ריטב"א על נדרים עז:

אמר רב נחמן הלכה נשאלין נדרים עומד ואפילו יחיד ובלילה ובשבת. פירוש לנדרים שהם לצורך השבת ובקרובים ואפילו היה אפשר להם מבעוד יום:

ת"ר האומר לאשתו כל נדרים שנדרת אי אפשי שתדורי אין כאן נדר לא אמר כלום. פי' שאין א' משתי אלו הלשונות לשון הפרה כראוי ואית דגרסי כל נדרים שתדורי ולאו דוקא אלא ה"ה שנדרת:

יפה עשית אין כמותך אם לא נדרת מדירך אני דבריו קיימים. פי' וכל אחד משלשה לשונות אלו לשון הקם גמור הוא והרב אב ב"ד משמע דגריס כל נדרים שתדורי אי איפשי שתדורי לא אמר כלום ומפרש לה בהקמה דאע"ג דכי אמר כל נדרים שתדורי אי איפשי שתדורי משמע אין רצוני בנדרים שאת עתידה לידור אבל רוצה אני במה שנדרת אינו לשון הקמה עד שיוציא בפיו ולא גריס אין כאן נדר ולא נהירא:

לא יאמר אדם לאשתו בשבת מופר ליכי בטל ליכי כדרך שאומר לה בחול אלא אומר לה טלי אכלי טלי ושתי והנדר בטל מאליו א"ר יוחנן וצריך שיבטל בלבו. פי' בלבו ממש לאו דוקא דדברים שבלב אינם דברים אלא לומר שאינו צריך להשמיע לה אבל צריך להוציא בשפתיו בינו לבינו ודכוותה גבי ביעור חמץ [פסחים דף מט.] ומבטלו בלבו וגבי ברכת המזון לא יברך אדם ברכת המזון בלבו ואם בירך יצא דהיינו שמוציא בשפתיו דאידך מהרהר בלבו מיקרי מיהו היינו גבי הפרה אבל גבי הקמה בגמר בלבו ממש סגי וכדקתני לעיל יפה עשית אין כמותך דהא בשתיקה תלייה רחמנא ויש גדולים וחכמים משתבשים בזה ומה שכתבנו עיקר מפי מורי נר"ו:

תניא בש"א מבטל בלבו בשבת. (פי') ה"ג ובחול מוציא בשפתיו. פי' בהדיא בכדי שישמיענה בה"א אחד זה ואחד זה מבטל בלבו ואין צריך להוציא בשפתיו פירוש אלא דבחול אם רצה אומר לה מופר ליכי בטל ליכי ובשבת אסור לומר לה כן בפירוש אלא הוא אומר בינו לבינו בטל ליכי ואומר לה טלי אכלי טלי ושתי ול"ג ובערב בחול מוציא בשפתיו וכו' וכן גורס הרמב"ם ז"ל נמצאת למד דבין בחול בין בשבת סגי בבטול בשפתיו אלא שבחול רשאי להפר בפירוש ולא בשבת כדקתני לא יאמר אדם לאשתו וכן דרך הרמב"ם ז"ל אלא [שלא] הסכים יפה בפירוש מבטלו בלבו. ומה שאמר בנזירות [דף סא.] חומר בנשים מבעבדים שהוא כופה את עבדו ואינו כופה את אשתו היינו דבאשתו צריך לבטל ולהפר בלבו משא"כ בעבדו כדבעיא למימר בסמוך ולא כמו שהקשה עליו הראב"ד בהשגותיו (ג) ומיהו מפרש וצריך שיבטל בלבו שיגמור בלבו שיהיה הפרה מה שאמר לה טלי אכלי שאם לא הסכים בלבו להפרה לא אמר כלום:

תניא ב"ש אומרים בשבת מבטל בלבו. כלומר שיגמור בלבו שיהא לשון זה הפרה כדאמרן ובערב למוצאי שבת בחול חוזר ומבטל בלבו בפירוש בשפתיו מפני מראית העין וב"ה אומרים אחד בשבת ואחד בערב אינו צריך לפרש ובבטול בלבו שעשה בשבת סגי הא בבא להפר בחול לדברי הכל לכתחלה צריך להוציא בשפתיו לשון הפרה גמורה ואין גמר לבו מועיל כלום וזה פי' משובש ומשבש הלשון ואין לסמוך עליו כלל. מפי מורי נר"ו:

מתני' בנזירות נשים ועבדים יש להם נזירות. פי' דכתיב ואמרת אליהם לרבות העבדים דחיילי עלייהו נזירות מהשתא כדאי' התם:

חומר בנשים מבעבדים שהוא כופה את עבדו. פי' אם נדר ליבטל ממלאכתו ע"י חלישות כופה אותו הרב לאכול ולעשות מלאכתו ואינו צריך להפר לו ולא לבטל בלבו ולא חיילי עליה כלל כל זמן שהוא ברשותו ואינו כופה את אשתו שהרי צריך להפר לה בהוצאה בשפתיו ממש שישמיע לאזניה או לבטל בלבו בינו לבינו ואינו כופה אותה סתם:

ובנדרים שאין בהן עינוי נפש ולא בטול מלאכה. נדרים חלים על העבד לגמרי וצריך שאלה לחכם ואם נדר בנזירות נמי חייל עליה נדרא אפילו כל זמן שהוא ברשותו כדאמרי' ואמרת אליהם לרבות את העבדים אלא שבעוד שכופהו לאכול ענבים ולשתות יין כדי שלא יכחוש ויבטל ממלאכתו הוא מותר בהן בלא הפרה ובטול נמצאת אומר שיש בעבד שלשה דינים נדרים שאין בהם עינוי נפש ולא בטול מלאכה דינו כבן חורין. יש בהן עינוי נפש או בטול מלאכה כופה אותו ואינו צריך הפרה כל זמן שהוא ברשותו ואפילו בעוד שאינו כופה אותו דהוה ליה נשבע להרע לאחרים דלא חיילא שבועה כדאיתא בשבועות [דף כז.]. יצא לחירות עומד בנדרו נדר בנזירות כל זמן שהרב כופהו לאכול ענבים ולשתות יין מותר וכל זמן שאינו כופהו בכך אסור מרבויא דקרא והיינו דאמרי חומר בעבדים מבנשים שהוא מפר נדרי אשתו ואינו מפר נדרי עבדו:

כיצד הפר לאשתו הפר עולמית. כלומר בנזירות ונדרי עינוי נפש הפר לעבדו ויצא לחירות משלים את נזירותו עבר מכנגד פניו כלומר אחר שכפאו [לשתות] יין ר"מ אומר לא ישתה דחייל עליה נזירות מהשתא רבי יוסי אומר ישתה פי' כל זמן שהוא עבד ואמרי' ת"ר למה רבו כופהו לנזירות אבל לא לנדרים וכו' ותירץ אביי דה"ק למה רבו צריך לכפותו כלומר לבטל בפירוש או לכופו:

בנזירות. דחייל נדרא מהשתא דכתיב ואמרת להם לרבות את העבדים:

ואינו צריך לכפותו. כלומר לבטל את נדרו בפי' או לכפותו בכל שעה לעבור על נדרו בנדרים דעינוי נפש דלא חייל עליה נדרא כלל כל זמן שהוא ברשותו מ"ט אמר קרא להרע או להיטיב מה הטבה רשות אף הרעה רשות יצא נשבע להרע לאחרים שאין הרשות בידו וגם זה כן נשבע להרע לרבו הוא בנשבע אבטול מלאכה או בנדרים שיש בהן עינוי נפש וזו שיטת רבינו ז"ל בהלכות ומפי מורי הרב נר"ו למדתיה:

א"ר יוחנן חכם שאמר. פי' היתר נדרים ושבועות בלשון בעל שאמר בטל לך ומופר לך לא אמר כלום אלא צריך [לומר] לשון (ד) הפרה כגון מותר לך שרי לך או מחול לך כדאמרינן הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין לו ונהגו לומר מותר לך שרי לך ג' פעמים:

וכן בעל שאמר הפרתו בלשון חכם. פי' שאמר מותר לך שרי לך וכיוצא בו לא אמר כלום אלא אומר לשון הפרה או לשון בטול דתניא זה הדבר חכם מתיר ואין בעל מתיר בעל מפר ואין חכם מפר. פי' בפרשת ראשי המטות דנדרים כתיב זה הדבר ומיעוטא הוא דגבי חכם הוא דכתיב לא יחל אבל אחרים מוחלין לו ואומרים לשון התרה ולא לשון הפרה וגבי בעל הפרה כדכתיב אישה יפרנו ולא לשון התרה דזה הדבר מיעוטא הוא בשניהם לדון בו כפי מה שנכתב בו בלבד:

אמרינן בגמ' תניא חומר בהקם מבהפר ובהפר מבהקם חומר בהקם מבהפר שהשתיקה מקיימת אם שתק כל היום ואין השתיקה מבטלת: