ריטב"א על נדרים פו:

וכדרבא דאמר רבא הקדש חמץ ושחרור מפקיעין מידי שעבוד. פי' הקדש קדושת הגוף כגון קדשי מזבח וה"ה לכל איסורי הנאה כדאמרינן ביבמות [דף סו:] בההיא אצטלא דפרסוה אמיתנא וכן חמץ כגון שהרהין חמצו לישראל חבירו ועבר עליו הפסח איסור חמץ מפקיע מידי שעבוד וכן עשה עבדו אפותיקי לחבירו ושחררו הרי השחרור מפקיע מידי שעבוד וכבר הארכתי בפי' מימרא זו במקומות רבים הכא נמי קונם דידה מפקיע מידי שעבוד בעל:

ופרכינן ותקדוש מהשתא. פירוש דליפקע ליה קונם לשעבודיה דבעל מהשתא וליחול קונם לאלתר ומהדרינן אלמוה רבנן לשעבודיה דבעל כלומר דאפקינהו מרשותה בעוד שהיא תחת בעלה דלא תיכול למיסרינהו בקונם. מיהו כיון דמדינא חייל נדרא וראוי לחול מעכשיו ומשום אולמא דתקנתא דרבנן הוא דרבע עלה אריא דלא חייל כי מגרש לה ומסתלק אריא הדר חייל למפרע מהשתא ולא חשיב דבר שאינו שלו ורבנן סברי דכיון דהשתא לא חייל מהאי טעמא נמי לא חייל (נמי) בתר השתא ויש בזה כמה פירושים וזהו הנכון מפי מורי רבינו נר"ו ובמקומה הארכתי:

מתני' נדרה אשתו וסבור שנדרה (ד) אחותו. פי' כגון ששמע מאחורי הכותל ולא הכיר או שהודיעוהו כן והפר על דעת (ה) אחותו דהויא לה הפרה בטעות:

נדרה בנזיר וסבור שנדרה בקרבן. פירוש שאסרה אשתו עליה יין בדין נזירות והוא סבור שאסרתו בתורת קונם והפר לה על דעת כן:

נדרת מן התאנים וסבור שנדרה מן הענבים או מן הענבי' וסבור שנדרה מן התאנים והפר לה על דעת כן ה"ז יחזור ויפר דהפרה בטעות לאו הפרה היא ואשמעינן תנא בין בטעות האוסר בין בטעות האיסור בין בטעות גוף המין הנאסר ומסתברא דדכותה בהקם לאו הקמה היא מדלא מני לה [סוף דף עח: ודף עט.] בחומר בהקם מבהפר ולרבותא נקט דאפילו בהפרה כי הויא בטעות לא הויא הפרה ובאידך מתני' הוא מפרש טעות דהקמה אפילו באנפא דקליש מהאי דלא הויא הקמה:

גמ' כתב רבינו ז"ל מתני' כגון דאמרו לו נדרה בתך ואמר מופר לה. פירוש דאפילו הפרה שלא בפניה הויא הפרה וה"ה להתרה דכל היכא שהוא עצמו נשאל על שבועתו כדכתיבנא לעיל:

ונמצא שהיא אשתו לאחר כדי דבור. פירוש בכי האי גוונא הוא דלא הויא הפרה כיון שלא יודע עד לאחר כדי דבור שאשתו היא אבל נמצא תוך כדי דבור והוא רוצה אף בהפרת אשתו וגמר בדעתו לכך אע"פ שלא חזר והפר לה הויא הפרה פירוש דקי"ל בכל דוכתא דכל תוך כדי דבור כדבור דמי והרי הוא כאילו עכשיו השלים דבורו על דעת אשתו ואמר מופר לך. ופירוש תוך כדי דבור בכל מקום כדי שאלת תלמיד לרב שלום עליך רבי:

וכתבו בתוס' דרבנן יהבו האי שיעורא בכל דוכתא כי היכי דאי מקלע ליה רביה מצי למיתן ליה שלמא ולא ליפסיד מידי ואין צריך בכל זה אלא שהחכמים אמרו שכדי שיעור זה רחושי מרחשן שפותיה דבור ראשון וכאילו הוא מדבר עדיין ואי אמרו לו סתם נדרה אשה בביתך וסבור שנדרה בתו והפר ונמצא שאשתו נדרה אע"פ שלא נמצא אלא לאחר כדי דבור ה"ז מופר והוא שרוצה בהפרת אשתו. פירוש דכיון שלא אמרה לו בפירוש שנדרה בתו אלא שא"ל סתם אשה נדרה והפר סתם הפרה היא ודכוותיה נמי שאמרו לו סתם אשתך נדרה והפר לה כסבור שנדרה מן התאנים ונמצא שנדרה מן הענבים הרי זה מופר אפילו לאחר כדי דבור והכי איתא בגמ':