ריטב"א על נדרים פא:

תניא נדרים שיש בהן ענוי נפש מפר בין לעצמו בין לאחרים. פי' שהנדר מופר אפילו כשנתגרשא ותנשא לאחרים ושאין בהן ענוי נפש בינו לבינה מיפר לעולם בינה לבין אחרים אינו מיפר כלל כיצד אמרה קונם פירות העולם עלי ה"ז יפר שהן נדרי עינוי נפש קונם שאני עושה לפי אבא לפי אביך לפי אחי לפי אחיך שלא אתן תבן לפני בהמתך ומים לפני בקרך אינו יכול להפר דהני לא משעבדי ליה עיקר שעבוד דליהוי בה הפרה ואף על גב דמשעבדא ליה בה כדאיתא בכתובות [דף סא: ע"ש] וכדכתיבנא התם בפרק אע"פ ולא חשיב הא נמי דברים שבינו לבינה. שלא אכחול ושלא אפקוס ושלא אשמש מטתי יפר משום דברים שבינו לבינה. וכגון דאמרה הנאת תשמישך עלי דהתם חייל אע"ג דמשעבדא ליה שאין מאכילין את האדם דבר האסור לו וצריך הפרה אבל אי אמרה הנאת תשמישי עליך לא חייל כלל דהא משעבדא ליה ואין אדם אוסר נכסי חבירו על חבירו:

שלא אציע מטתך ושלא אמזוג לך את הכוס ושלא ארחץ פניך ידיך ורגליך אינו צריך להפר כלל. פי' דהא משעבדא ליה בהא עיקר שעבוד כדתנן במתני' [כתובות נט:] ואלו מלאכות שהאשה עושה לבעלה והתם אמרינן שאפילו הכניסה לו (ב) ד' שפחות מצעת לו מטתו מיוחד דרך כבוד כדכתיב התם מיהו מתני' כפשטה בשלא הכניסה לו שפחה ואפ"ה גבי נתינת תבן לפני בקרו חייל נדרא (אע"ג) דלא משעבדא ביה שעבוד גמור בהא אבל בתוספות העמידוה כשהכניסה לו שפחה דלא משעבדא כלל בנתינת תבן לפני בקרו ומשעבדא בהצעת מטה ובמזיגת כוס כדאיתא התם ואין צורך להוציא הברייתא מפשטה: