ריטב"א על ראש השנה כב:

מוליך ומביא וכו'. ירושלמי א״ר זעירא דלא להוי סברין דהוא כוכבא א״ר יוסה חמינן כוכב דסליק ונחת חמינן כוכבא דאזיל ואתי ע״כ:

ובית יעזק. בגמרא מפרש אמאי קרו ליה הכי ובירושלמי אמר מהו בית יעזק ששם היו עוזקין ההלכה שנאמר ויעזקהו ויסקלהו:

לא היו זזין משם כל היום. פי׳ בשבאו בשבת לפי שהיוצא חוץ לתחום אין לו אלא ד׳ אמות בלבד וכל החצר חשובה כד׳ אמות כדאיתא בעירובין פ׳ מי שהוציאוהו ואע״ג דאמרינן התם דכל עיר המוקפת חומה כד׳ אמות שאני ירושלים שלאחר שנפרצה בה פרצות חשיבא כר״ה:

התקין ר״ג וכו'. פי׳ כיון שבאו ברשות עשאוהו כאלו קנה כאן שביתה ומשלך נתנו לך דאיסור תחומין דרבנן:

וחד מי מהימן. פי׳ ואפילו בהא דקיומיה מדרבנן והתניא מעשה שבא הוא ועדיו להעיד עליו ועדיו תרתי משמע בנוסחי דוקני גרס תני עדו פי׳ כמ״ש בירושלמי משלך נתנו לך בדין הוא שלא יהו צריכין עדים והם אמרו שיהא אחד נאמן כשנים ע״כ וכדכתיבנא בפי׳ המשנה והכין אסיקנא הכא אבל מסקנא דגמרא דילן הכא דעדיו דוקא ובעינן תרי כעין פסולא דאוריתא וכדאמר רב פפא מאי אחד זוג אחד להעיד עליו פי׳ על העד:

משום כבודו וכו'. דאנן בעינן למימר דאפי׳ גברא רבה כר׳ נהוראי חלל את השבת בכך:

רב אשי וכו'. ופרכינן דא״ה מאי למימרא ונראה דאתרויהו פירוקא פרכינן דאא״ב דר׳ נהוראי בלחוד הוא דאסהיד היינו רבותא דמתניתא דאשמעינן דסגי בחד אלא אי אמרת דאזיל אחרינא בהדיה א״נ דהוה באושא סהדי אחרינא מאי קמ״ל וכ״ת דאשמעינן דחלל רבי נהוראי את השבת כדי להעיד על העד הא נמי תנינא דכותיה דכשם שהעדים מחללין כך מי שצריך לדבר לקיים עדותן וכדתנן בפ״ק אם אינו יכול מוליכים אותו על החמור וה״נ דכותיה היא כיון שלא היו מקבלין עדות העד אם לא היה ר׳ נהוראי מעיד עליו דאע״ג דהאי עדות מדרבנן הוא אין בכך כלום שכל הצריך לקיום העדות והקריאה התיר הכתוב לחלל שבת וכ״ש דיציאת חוץ לתחום מדרבנן ומיהו קשיא א״כ מאי האי דפרקינן מהו דתימא דמספיקא לא מחללינן דהא ניחא לפירוקא דרב אשי דדלמא לא משכח ההוא סהדי אחרינא באושא אלא לפירוקא אחרינא דאזל סהדי אחרינא בהדיה מאי ספיקא איכא וי״ל דאכתי איכא ספיקא שמא כשיהא שם לא ירצה להעיד עליו דאע״ג דבעדים שראו הלבנה לא חיישינן בכל חד וחד הכי שאני התם דליכא טעמא למיחש דהדדי בהו כיון דחזו ליה לסהרא אבל במי שבא להעיד על האדם שהוא כשר מלתא רבה משמע להו לאינשי ודילמא הדר ביה כי קאי בפני ב״ד ונמצא שחלל ר׳ נהוראי השבת שלא לצורך ואסיקנא דבעד א׳ שיעיד לגולה שנתקדש החדש סגי דכל מלתא דעבידא לאגלויי לא משקר וכיון דמהאי טעמא הוא כל הפסולין שכשרין לעדות אשה כשרין לזה:

תניא נמי הכי אפילו בא עד אחד מסוף העולם. (ששפי') [פי'] לרבות עד מפי עד:

[חסר כאן ההתחלה וקאי על מעולם כו׳ פגימתה של קשת כו' ]. וי״ל שבראה הבורא בדרך ההוא מפני הענין הזה ולאו למימרא שלא ידעו רז״ל טעם הדבר וטבעו כמו שבודין המחפין עליהם ועל חכמתם דברים אשר לא כן: