ריטב"א על נדרים עז.

תנן התם מפירין נדרים בשבת ונשאלין לחכם בנדרים שהם לצורך השבת:

איביעיא להו מפירין נדרים בשבת כלומר ע"י בעל לצורך השבת דוקא הוא אבל שלא לצורך לא. דומיא דשאלה לחכם וכי קתני סיפא לצורך השבת אפילו אהפרה (א) מאי או דילמא מפירין נדרים אפילו (ב) לצורך השבת וכי קתני במתני' לצורך השבת אשאלה דחכם בלחוד קאי ופשטינן תנאי היא דלמ"ד הפרת נדרים כל היום טפי לא אפילו שלא לצורך השבת דאי לא מפר השתא לא מצי מפר למחר משא"כ בשאלה ולמ"ד הפרת נדרים מעת לעת דוקא לצורך השבת אבל שלא לצורך השבת לא דהא אפשר להפר למחרתו והויא לה כשאלה לחכם שאינו מתיר לדברי הכל אלא לצורך השבת:

כתב רבינו ז"ל וכבר איפסיקא הלכתא כמאן דאמר הפרת נדרים כל אותו היום הילכך מפירין נדרים בשבת אפילו שלא לצורך השבת וכי תימא ותפשוט ליה ממתני' דקתני סיפא נדרה עם חשכה מפר עד שלא תחשך וכיון דעם חשכה נדרה מכלל דשלא לצורך השבת נינהו ואפילו הכי קתני דמפר בו ביום בשבת עד שלא תחשך וי"ל דאין הכי נמי ואורחא דתלמודא הוא למידק מחדא בבא מאי דתני באידך בהדיא וכדאיתא בפרק חזקת הבתים הא שלשה מביא וקורא וכדכתיבנא התם אי נמי דלא פסיקא ליה דילמא דהא דנדרה עם חשכה היינו ע"ש עם חשכה ולא ביום שבת כנ"ל:

כתב רבינו ז"ל והיכא דנדרה שלא בפני בעלה ושמע בעלה והפר לה והיא לא ידעה שהפר לה הפרתו הפרה דתניא אישה הפרם וה' יסלח לה במה הכתוב מדבר באשה שהפר לה אביה או בעלה והיא לא ידעה והיתה שותה יין שהיא צריכה כפרה ותנן נמי האשה שנדרה בנזיר והיתה שותה יין ומטמאה למתים הרי זו סופגת את הארבעים הפר לה בעלה והיא לא ידעה והיא שותה יין ומטמאה למתים אינה סופגת את הארבעים:

תספוג מכת מרדות. פירוש מדרבנן והלכתא כרבי יהודה דליכא דפליג עליה ע"כ:

ונשאלין לחכם לנדרים שהם לצורך השבת. פי' אבל שלא לצורך שבת לא וחרמות שהצבור נוהגין להתיר במקצת מקומות דלא בעו שאלה כדכתיבנא בהאי מכילתא אומר מורי נר"ו שמתירין אותן בשבת דהוו להו כהפרה דלא בעי עיון ובדיקה וזימנין דלא אפשר להו אלא בשבת דהוי יום כנופיא דרבים ושאלה דחכם בנדרים שאינם לצורך שבת בדיעבד היתרא היא:

איבעיא להו בשלא היה אפשר להם מבעוד יום דוקא או אפילו בשהיה אפשר להם מבעוד יום נשאלין לצורך שבת מיהת תא שמע דאזדקיקו ליה רבנן לבריה דרב זוטרא בריה דר' זירא אפילו בנדרים שהיה אפשר להם מבעוד יום וכן הלכתא:

סבר רב יוסף למימר נשאלין לחכם נדרים בשבת ביחיד מומחה. ופי' דגמיר וסביר כדפסיקנא בפרקא קמא [דף ח:] אבל לשלשה לא מ"ט משום דמיחזי כדינא א"ל אביי כיון דסבירא לן הפרת נדרים אפילו מעומד ואפילו בקרובים ואפי' בלילה לא מתחזי כדינא פירוש ואפילו כי הוי ברחוקים וביום ומיושב ולא חיישינן דטעו אינשי בהא: