ריטב"א על נדה יד:

מאי לאו בזקנותו קאי. פי׳ מדא״ל אי אתה מודה לי כשטיהר רבי יוסי לעצמו טיהר וכיון דאיפסקא הלכתא כר׳ יוסי מההיא שמעינן דהלכתא כותיה בהא דהא כי הדדי נינהו לגמרי כדמוכחא סוגיין בהדיא ושלא כדברי הראב״ד ז״ל שפסק כאן להחמיר כר׳ חייא ואם איתא דהכא איכא שום חומרא טפי כי פרכינן מדר׳ יוסי בר חנינא נימא דהא דהכא חמירא טפי אלא ודאי דהא ליתא.

ה״ק איזהו אחר זמן כדי שתושיט ידה לתחת הכר וכו'. ומדלא אמרינן דחסורי מחסרא שמעינן ליה דה״ק דתנא לא איירי אלא בדין אחר זמן קמא שהוא ספק של תורה אלא פי׳ אחר זמן בתרא שנחלקו בו ר׳ עקיבא ורבנן במעת לעת דרבנן הוא משתרד מן המטה וממילא שמעי׳ דכל שאינו כדי שתרד אלא כדי שתושיט הוא אחר זמן שהוא ספק של תורה וכל עיקר לא נשנה שיעור אחר זמן בתרא אלא לגלויי מיניה אשיעורא דאחר זמן קמא דאלו שעורא אדאחר זמן בתרא לאו דוקא הוא דהא כל מעת לעת והכי דיניה ואם איתא דאחר זמן קמא איתני כמתני׳ אייתר ליה אחר זמן בתרא ולמה ליה למתנייה כלל אלא ודאי כדאמרן וזה דרך רש״י ז״ל והוא הנכון.