ריטב"א על נדרים צא.

איבעיא להו אמרה לבעלה גרשתני מהו. ופשיט רב המנונא נאמנת ואפילו למשנה אחרונה דקתני האומרת טמאה אני לך תביא ראיה לדבריה דלא מהימנא התם הוא דמשקרא פי' דאיכא למיחש דמשקרא והדבר קרוב לומר כן משום דידעה דבעלה לא ידע בה אבל גבי גרשתני נאמנת דחזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה והוינן בה השמים ביני לבינך דמשנה אחרונה תהוי תיובתיה דרב המנונא דקתני שאינה נאמנת והא הכא דידעה דבעלה ידע בה פירשו בו דהא בכלל השמים ביני לבינך זימנין דבעיא למימר שהיא רחוקה ממנו כרחוק השמים מן הארץ שאינו נזקק אליה כלל ובהא בעלה ידע בה קושטא דמילתא ומהדרינן התם נמי היא גופא אמרה נהי דבביאה ידע ביורה כחץ מי (א) מיפרשא דהיינו שאינו יורה כחץ כדמוכח לישנא ובהא הוא דלא מהימנא משום דעבידא דמשקרא כיון דלא ידע בה בעלה אבל אם טוענת שאינו בא עליה כלל מהימנא כיון דבעלה ידע בה לא משקרא והוי כאומרת גרשתני שנאמנת ומיהו לא מהימנא ביורה כחץ משום האי מגו דהוה ליה ממעיז לשאינו מעיז ואפשר לפרש דמעיקרא נמי הכי סברינן לה כשדעתה לומר שאינו יורה כחץ אלא דקס"ד שהיא סבורה שבעלה יודע בדבר ואמרי' דהא נמי מעיזה פניה שיודעת היא ג"כ שאין בעלה יודע ביורה כחץ:

כתב רבינו ז"ל והלכתא כרב המנונא דסוגיין בכולהו תנויי כוותיה. פי' דבכוליה תלמודא פרכינן ומפרקינן אליבא דידיה ולהימנא מדרב המנונא כדאיתא (בשבועות) ביבמות [דף קטז.] וכתובות [דף כב:] וגיטין [דף סד: ודף פט:] ודוכתי אחריני וכבר פסקה רבינו הגדול אלפסי ז"ל בהלכות כתובות וגיטין. כתב עוד רבינו ז"ל ומדקא מדמי ליה למתניתין דיוצאות ונוטלות כתובה שמעי' מינה דברב המנונא נמי נאמנת לענין כתובה כדין משנה ראשונה ועוד שהרי מספר כתובה נלמוד שכך כותב לה לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי כדאיתא בהאשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים ע"כ נראה מדברי רבינו ז"ל מאי דכתבי רבוואתא ז"ל דהאשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת אף להנשא והיינו דקאמר דכיון שנשאת נוטלת כתובה משום מדרש כתובה דומיא דאשה שאמרה מת בעלי דאמרינן התם [יבמות דף קיז.] דכיון שנאמנת לינשא נוטלת כתובתה דמספר כתובתה נלמוד ובודאי דהא דשמעתין לאו ראיה היא כלל לדין זה רצה לומר שתהא נאמנת לינשא דהא מתני' דטמאה אני לך דמדמינן לה צריכה היא גט וזה פשוט וכדקתני בהדיא יוצאות ונוטלות כתובתן וכיון דכן אימא לך דרב המנונא נמי גט הוא מצריכה מיהו איכא שמעתתא אחריתי בכתובות וסדר נשים דרהטי פשטייהו בהאי שטתא דלרב המנונא מהימנא לאינסובי וה"ה נמשקל כתובה דהא בהא תליא כדכתב רבינו ז"ל מיהו הא ודאי קשיא טובא ואין הדעת סובלתו שנהא מתירין ערוה החמורה בדבורה הקל משום חזקה דאין אשה מעיזה פניה בפני בעלה ואם האמינה תורה מי שאמרה מת בעלי משום דמילתא דעבידא לאיגלויי והוי מילתא דפומבי וכאילו אנו כולנו מעידים בדבר ואין בכאן מי שיכחישנה היאך תהא היא נאמנת לאחרים בדבר שמכחיש לה בעלה והוא דבר שאינו עשוי להתגלות אם אומרת אמת משום חזקה רעועה שאינה מעיזה פניה בפני בעלה הא ודאי ליכא למימר וכי אשכחן מימרי דאמרי הכי בהדיא הוה לן לדחוקי נפשין ולעיולינהו בקופא דמחטא כל דכן דלא אשכחן לה להדיא והנהו שמעתתא דמוכחן פשטייהו הכי הא כתיבא בהדיא במסכת כתובות ובמסכת גיטין פירושא מעליא הילכך נקטינה מילתא דהא דרב המנונא ליתא אלא דומיא דמתני' למשנה ראשונה לאפוקי נפשה מתותי בעלה:

ולענין שאם פשטה וקבלה קדושין מאחר צריכה גט ממנו כדאיתא בשלהי גטין [פט:] ולעולם לא שריא לה לאנסובי לאחריני עד דאית לה גיטא מבעלה ולא כייפינן ליה לגרשה דהא (אמאי) אם היא גרושה כדבריה הרי היא גרושה ואנן הוא דלא מהימני לה ומה תביעה יש לה עליו לכופו ואפילו נתקדשה לאחר שהיא אסורה לו מספקא כדאמרן איהי גרמה אנפשה ולא כייפינן ליה שאם אין אתה אומר כן נמצא כל אדם מוציא שלא לרצונו דמקבלה קדושי מאחריני קמי בעלה או דאמרה ליה גרשתני ואזלא ומקדשא ולא הנחת בת לאברהם אבינו יושבת תחת בעלה אלא ודאי לא כייפינן לי' ותהא עגונה כל ימיה וכי הדרה ואמרה לא גרשתני לאו כל כמינה דהא שויא עלה חתיכה דאיסורא היכא דאיקדשא לאחרים והשתא דאתית להכי דלא שריא לה לאינסובי ליכא תו מדרש כתובה דלא קרינן לה לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי ובמתניתין דנפקא בגט ומנסבא אי נמי התם ביבמות דמהימנא לאנסובי אית לה כתובה אבל בהא דלא מנסבא לית לה כתובה ולא מדמי' לה הכא במתני' אלא לענין הימנותא דאיסורא וחומרא אבל לכתובה ושאר מילי לא מדמינן לה ואלו דברים ברורים ומי שאינו חולק עליהם עונה אחריהם אמן מפי רבינו נ"ר (האי רבינו היינו הרא"ה רבו של הריטב"א ועיין שיטה מקובצת כתוב ג"כ דעת הרא"ה אבל הריטב"א ז"ל [דעתו] כהרמב"ן עי"ש):

כתב עוד רבינו ז"ל ומיהו איכא למידק אשמעתין דהכא את אמרת דכל מילתא דידע בה בעלה כי מכחשה ליה איהי מהימנא דלא מיחצפא ביה ודלא ידע בה בעלה ולא מצי מכחיש לה לא מהימנא דילמא משקרא ביה ואילו התם בפרק הבא על יבמתו משמע איפכא דאמרינן התם גבי מתניתין דשהה עם אשתו עשר שנים ולא ילדה יוציא ויתן כתובה הוא אומר מינה פירוש היא גורמת שאינה ראויה והיא אמרה מיניה פירוש דאינו יורה כחץ א"ר [אמי] דברים שבינו לבינה היא ונאמנת מ"ט איהי קים לה ביורה כחץ איהו לא קים ליה דאלמא ביורה כחץ דבעלה לא קים ליה איהי מהימנא ואילו במילתא דאיהו קים ליה נמי כגון שאינו נזקק לה איהו מהימן כל היכא דמכחיש לה ומסתברא לן בפירוק האי קושיא דכל היכא דאתיא איהי לאפוקי נפשה בטענתא פי' דאמרה דבעיא חוטרא לידה ומרא לקבורה וטעין עליה מילתא אי ההיא מילתא דטעין מילתא דלא קים ליה לבעל כגון מתני' דאמרה בתוך עשר שאינו יורה כחץ דכל תוך עשר אינו חייב להוציאה והיא רוצה לצאת ממנו בטענה דבעיא חוטרא לידה ומרא לקבורה כיון דהיא היא תבעה גירושין חוששין שמא עיניה נתנה באחר ולא מהימנא כמשנה אחרונה ואי מילתא דידע בה בעלה היא פי' כגון שטוענת גרשתני או שאינו בא עליה כלל אמרינן חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה למיתי לבי דינא מנפשה בדלא תבעי לה לאפוקי נפשה מבעלה בטענה דשיקרא אבל שמעתא דהתם דיבמות לאו על הדין אורחא אמירא פירוש דההוא מיירי כשהוא בא עליה להוציאה בעל כרחה ואמתני' קיימינן דתנן שהה עמה עשר שנים ולא ילדה יוציא ויתן כתובה פירוש כופין אותו לגרש כשאין לה בנים ולא שתהא אסורה לו כשאינה יולדת דהא אמאי אלא כדי שלא יבטל ממצות פריה ורביה ויהיו לו בנים וכל שיש לו זרע כדי פריה ורביה או נשים ראויות לפריה ורביה לא נאסר באשה שאינה ראויה להוליד ואין כופין אותו להוציא וכי נסיב איתתא אחריתי הא אמר רבא נושא אדם כמה נשים והוא דאפשר בסיפוקייהו מיהו לא אמר שישא אחרת עם הראשונה דאגידא ביה לא יהבי ליה אחריתי מסתמא ולכך אמר לו מן הסתם שיוציא ויתן כתובה ועלה קאמרינן דהיכא דשהה עמה עשר שנים ולא ילדה דמיחייב לאפוקה וקא אתא לאפוקה משום דלאו בת אולודי היא אע"ג דקאמרה איהי הא דשהאי גבך ולא אולודי מינך הוא פירוש והוא דליהוי מיחייב לאפוקה כיון דמכחיש לה ואיך עיקר טענתם אלא על הכתובה קים ליה לבעל בטענתה ומכחיש לה בברי ואמר דמינה הוא ולית לה כתובה וידע ודאי דשקרא טענה עליה דינא הוא דבעל מהימן גבי כתובה דהמוציא מחבירו עליו הראיה וליכא למימר הכא חזקה אין אשה מעיזה פניה דהא איהו דמפיק לה ואיהי לא תבעה גירושין והויא הך טענה דידה כשאר כל תביעות דעלמא דליכא למימר בהו חזקה אינה מעיזה פירוש וכאילו אין בידה כתובה וטוען שפרעה והיא טוענת שלא נתפרעה דלא מהימנא בחזקה זו שאינה מעיזה פניה וכן הדין בשטוענת עליו שאינו בא עליה והוא מכחישה שאינה נאמנת כיון שהוא בא להוציאה אבל כי לא קים ליה ביעל במילתא ואיהי קים לה כגון יורה כחץ בהא אמר רבי אמי דכיון דאיהו אתי לאפוקה דלדידה דאתיא בברי הימנוה רבנן דלאו כל כמיניה לאפסודה איהו בכתובה בטענת שמא. הדין הוא פירוקא דהא שמעתתא ופירוקא תריצא ומעליא הוא ובהכי סליק פירקא. וסליק לה מסכת ברחמי שמיא: