ריטב"א על ראש השנה י:

שנים שיום א׳ עולה בסופן וכו'. הקשה בתוס׳ מאי ק״ו שהרי זבה תוכיח שתחלת היום עולה לה בסופה שהרי זבה טבילתה ביום ז׳ מן התורה אלא שחשו חכמים שמא תראה אחר הטבילה ותסתור ונמצא בועל זבה למפרע וכ״ש דלר׳ יוסי מותרת לגמרי דס״ל דמקצת היום ככולו לגמרי ואפי׳ ראתה אחר טבילה אינה סותרת אלא מכאן ולהבא היא מטמאה ואפ״ה אין סוף היום עולה לה בתחילתה דיום שהתחילה לפסוק בו אינה סופרתו למנין ז׳ וי״ל דשאני זבה דבנקיות תלא רחמנא וז׳ נקיים בעינן הילכך סוף היום נגרר אחר תחלתו וכשתחלתו בטומאה כלו טמא לפיכך אינה סופרתו כלל וכשתחלתו טהור בשביעי כולו חשוב טהור הואיל וכבר הפסיקה טהרה ו׳ ימים והוא משא״כ בנדה שסופרת אפי׳ שלא בהפסק דם שלא תלה הכתוב בנקיות אלא בימים גרידי ועוד כיון שאם חזרה וראתה ביום הד׳ סותרת כל מנינה הראשון לא חשיב לן מקצת היום ככולו:

ואלא מאי ר״א א״ה שלשים ושלשים בעי. פי׳ שלשים לשנה ושלשים לקליטה כי לעולם אין מונין שנה עד שתקלוט דמקמי קליטה כתלוש דמי:

ומנא תימר׳ [דתנן] וכו'. דבעי ת״ק שלשים יום לקליטה ומסתבר ליה לתלמודא דאידך מתניתא נמי כוותיה ס״ל וכדרב נחמן בסמוך:

(דאר״ב) [ואמר רב] נחמן לדברי האומר שלשים צריך שלשים ושלשים. פרש״י שלשים לקליטה ושלשים לתוספת שביעית ואזדא לשיטתא דכתיבנא לעיל שסובר שיש בנטיעה משום תוספת שביעית וכבר פי׳ לעיל שאין שטתו מחוורת ותדע עוד דאי כדבריו אמאי לא תריץ ליה הכא דברייתא דלעיל אפי׳ תימא רבי אלעזר ושלשים ושלשים בעי ומיהו לא השיב אלא שלשים דקליטה אבל דתוספת שביעית לא חשיב כדלא חשיב ליה בהאי (ברייתא תנינא) [מתניתין] וע״ד זו יכול להעמידה אפילו כר״מ ואחד ושלשים יום בעי ולא חשיב מתניתא אלא שלשים דקליטה וכן הקשה ר״ת ומיהו הא לא קשיא דברייתא דלעיל ודאי דינא קתני וכל הצריך לדבר קתני דהא קתני שלשים יום לפני ר״ה עלתה לו שנה ומותר לקיימה ותו מדהדר ותני סיפא פחות משלשים יום לפני ר״ה לא עלתה לו שנה ואסור לקיימה והאי כפילא דסיפא למה לי דהא מדיוקא (דסיפא) שמעינן לה אלא ודאי אתא לאשמעינן דשלשים יום דקתני רישא דוקא הוא ואינו אסור אלא בפחות משלשים יום בלבד ומ״מ אין שיטת רש״י [מחוור] מן הטעמים שכתבנו למעלה והנכון כפי׳ ר״ת לדברי האומר שלשים צריך שלשים ושלשים שלשים לקליטה כדקתני בהדיא ושלשים לעלות לו שנה ולדברי האומר ב׳ שבתות צריך ב׳ שבתות ושלשים ב׳ שבתות לקליטה ושלשים לשנה ולדברי האומר ג׳ צריך ג׳ ושלשים ג׳ לקליטה ושלשים לשנה וכ״ת ומהיכן פסיקא ליה דכולהו בעי שלשים להיות שנה כיון דפלוגתא דתנאי היא וי״ל דלאו הכרחא הוא דהכי ס״ל להני תנאי דאפשר דכר״מ סבירא להו אלא דרב נחמן ס״ל להא כר״א מוקי להו כר׳ אליעזר ואין הכוונה אלא לומר שהזמן שהזכירו תנאי הברייתא אינו אלא לקליטה בלבד ובר מיומי קליטה בעינן זמן להיות חשיב שנה או כר״מ או כר׳ אלעזר כדי שלא תמנה לערלה זה שנת השביעית שנה ראשונה מן הטעם שכתבנו למעלה:

וא״נ כר״י ס״ל. פי׳ לתנא (דמתניתין) דא׳ הנוטע וא׳ המבריך אכתי ג׳ ושלשים בעי ולהאי פי׳ דר״ת ודאי לא מצי מוקי לדלעיל כר״מ או כר״א ולמימר (דמתני') לא מני אלא יומי קליטה וכדמפרש באידך (ברייתא) דהא ודאי כיון דבהדיא קתני בברייתא דלעיל דין עלתה לו שנה מסתמא בזמן דעלתה לו שנה איירי טפי מזמן קליטה דלא איירי ביה מלבד התירוץ שכתבנו לעיל דמסיפא (דמתניתין) דייקינין דשלשים דקתני סגי להו לכל מילי:

[אלא] לעולם ר״מ היא וכי קתני שלשים לקליטה א״ה שלשים ואחד בעי. האי א״ה לא מתפרש באא״ב אלא כעין שאלה הוא וכאלו אמרינן ואכתי שלשים ואחד בעי והרבה כיוצא בו ויש לנו לפרש בדרך אחרת אא״ב וה״פ אא״ב דמצינו לאוקמי מתניתא דלעיל כר׳ אלעזר ונימא דשלשים יום דקתני היינו לענין עלתה לו שנה ובענין קליטה לא איידי ולא ניחות אדיוקא דסיפא וכפילא דידה שפיר אבל השתא דאמרת דבקליטה לא איירי כ״ש דאיירי לענין זמן שעלתה בו שנה ושלשים ואחד בעי ופרקי׳ דיום שלשים עולה לכאן ולכאן פי׳ שהרי בתחלתו קולט ושאר היום עולה לו לשנה דלר״מ מקצת היום ככלו ולענין הלכתא בפלוגתא דר״מ ור״א הלכה כר״א דהכי ס״ל לרב נחמן לפי הפי׳ הנכון של ר״ת ובימי קליטה הלכה כר׳ יוסי דרב ושמואל אפליגו בה בהערל ורב פסק כר׳ יוסי וק״ל הלכתא כרב באסורי וכן פסק הרי״ף:

א״ר יוחנן ושניהן וכו'. יש מקשין ודילמא בראשון באחד לחדש שלמו א׳ ות״ר והשתא עיילא שנת שתים ות״ר ולא חשיב לה משום דלא עייל אלא יום אחד ומתרצים דהא כתיב קרא אחרינא בתורה דהאי קרא בחדש השני (בי״ז) [בכ״ז] לחדש ולא כתב ביה בשתים ות״ר ולדידי לא קשיא כלל דא״א לומר שכבר שלמו א׳ ות״ר עכשו שא״כ תהא זו שנת ג׳ למבול ויהא זמן המבול שתי שנים וזה א״א שהמבול התחיל בשנת ת״ר שנה לחיי נח בחדש השני ובחדש העשירי נראו ראשי ההרים ומשם הלכו הלוך וחסור וחסרון המים היה אמה לארבעה ימים כמו שכתוב בפרש״י וא״א שישהא עוד חסרונם כ״כ מחדש העשירי של שנה ראשונה עד תשלום שנה זו ושנה שניה ובכמה מקומות במדרשות שמשפט דור המבול י״ב חדש ואין לך לומר שהמבול התחיל בסוף שנת ת״ר דא״כ כיון דבחדש השני הוא הול״ל בשנת ת״ר ואחד אלא ודאי כדאמרן הא דאמרינן מדאכתי יום א׳ הוא דעייל בחדש וקרי ליה חדש פרש״י דמשמע ליה דקרי ליה חדש מדכתיב בא׳ לחדש וקאמר בראשון בא׳ לחדש:

גר״י מכלל דתרויהו [ס״ל] בניסן נברא העולם. וכן הוא בפרש״י אבל הוא ז״ל כתב דלא גרסי׳ ליה דדילמא כר״א ס״ל דאמר בתשרי נברא העולם והאי ראשון תשרי ומפני שבו נברא העולם והוא ראשון למנין ימי עולם קרי להו ולר׳ אליעזר תניא בהדיא בסדר עולם דהאי בראשון היינו תשרי ע״כ ומיהו [ל״ל] דראשון היינו חודש אחר דעלמא ומאי ראשון ראשון לדין כדאמרינן לקמן שני לדין דהתם הוא דמיירי בדין המבול אבל הכא ליכא למימר הכי אבל ודאי תשרי או ניסן הוא דאיכא למימר וליכא לאכרוחי חד מנייהו טפי מחבריה ויש מקיימין גר״י דה״ק דמסתמא האי לישנא דבראשון היינו ניסן שהוא ראשון לחדשים דלדידיה בכל דוכתא דאורייתא ואין זה כלום דהא בסדר עולם מפרש שהוא תשרי לר״א כדכתב רש״י ז״ל והטעם כי לאחר יציאת מצרים הוא שנקרא ניסן ראשון כדכתיבנן לעיל אבל קודם לכן ראשון היינו תשרי שבו נברא העולם ואין מביאין ראי׳ מאידך בראשון דכתיבי לאחר יציאת מצרים ובתוס׳ קיימו גר״י דודאי בניסן נברא העולם ס״ל והיינו דמייתי ראי׳ מבראשון מא׳ לחודש דלא עייל אלא יום אחד בשנה דאם איתא דס״ל בתשרי נברא העולם מנא להו דיום א׳ הוא דעייל בשנה דילמא עייל מיניה ששה חדשים שהרי בתשרי נברא העולם וממנו מונין לימי המבול והאי בראשון דהיינו ניסן שהוא עכשיו ראשון לחדשים פי׳ דאף על גב דלר״א דאמר בתשרי נברא העולם אף תשרי הי׳ ראשון לחדשים באותה שעה כדכתיבנן לעיל שלא מנה בניסן אדם הראשון מ״מ כשנכתב המקרא הזה לאחר יציאת מצרים היה שאנו קורין לניסן ראשון אלא ודאי ס״ל דבניסן נברא העולם והוא שנקרא ראשון דאלו חודש אחר אין לו טעם לקרותו ראשון שהרי אינו ראשון לחדשים ולא ראשון למנין עולם וראשון לדין ליכא למימר כדפרי׳ לעיל כנ״ל לפי פירושם ונכון הוא ובמקצת ספרים שלנו גורסין מכלל דתרוייהו ס״ל בתשרי נברא העולם והאי גרסא ליתה כלל דבהא ודאי ליכא הכרחא דלהוי האי בראשון תשרי דדילמא ניסן הוא שהיו ראשון למנין העולם ולחדשים ואי משום דר״א ס״ל בתשרי נברא העולם ר׳ אליעזר לחוד ור׳ אלעזר לחוד דהכא ר׳ אלעזר גרסי׳ בכל הנוסחאות: