ריטב"א על נדרים עט:

פירות חנוני זה עלי אינו יכול להפר. פי' משום עינוי נפש שהרי יכול להביא מחנוני אחר אבל דברים שבינו לבינה הוי שמטריחו:

ואם לא היתה פרנסתו אלא ממנו. פי' שזה החנוני המקיפו ה"ז יפר אף משום עינוי נפש דברי ר' יוסי:

גמ' נדרי עינוי נפש הוא דמפר שאין בהם עינוי נפש אינו מפר. פי' אע"פ שהם בינו לבינה והא תניא בין איש לאשתו בין אב לבתו מלמד שהבעל מפר בדברים שבינו לבינה. פי' כפשטי' דלישנא דקרא ופרקינן אמרי הלין והלין הבעל מפר בין נדרי עינוי נפש בין דברים שבינו לבינה והויא הפרה לעולם דאפילו כי מגרש לה לא חייל עלה נדרא אלא נדרים של עינוי נפש מפר בין לעצמו בין לאחרים פירוש שאפילו כשתתגרש ותנשא לאחרים מותרת באכילת פירות וקשוט שאסרה על נפשה אבל אין בהם עינוי נפש אלא דברים שבינו לבינה כגון שאסרה מעשה ידיה על היהודים והרי בעלה בכלל ה"ז מופר לגבי עצמו לעולם ואפילו אחר שתתגרש. לגבי אחרים אינו מופר ואפילו בעודה תחתיו וכן כל כיוצא בזה:

והכי קתני אלו דברים שמפר בין לעצמו בין לאחרים נדרים שיש בהן עינוי נפש כתב רבינו ז"ל תשלום ברייתא זו בספרי אין לי אלא בעל שאינו מפר אלא דברים שבינו לבינה או של עינוי נפש האב מנין וכו' עד לא זכיתי לדון ת"ל אלה החקים וכו' בין איש לאשתו בין אב לבתו על כרחך אתה מקיש את האב לבעל מה הבעל אינו מפר אלא נדרים שבינו לבינה או של עינוי נפש אף האב כן ואשכחן נמי בירושל' כו' כדכתיבא בהלכות עד ואע"ג דהא מילתא לא מיפרשא בגמ' דילן דברי תורה עניים במקומן ועשירים במקום אחר הן צריכין זה לזה זה נועל וזה פותח ואשכחן נמי למקצת רבוותא בהא מילי דלא דייקי ולא מסתברי ולהכי לא כתבינן להו:

אם ארחץ היכי קאמרה אילימא דאמרה קונם פירות העולם עלי אם ארחץ למה לה הפרה לא תרחוץ ולא ליתסרון פירי דעלמא עלה. שהרי הנדר על הפירות ועל הרחיצה תנאי ואין בה ענוי נפש ועוד בהא לימא ר' יוסי אין אלו ענוי נפש דמשמע דנדרא גופיה לא הוי ענוי נפש וכיון דנדרא בקונם פירות ענוי נפש הוא ואי בעי למימר שאין קפידא בדבר דלא תרחוץ ולא ליתסרון פירי דעלמא עלה לא ה"ל למימר האי לישנא (א) וא"ל למימר אינו מפר משום ענוי נפש ופרישנא דאמרה הנאת רחיצה עלי לעולם אם ארחץ היום ת"ק סבר ניוול דחד יומא שמיה ניוול ואפילו רחיצה דחד יומא חשיב ענוי נפש ור' יוסי סבר ניוול דחד יומא לא שמיה ניוול ולית ביה משום ענוי נפש ולא תרחוץ ולא ליתסרון פירי דעלמא עלה והיינו דקתני אין אלו נדרי ענוי נפש שלא נאסרה אלא ליום א' ואמרינן תו אם לא ארחץ דתנן היכי דמי אילימא דאמרה תתסר הנאת רחיצה עלי אם לא ארחץ היום למה לה הפרה תסחי ותשתרי ואפילו לא רחצה אין בזה ענוי נפש שיהא הבעל מפר כיון שבידה לרחוץ ולא תאסר ופריש רבא דאמרה הנאת רחיצה עלי אם ארחץ היום ושבועה שלא ארחץ. פירוש היום ואיידי דמפרש אם לא ארחץ מפרש נמי אם ארחץ דרישא כדמעיקרא ודכוותה בתלמודא וכדכתיבנא בכתובות אבל בנדר שלא ארחץ לא מצי לאוקמוה דנדרים אינם חלים מדאורייתא על לא אעשה שהוא דבר שאין בו ממש ואשתכח השתא דבין בנדר בתנאי בין בשבועה דרחיצה דחד יומא אי הוי ניוול או לא פליגי ת"ק ור' יוסי וכן בסיפא דקשוט דאמרה הנאת קשוט עלי לעולם אם אתקשט היום ושבועה שלא אתקשט היום ואתי שפיר לישנא דמתני' ויש פירושים אחרים וזהו הנכון והלכתא כרבנן דיחיד ורבים הלכה כרבים:

ועוד דאמוראי אמרי כוותייהו ואע"ג דאמר רב הונא כוליה פרקין ר' יוסי היא מדקתני מעיקרא ר' יוסי אומר וכו' והדר קתני זימנא אחרינא דברי רבי יוסי דאלמא בעי למיתני דמכאן ואילך רבי יוסי [אפ"ה] כולהו לאו סתמי נינהו הילכך לא מיבעיא שלא ארחץ לעולם ושלא אתקשט לעולם אלא אפילו שלא ארחץ היום ושלא אתקשט היום נדרי ענוי נפש הוא דניוול דיומא שמיה ניוול וכדכתב רבינו ז"ל: