ריטב"א על ראש השנה יב.

בשלמא לרבי אליעזר היינו דשינה אלא לר׳ יהושע מאי שינה. ק״ל והא לר׳ יהושע נמי שינה שנטל ב׳ ככבים מכימה ויש מתרצים דההוא (שינוייא) [שינוי] לר׳ אליעזר נמי איכא ומסתמא כי היכא דלרבי אליעזר איכא שינוי אחרינא בר מהאי ה״נ איכא שינוי אחרינא לר׳ יהושע א״נ דמסתמא כל המשנה יותר ידו על העליונה ועליו סומכין וקושיין לאו למתניתא אלא לר׳ יהושע גופיה. והנכון בעיני יותר דההיא דנטל ב׳ ככבים אע״ג דאיכא שינוי סדרי בראשית לא חשיב כ״כ שינוי שתהא כעין שינוי מעשיהם ובדר׳ אליעזר חשיב שינוי גמור שהמזל עומד ברקיע אלא ששינה דרך מהלכו שהיה דרכו לשקוע ביום ועכשיו עלה וזה כעין שינוי דרכם ושינוי מעשיהם והיינו דמהדרינן דלר׳ יהושע איכא נמי שינוי טבע ודרך שנדונו ברותחין כי המעיינות שדרכן להיות צוננין היו עכשיו רותחין והא דאמרינן לר׳ אליעזר שבמרחשון מעיינות מתמעטין ק״ל והלא במרחשון זמן רביעה הוא וי״ל דאפ״ה לפי שהי׳ עד עכשיו זמן הקיץ ולא היו גשמים ולא הפשרת שלגים נתמעטו המעיינות ונתייבשו ועוד לא חזרו למלואן וכדאמרי׳ התם דאבוה דשמואל עביד להו לבנתיה מקואות ביומי ניסן ומפצי ביומי תשרי לטבול בנהר לפי שכבר עבר זמן גשמים והפשרת שלגים וריבוי המעיינות אינו אלא מן הגשמים והשלגים ולפיכך [אינן] נמצאות המעיינות בראשי ההרים הגבוהים:

תנא מעשר ירק דרבנן וכו'. ולאו למימרא דליכא מדרבנן אלא מעשר ירק דהא כל מעשר אילן דרבנן חוץ מתירוש ויצהר אלא דהא פסיקא ליה לתנא שאין במינו דאורייתא כלל וכל מאי דמשכחת בסיפרא דמפיק מעשר אילן מקראי אינו אלא אסמכתא בעלמא:

ותנא דידן תנא דרבנן וכ״ש דאורייתא. פי׳ לאו דוקא וכ״ש דלא שייך בהא כל דכן דבהא לא שייך קולא וחומרא אלא לומר דטפי שמעינן ממאי דקתני דרבנן דינא דאורייתא דמסתמא כל דתקון רבנן מעין דאורייתא תקון מהיכא דהוה שמעינן דרבנן מדאורייתא דהוה ס״ד דדילמא במעשר דרבנן לא תיקנו בו חדש וישן כלל ויש כיוצא בזה בתלמוד וחד מניהו בהמניח מאן דמתני לה ארישא כ״ש אסיפא וההוא כ״ש לאו דוקא כדפרישית התם:

וליתני מעשר א׳ מעשר בהמה וא׳ מעשר דגן וליתני ירק תרי גווני ירק. י״מ דאברייתא קיימינן אמאי קתני מעשרות לשון רבים ליתני מעשר ופרקינן דקתני הכי לכלול מעשר דגן ומעשר בהמה ואתיא כר״א ור״ש דסברי דר״ה של מעשר בהמה בא׳ בתשרי הדר פרכינן וליתני ירק בלשון יחיד אמאי קתני ירקות בלשון רבים ומהדרינן תרי גווני ירק. וא״ת אמאי לא פרכינן הכי במתניתא דלעיל דקתני גבי בל תאחר מעשרות וצדקות בלשון רבים וי״ל דהתם תנא מעשרות לכלול אפילו מעשר שני לבל תאחר דרגלים דלא נימא דבשנה שלישית תלייה רחמנא א״נ דהתם איידי דקתני עולות ושלמים בלשון רבים קתני אידך וא״ת אמאי לא פרכינן הכי אמתניתין דקתני לשמיטין וליובלות בלשון רבים. והנכון דהא דפרכינן הכא לאו קושיא ממש היא דהא ודאי אורחא דתנא הוא בכמה דוכתא למתני הכי בלא שום טעמא אלא דהכא כיון דאיכא טעמא רבה מפרשי׳ לה דרך קושיא ותירוץ. והקשה בתוס׳ לפי׳ זה אמאי פרכינן ממעשרות מעיקרא דהא ירקות קתני מתניתא מעיקרא ותו אמאי פרקינן דקתני מעשרות לכלול מעשר דגן ומעשר בהמה ומוקמי מתניתא כר״א וכר״ש ודלא כהלכתא דסתם לן תנא כר״מ (ליתני) [לשני] דקתני מעשרות לכלול מעשר ראשון ומעשר שני ומעשר עני דהא במתניתא דבל תאחר דקתני מעשרות מ״ה תני לה בלשון רבים ולא לכלול בו מעשר בהמה דהא לבתר הכי קתני בכור ומעשר משום מעשר בהמה ולפיכך פירשו הם ז״ל דלאו אמתניתא קיימי׳ אלא אמתני׳ ולא פרכינן אמאי קתני בלשון רבים דהא בכמה דוכתא אשכחן כה״ג ולא פרכינן הכי אלא דהשתא סלקינן ממאי דמסקינן דתנא דדידן תנא דרבנן וכ״ש דאורייתא ועל הא פרכינן דליתני מעשר שהי׳ כולל הכל בין דרבנן ובין דאורייתא ופרקינן דא״כ ה״א דכייל נמי מעשר בהמה ובין מעשר דגן ובין מעשר בהמה קאמר וכר״א וכר״ש והוה סתיר סתמא קמייתא דסתם לן ברישא כר״מ הדר אקשינן כיון דכן ליתני ירק בלחוד אמאי קתני ירקות בלשון רבים ואע״ג דקתני לשמיטין וליובלות ולא דייקינן הכי היכא דידעינן דאיכא טעמא מקשינן לגלויי טעמא והיכא דלא ידעינן בה טעמא לא מקשינן א״נ דהכי פרכינן כיוי שקצר כל כך דלא ליתני כלום במעשרות דאורייתא אמאי קתני בלשון רבים מעשר ירק דרבנן. ואין שיטת רבותי בזה מתחוורת בעיני חדא דלישנא דאחד מעשר בהמה וא׳ מעשר דגן אינו מתיישב יפה לומר דה״א בין מעשר דגן בין מעשר בהמה ותו דלאו קושיא היא דליתני מעשר דהא ודאי ה״א מעשר דאורייתא קאמר בלחוד ותו היכא ה״א דכייל ביה מעשר בהמה כר״א ור״ש כיון דברישא סתם לן כר״מ ואמאי תלינן שיבושא בסתמי בכדי (ועוד) [וע״כ] נראה לפרש כפי׳ הראשון ומאי דמקשי בתוס׳ כי פרכינן דליתני מעשר אמאי לא פרקינן דקתני ליה משום מעשר ראשון ומעשר שני ומעשר עני כמתניתא דלעיל דבל תאחר וכדתנן בריש מס׳ מעשרות כלל אמרו במעשרות הא לא קשיא דבשלמא לעיל גבי בל תאחר כיון דמעשר ראשון ומעשר שני ומעשר עני כולן מסגנון [אחד] והשוה אותם הכתוב לענין שנה שלישית מסתמא לענין בל תאחר דרגלים נמי משוה להו תנא אבל הכא דאיירי לענין ר״ה שלהם טפי שייך לומר דמעשר דגן ומעשר בהמה קתני שכתובין שניהן בפסוק עשר תעשר דדרשינן דשני מעשרות הכתוב מדבר וכתיב אתרויהו שנה שנה. והא דמקשי ז״ל אמאי לא פרכינן מירקות מעיקרא מסתבר דאדלעיל קיימי׳ דאמרינן על מתניתא דקתני דרבנן ברישא משום דחביבא ליה והדר קתני דאורייתא ולהכי פרכינן וליתני מעשר כלישנא דקרא דמהדרינן דקתני בלשון דרבים לכלול אף מעשר בהמה והשתא שייך למפרך כיון דלא תני בלשון רבים אלא לכלול ב׳ מיני מעשר דחלוקין אמאי קתני ירקות ופרקינן דהתם נמי איכא ב׳ מינין חלוקין לענין גורן המעשרות כדתנן ירק הנאגד משיאגד ושאינו נאגד משימלא את הכלי. והא דתנן ירק הנאגד לענין חיוב גורן המעשרות הוא כדפרש״י ז״ל וכדפרי׳ דמההיא שעתא הוקבעו לאסור לאכול מהן אפי׳ עראי וכדמוכח בדוכתא שנישנית לענין זה ומ״מ לענין חדש וישן השוום חכמים כדאיתא במתניתא בהדיא וכדפרי׳ תלמודא דלהכי קתני ירקות. והא דתנן ושאינו נאגד משימלא את הכלי מפרש בסיפא דמתניתא שאם אינו ממלא את הכלי האי גרנו משילקט כל צרכו:

ת״ר ליקט ירק כו'. קמ״ל דמעשר ירק בתר לקיטה ור״ה שלו תשרי לענין חדש וישן ודקתני חזר וליקט משתבא השמש (לאפוקי דבר) [לאו דוקא בר״ה] תכף שתבא השמש ממש ובשנלקט באיסור שיגג או מזיד או ע״י גוי דהא אמאי תני הכי אלא לומר אחר ר״ה למוצאי י״ט ואגב רישא תני ליה דהא פשיטא דליכא הפרש בין לאחר ר״ה לאלתר או לאחר מכאן: