ריטב"א על נדרים עג.

ת"ש דתניא ושמע אישה [דף עג.] פרט לאשת חרש חרש דלאו בר משמע כלל אבל איניש דעלמא דבר משמע שמיעה לא מעכבא דאי לא ליתני פרט לשלא שמע אמאי נקט חרש וכי תימא לא שנא כדר' זירא דאמר ר' זירא כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו ושאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו:

כתב רבינו ז"ל וה"ה לאב שאינו חרש דמפר בלא שמיעה ומתניתין נמי דייקא. פי' דתנן עד שלא יצאת בתו מרשותו אומר לה כל נדרים שנדרת בתוך ביתי הרי הן מופרין ומשמע אע"ג דלא שמעינהו כי אמר הכי ואע"ג דאיכא למדחי כדדחינן בגמרא סיפא דמתני' גבי בעל דאמר לכי שמענא ליהוו מופרין וכששמע קודם שתצא מרשותו מיהו דוקיא דמתני' מסתמא דלא קאמר הכי:

איבעיא להו מהו שיפר בעל לב' נשיו בבת אחת. פי' דאמר להו מופר לכן הא דכתיב ואם ביום שמוע אישה יניא אותה אותה דוקא ולא לה ולחברתה או לאו דוקא אמר רבינא ת"ש אין משקין שתי סוטות כאחת מפני שלבה גס בחברתה. פי' שעל ידי שיש להן צרות מחזיקות במרדן ולא מודו ואילו אנן בעינן שיודו כדי שלא ימחה השם שנכתב בקדושה על המים:

רבי יהודה אומר לא מן השם הוא זה אלא משום שנאמר אותה לבדה. פי' דכתיב בסוטה והשקה את המים במפיק ה"א ודמי כמאן דכתיב והשקה אותה והוי קפידא אותה ולא לה ולחברתה ולכאורה משמע דת"ק סבר דאותה לאו דוקא וטעמא דהתם משום שלבה גס בחברתה ורבינא מדרבנן פשיט אבל רבינו ז"ל כתב והוא הנכון מסתברא לן דפשטותיה דרבינא מדר' יהודה היא דאותה דוקא משמע דת"ק לא פליג אדוקיא דאותה אלא טעמא דקרא קא מפרש פי' ומאי דקאמר רבי יהודה לא מן השם הוא זה דמשמע דפליגי הכי קאמר דלא תימא טעמא משום ההיא דרשא בלחוד היאאלא גזירת הכתוב היא:

ות"ק ר"ש היא דדריש טעמיה דקרא ומה טעם קאמר מה טעם אמר הכתוב אותה לבדה כדי שלא יהא לבה גס בחברתה אלמא לגבי מדרש דאותה דוקא לדברי הכל היא וגבי נדרים נמי דוקא הוא ואי משכח בה ר"ש טעמא לימא וא"נ ליכא למדרש ביה טעמא דקרא לא מעקרא דרשא דאותה בהכין ואפילו לר"ש וכל דכן דאנן לא קיימא לן בעלמא כר"ש וכדכתיבנא בב"מ [דף קטו.] וסוגיין בעלמא בכי האי גוונא דאותה דוקא הוא כדאיתא ביומא בפ' טרף בקלפי [דף מב:] ובמכילתין נמי בפרקא בתרא [דף פו:] סוגיין דאותה דוקא וגבי גט [גיטין דף פז. ובקדושין יד.] נמי דרשינן וכתב לה ולא לה ולחברתה הילכך אם הפר לשתי נשיו כאחת אינו מופר. וכתב רבינו ז"ל ואשכחן לחד מרבוותא דפסק שהבעל מפר נדרי שתי נשיו כאחת. פי' דקסבר דרבינא מדת"ק פשיט דקסבר דאותה לאו דוקא כפשטא דמתני' ואנן כתבינן מאי דסבירא לן: