ריטב"א על נדה כה:

לחוש חוששת ימי טהרה לא יהבינן לה עד שישעיר. פי׳ דבכי הא מחמרינן וחיישינן לחומרא כיון שהוא מקום ספק ולא חיישינן דילמא יהבי לה טהר וכדפרשי׳ לעיל בס״ד.

מעדותו של ר׳ נחוניא נשנית משנה זו. פרש״י ז״ל למימרא דיחידאה היא ולית הלכתא כותיה דרבנן פליגי עליה וסבר דלא צריך צורת פנים דק״ל הא ר׳ יוחנן אמר לעיל דפניו טוחות אמו טהורה וי״ל דשאני סנדל דודאי היה לו צורת פנים מתחלת ברייתו אלא שסטרו חברו כדאיתא לעיל וכדא׳ נמי ולד הוא אלא שנרצף.

מ״ד הואיל ואמר ר׳ יצחק וכו׳. בנסחי דוקני לא גר׳ ליה דגבי סנדל ליכא למימר מדהאי זכר האי נמי זכר דהא ב׳ עבורין היו כדמוכח סוגיין ובמתני׳ דג׳ נשים משמשות במוך.

איכא דגר׳ מונה תחלת נדה מן הראשון וסוף נדה מהאחרון כלו׳ דדם שנראה ביום פעם אחד דנין אותו תחלת נדה לראשון להחמיר וכן אם תחזור ותראה בשמיני דנין אותו דם הבא בסוף שהוא נדה לאחרון כי שמא האחרון נמי נקבה ודם פ״א דם טוהר וזה תחלת נדה וי״ג מונה תחלת לדה מן האחרון וסוף לדה מן הראשון ופירש ברור דלטומאת יולדת קרי תחלת לדה ולימי טוהר קרי סוף לדה וי״ג תחלת לדה מן הראשון וסוף לידה מן האחרון כלומ׳ דדם של פ״א חוששין אותו לשתים ממ׳ דנין אותו תחלת נדה מן הראשון וסוף לדה מן האחרון כי שמא הוא דם טהר למנין האחרון וחוששין לדם פ״א שהוא תחלת נדה והכל עולה לענין א'.