ריטב"א על נדה סז:

א״ל רב פפא לרבא מכדי האידנא כלהו ספק זבות נינהו ליטבלן ביממא דשבעה. יש מפרשים דטבילה בלחוד הוא דקשיא ליה ולומר דממה נפשך השתא שריא למטבל ביממא דשבעה דהא ליכא משום סרך בתה דאי נדה היא הא תמניא לנדתה ואי זבה היא טבילת זבה ביום שביעי לטהרתה היא ומתרצין משום דר׳ שמעון דאמר אחר מעשה של ספירה תטהר מיד ומקצת היום ככלו אבל אמרו אמרו חכמים אסור לעשות כן כלו׳ לטבול ביום שמא תבא לידי הפסק דשמא אחר שטבלה ומחזקת עצמה בטהורה תשמיש והרי היא עומדת בספק אולי תראה ותסתור ולפי פי׳ פשיטא ליה לרב פפא דאסורה לשמש ביום ז׳ דהרי מכנסת עצמה בפסק וכן דרך פי׳ של רש״י ז״ל ובעלי התוס׳ ז״ל ולפי׳ זה לעולם לא תטבול אלא בלילה בז׳ לא טבול שמא תבא לידי הספק כדאמרן וכיון שכן אף בשמיני לא תטבול משום סרך בתה.

גם ראיתי בשמן של גאונים שאין האשה טובלת בזמן הזה אלא בלילה משום סרך בתה. ויש מי שפי׳ דרב פפא לאו טבילה בלחוד קא קשיא ליה אלא אף להתירה לבעל קא קשיא ליה וה״ק ליטבלן ביממא דז׳ ולישתריין לבעל שהרי מקצת היום ככלו בספירת זבה ומתרץ אסורה לשמש כר׳ שמעון שמא תראה בו ביום לאחר תשמיש ותסתור והביאו ראיה לפי׳ זה ממה שאמרו בשלהי מפלת בשמעתא דטועה בעשרים וחדש תשמש ופריק הא מני ר׳ שמעון היא דאמר אסור לעשות כן שמא תבא לידי הספק אלמא מותרת לטבול אפי׳ לר׳ שמעון ולא אסורה אלא לשמש מפני הספק ולרבנן מותרת אפי׳ לשמש. ורש״י ז״ל בעצמו כך כתב שם ר׳ שמעון היא דאמר בת״כ אסור לעשות כן לשמש זבה ביום טבילתה והכי תניא בת״כ כיון שטבלה טהורה להתעסק בטהרות אבל אמרו חכמים לא תעשה כן שמא תבא לידי הפסק אלמא אסור לעשות כן אעסק טהרות קאי וכנגדו תשמיש לבעל. ולפי פי׳ זה מקילין ומתירין האידנא ביממא דז׳ וליכא סרך הבת כלל.

ובנמוקי הרמב״ן ז״ל אפי׳ שהפי׳ הזה הוא הנכון ומוכרח ממקומו אין נראה לומר שנקל לטבול ביום דהא רבא דשרא במחוזא משום אבולאי הא לאו הכי אסור בתר חומרא דר׳ זירא הוה ועלה קאמר ליה רב פפא מכדי דאידנא כלה ספק זבות נינהו כלו׳ ולמה לי משום אבולאי אפילו כלהו נמי אלמא לרב אית ליה משום סרך ביתה ואפי׳ לבתר חומרא והכי והכי פירכיה אפי׳ לטבול ולהתיר לבעל תשתרי ומתרצין להתירה לבעל א״א משום דר׳ שמעון וכיון שכן אף לטבול אסור דאי טבלה מחזקה נפשה בטהורה מהשתא ואתיא ליה הספק והילכך אף בשמיני לא תטבול משום סרך בתה דכשם שהיא שהיא נסרכת אחר אמה בטבילה תסתרך אחריה בתשמיש גופיה בשם שהאם טובלת בח׳ ומשמשת בו ביום וא״ת תשמיש גופיה דז׳ גזירא דרבנן היא ואנן ניקום ונגזור בשמיני גזרה לגזירה היא י״ל כיון דבא לידי אסור כרת גזרינן.

ואכתי קשיא לי מ״מ הא אשכחן דאפי׳ לר׳ שמעון שרי למטבל ביממא דז׳ ולא גזר טבילה אטו תשמיש וכדאיתא בשמעתא דטועה דאוקימנא לה כר׳ שמעון אסורה לשמש בעשרים וחד ואפ״ה טובלת בו וניחא לי דשאני התם דהא איכא כמה טבילות בשבועין טובא דאסורה לאחר טבילה והילכך מחמת טבילה דעשרים וחד לא אתיא לשמש דהא קא חזיא דטבילה טובא ולא משתריא דטבילותיה לאו להתיר אלא משום טבילה בזמנה מצוה אבל כאן שטבילתה לטהרה לבעלה לעבד איכא למגזר כיון דמחזקה עצמה בטהורה לבעלה בטבילה זו תשמש מהשתא ואי קשיא לך רבנן דר׳ שמעון היכי שרו לשמש ורב פפא היכי סליקא דעתיה דמשתריא ולא חייש דילמא חזיא וסתרה והתנן לקמן בפרקין טבלה ביום שלאחריו ושמשה הרי זו תרבות רעה י״ל דהתם הוא דוקא בשומרת יום דרגילה היא לבא לידי זיבה גדולה ורובן של נשים כן הילכך חיישינן והיינו דתלי לה בכל מקום כדר׳ שמעון ולא תלי לה בכולי עלמא דאמדוה לההוא דטבלה ביו׳ שלאחריו בפרקין דהכא וא״ת עוד אי ר׳ שמעון אתשמש קאי היכי קאמר שמא תבא לידי הפסק בודאי לידי הפסק היא באה משעה ששמשה לא קשיא בנסחאי דוקני לא גריס שמא תבא אלא שלא תבא לידי הפסק וכן היא בהלכות הרי״ף ז״ל וכן היא דאותה שבתורת כהנים שכתבתי ומ״מ כבר כתבנו שכיון שאסורה לשמש אסורה אף לטבול ואפי׳ בשמיני אי לאו משום דאבלוהי ואחואתא וכיוצא בהן.

וגדולה מזו כתב הראב״ד ז״ל בשם ר׳ אחא משבחא ז״ל דאי טבלה בז׳ לא עלתת לה טבילה ואינו מחוור דכולי האי לא נחמיר והר״ז הלוי ז״ל מן המתירין לטבול ביום ואפי׳ לכתחלה וכתב דמדברי רב אחא משבחא גאון ז״ל אין ראיה שהוא ז״ל מדאוריתא קאמר ונראין דבריו לפי שהלשון שכתב הגאון ובטובלת בשמיני דיעבד דכולי עלמא עלתה לה טבילה דהאמרי אפילו לכתחלה משום צנה.

ר״ש אומר אחר תטהר אחר מעשה תטהר. לאו למימרא דפליגי אדרישא דרבנן דדרשי אחר תטהר אחר אחר אחר לכלן דהא ליכא מאן דפליג אלא ממילא שמעינן לה ורבנן נמי כ״ש דאית להו דרשא דר׳ שמעון דלרבנן משרא שרא ולא גזרו וא״א לעשות כן פליגי.

ורב חסדא אמר כלהו אמרינן שכן לא אמרינן. ודוקא כשחזרה ובדקה עצמה בשעת טבילה דעיוני דאורייתא לא הקלו אלא בחפיפה דרבנן וכבר הארכתי בה למעלה בס״ד.

ה״ג בכלהו נוסחא והלכתה אשה חופפת ביום וטובלת בלילה והלכתה לא תחוף אלא בלילה והשתה נתחלפו הסברות דאלו למר זוטרא ולר׳ חנינא מסוראה למיחף ביממא ולמטבל בלילה טפי עדיפי דאי חייפא בלילה מתוך שמהמה לביתה דילמא לא חייפא שפיר והשתא אמרינן דמיחף בלילה טפי עדיף כי היכי דתהוי חפיפה סמוך לטבילה ואמרי׳ קשיא הלכתא אהלכתא לא קשיא הא דאפשר הא דלא אפשר כלומר איפשר בלילה כגון דטבילתה בחול לא תחוף אלא בלילה לא אפשר בלילה כגון טבילתה בשבת או ביום או ביום טוב חופפת ביום וטובלת בלילה ואף למיחף בע״ש ולמטבל בליל שני בשבת כגון שחל יום טוב להיות אחר בשבת. והא דדרש מרימר הלכתא כותיה דרב חסדא וכדמתרץ רב יימר כלו׳ דשכן נמי אמרי׳ אורחייא הא מקמי הא דפסק תלמודא ומיהו שכן הוא דלא אמרי׳ ומשום דאפשר הא לחוף בע״ש ולטבול למוצאי י״ט של אחר השב שפיר דמי דהא לא ארחיה כיון דלא אפשר.