ריטב"א על פסחים ק:

פורס מפה ומקדש כתב ר' אלפסי ז"ל ואח"כ שרי המוציא ומברך בה"מ ובתוס' הקשו עליו דא"כ היה טעון עליו ברכת מזון לסעודה ראשונה ועוד הקשו עליו ודחו פי' וכתבו דאין צריך לברך המוציא דקדוש לא הוי הפסקה. והרב בעל הלכות כתב כדברי רבינו אלפסי ז"ל וכתב הר"י קרא קושה וא"ת היכן מצינו ברכת מזון אחת לשתי ברכות של המוציא ותו דפריסת מפה כסילוק אכילה דמי הלכך לא יברך המוציא ע"כ:

עוד כתב הר"י קרה קוש"א ז"ל כי מהא דאסיקנא פורס מפה ומקדש נהגו לפרוס מפה על השלחן עד לאחר קידוש בשבתות וימים טובים במקום עקירת שולחן ופורסין מפה בשעת ברכת המזון עד שתעקר השלחן: כתב בשאלתות דרב אחאי בפרשת וישמע יתרו וקרובי קרא מיקמי לקדיש לא מקובי' מאי טעמא כי היכי דתיהוי סעודתא עקרא בשבתא והיכא דקריב לא מסלקי לאחורי אלא פורס מפה ומקדש ע"כ ובירושלמי מפרש דלהכי פורסין מפה כדי שלא יראה בפת בושתו שהפת מוקדם בפסוק ודין הוא שיקדים בברכה אלא שצריך לברך על היין:

תוספ' ושוין שאין מביאין את השלחן אלא אם כן קידש. הקשו בתוס' מהא דאמרינן פרק כל כתבי הקדש ב' מלאכים מלוין לו לאדם בערב שבת מצא נר דלוק ושלחן ערוך וכו' ותירצו דערוך ומסודר במקום אחד שלא במקום סעודה כדי להביאו לאחר הקידוש וכתבו עוד וזה היה להם שהיו להם שלחנות קטנים והיו מוסבין על המטה וכל א' שלחנו לפניו כדמוכח בפרק שלשה שאכלו אבל לדידן ששולחנות שלנו גדולים וטורח להביאם אחר הקידוש להפסיק כ"כ בין קידוש לסעודה נהגו להביא השלחן קודם קידוש ולפרוסי מפה כתב ר' אלפסי והני מילי לקידוש אבל להבדלה אין פוסקין פי' אם היו מסובים בשבת עד הלילה אין מפסיק אלא גומר סעודתו ומברך ברכת מזון ואח"כ מבדיל כן פי' הר"י קרה קוש"א:

אותם בני אדם שקדשו בבית הכנסת אמר רב ידי קידוש יצאו. פרשב"ם הוא קידוש שמקדש ש"ץ בלילי שבתות ובלילי ימים טובים בבית הכנסת ואמר רבה יצאו ואעפ"י שלא שתו דהא קייל"ן מברך צריך שיטעום ואם לא טעם אלא א' מהם יצאו כולם ידי חובתן כדמוכח בשלהי בכל מערבין בעירובין מיהו לכתחילה צריך שיטעמו כולם הילכך אע"ג דלא אכלי אלא בביתם סבר רב ידי קידוש יצאו דסבירא ליה יש קידוש שלא במקום סעודה ידי יין לא יצאו פי' אם רצו לשתות יין בבתיהם צריכין לברך בורא פרי הגפן שאינן פטורין בברכת היין של בית הכנסת מאחר שנעקרו ממקומן אבל המקדש על שלחנו בשבת אין צריך עוד לברך על היין שבסעודה דיין שלפני המזון פוטרו כדתנן בפרק כיצד מברכין בירך על היין שלפני המזון וכו' ומוקי לה בגמ' בשבתות וימים טובים הואיל ואדם קובע סעודתו על היין כך כתב רשב"ם ז"ל: ועוד כתבו בתוספת דהוא הדין עני אם הבדיל על הכוס במקום סעודה בין שהבדיל קודם שנטל ידיו בין שהבדיל לאחר שנטל ידיו אין צריך לברך על היין שבתוך הסעודה וכן כשמברך טל היין לפני המזון באקראי בעלמא אפי' בחול ודעתו לשתות יין בתוך הסעודה אין צריך לברך על היין שבתוך הסעודה וגם אין צריך לברך ברכה אחרונה על מה ששתה:

ושמואל אמר אף ידי קידוש לא יצאו פירוש דסבירא ליה אין קידוש אלא במקום סעודה כדמפרש טעמא: