ריטב"א על נדה ו.

ומקולקלת למנינא בפרש״י ז״ל מפורשת כהוגן ועוד נפרשינן במכלתין בס״ד אבל היכא דליכא דררא דטומאה לא הקשו בתו׳ דהא קתני התם חמש בבריתא דלית להו דררא דטומאה וכדאמר התם חמש קמייתא דאית להו דררא דטומאה דאורייתא גזרו בהו בין בקודש בין בחולין שנעשו על טהרות הקודש וחמש בתרייתא דררא לטומאה דקדש גזרו ולא דחולין ותירצו דהתם נהי דליכא בחמש בתרייתא דררא לטומאה דאורייתא דררא דטומאה דרבנן איכא משא״כ במעת לעת דליכא אלא משום סייג דעלמא ואחרים תירצו דכי קאמר רב הונא הכא שגזרו בהם בקדש היינו בין לקדש ובין לחולין שנעשו על טהרת הקדש והיינו דהתם אית בהו דררא דטומאה ואפי׳ מדאורייתא ואי דק״ל הא דפרכינן לקמן בסמוך קדש במי רבי מי הוה דהכי פרכי׳ דכיון דר׳ לאחר חורבן הבית הוה שלא היה שם קדש מקודש מסתמא אף חולין שנעשו על טהרת הקדש לא הוה דלעולם אין אוכלין חולין על טהרת הקדש אלא להיותן מורגלין בטהרת הקדש ממש וכן נר׳ מפי׳ ר״ח ז״ל לא נצרכה אלא לתקן שירים שלפניה פי׳ שהניחה לפניה לאחר אכילה שאם בדקה עצמה לאחר אכילה ומצאה טהור ואחר כך בערבית מצאה טמא שלא נטמא אותם למפרע ופרקי׳ דרב הונא מתני׳ לא נצרכ׳ לשרוף שבידיה כלו׳ שירים שהיו בידה ממה שאכלה כשבדקה אח״כ ומצאה טמא תוך שיעור ויתיאוס דהא כודאי הוא ושורפין עליו את התרומה.