ריטב"א על פסחים לט.

מתני' ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחזרת ובמרור. פי' הרא"ה ז"ל כי לשון כלל הוא כלומר ובמרורים כיוצא באלו שראויים לאכילה קצת לאפוקי דברים המרים לגמרי דלא חזו לאכילה ולא לשום ברכה. והרי"ט ז"ל כתב דבגמ' משמע דמרור שם פרטי הוא וכ' שהוא מין חזרת אלא שהוא*: