ריטב"א על נדה מג:

הוא דאמר כר׳ נתן. וק״ל גנובה למה לי לימא הלכה כר׳ נתן י״ל דדילמא לא מפרסמה הא דר׳ נתן או דילמא אינה דמסיק לה בטמא דתנא אחרינא ומיהת מעיקרא ס״ד דלהכי נקטה סתם לומר שהיה לדברי הכל.

מ״ט דר׳ ישמעאל. וא״ת והא פירשה שמואל דאוקמינא כותיה וי״ל דהא סוגיא אמתניתא אמרוה בבי מדרשא אלא שרב אשי הביאה כאן.

מבעי ליה עד שתצא טומאתו לחוץ וכו׳. וא״ת ולר׳ ישמעאל הא מנא ליה י״ל דתרווייהו ש״מ דמניינא שמעינן מינה שתים וקרא טמא ומדכתיב בשרו ואמר נמי זובו משמע ליה אידך ורבנן סברי דכולי קרא להא הוא דאתא.

מאי לאו לנגוע. פי׳ אפי׳ לנוגע מדקתני לה סתמא ופרקינן לרואה דוקא.

ת״ש חומר בשרץ וכו'. אע״ג דלא אלימ׳ ממתני׳ דאוקימנא ברואה קס״ד דהכא ליכא למימר הכי מטעמא דפריך בסמוך דהא דומיא דשרץ קתני ושרץ לאו מטמא במשהו לפום פשיטא משמע דהא לכ״ע מקשיא לה אבל י״ל דלא קשיא אבל לפום האי פרוקא דאוקימ׳ ברואה דוקא דלהאי פירושא הכי קתני חומר בשכבת זרע שמטמא לפעמים במשהו מה שאין כן בשרץ שאינו במשהו לעולם ולהכי קשיא הא דהאברים אבל למאי דס״ד דמשמע לן מתני׳ ברואה נמי לא קשיא דהא איכא למימר דה״ק חומר לעולם בשכבת זרע מה שאין כן בשרץ שאינו במשהו לעולם אבל לפעמים שאף הוא במשהו כנ״ל.

ואב״א דתני כרב פפא. פי׳ דמפיק ליה מאו דשרץ פי׳ דהאי משמע להו דמיותר ואתי לדרשא לפי שהוא בראש פסוק מה שאין כן בשל שכבת זרע שהוא באמצע פסוק ואצטריך לחלק אי נמי אפשר דאצטריך להו או דשכבת זרע למילתא אחריתי אי נמי דעקר דרשא לדידהו מאו דשכבת זרע הוא אלא דנקטיה לי׳ אדשרץ לאשמועינן כן דמיירי בנוגע כנ״ל.