ריטב"א על נדרים סה:

ועוד אר"מ פותחין לו לאדם מן הכתוב בתורה ואומרים לו אילו היית יודע כי בהדירך חבירך מנכסיך אתה עובר על לא תקום ולא תטור את בני עמך ולא תשנא את אחיך בלבבך ואהבת לרעך כמוך וחי אחיך עמך שמא יעני ואין אתה יכול לפרנסו מפני שנכסיך אסורין לו ואין מאכילין לאדם דבר האסור לו ואמר אילו הייתי יודע כן לא הייתי נודר הרי זה מותר. פי' שמתירין לו ע"י פתח זה. וכי תימא ומאי שנא מהא דאמרינן לעיל [דף כב.] דלא פתחינן ביש בוטה כמדקרות חרב כל הנודר כאילו בנה במה ונקרא רשע וליכא למימר דהנהו אליבא דרבנן דפליגי עליה דרבי מאיר דהא ליתא דודאי הלכתא כר' מאיר בהא דלא אשכחן רבנן דפליגי עליה דר' מאיר וכן נראה דעת רבינו ז"ל והא שקלו וטרו בה אמוראי אלא הנכון דהנהו דלעיל דהוי איסורא דתלי בנדרא גופיה לא פתחי' אבל בהני שהן איסורין שהן חוץ לגופו של נדרא אלא שהנדר גורם לעשותם אם הוא מתקיים פותחין בהם:

א"ל רב הונא בר רב קטינא לרבה ולימא כל דמיעני לאו עילאי נפיל מאי דמטי לי לפרנוסי בהדי כ"ע מפרנסא ליה. כלומר מפני קיום הנדר היאך הוא עובר על וחי אחיך עמך לימא שאינו מוטל עליו לבדו לפרנס כל מי שיעני אלא עם שאר הצבור והרי הוא נותן לו הראוי לו להתפרנס על ידי הגבאי ויתפרנס על ידו פי' אתא לאשמעינן דמאן דמדיר חבריה מנכסיה לא מתסר בקופה של צדקה מפני חלקו של זה שאין בדעתו של זה אלא לאסרו מן המיוחד לו וגם אין בידו לאסרו (מיהא) [דהא] ודאי מצי אמר משל שאר בני אדם אני נוטל כההיא דאמרינן התם [לעיל דף מו.] לתוך של חבירך אני נכנס והא עדיפא טפי ומודו בה כ"ע דהא על דעת גבאי נתן לתת למי שירצה ונסתלק ממנו:

א"ל אני אומר כל הנופל אינו נופל ליד גבאי תחלה. פי' ובתחלה מתפרנס ע"י היחידים בצנעא:

מתני' פותחין לו לאדם בכתובת אשתו מעשה באחד שנדר הנאה מאשתו והיתה כתובתה ארבע מאות זוז ובאת לפני ר' עקיבא וחייבו לתת לה כתובתה. פי' וחייבו לגרשה וליתן לה כתובתה דאילו מקמי הכי לא אפשר שלא ניתנה כתובה ליגבות מחיים דבעל לכולי עלמא כדאי' בכתובות [דף פא.]:

א"ל ר' שמנה מאות זוז הניח אבא נטל אחי ד' מאות זוז ואני ארבע מאות לא די לה שתטול היא מאתים ואני מאתים א"ל ר' עקיבא אפי' אתה מוכר שער ראשך חייב אתה ליתן לה כתובתה אמר אילו הייתי יודע שהוא כן לא הייתי נודר והתירו רבי עקיבא ע"י פתח זה ואילו לא התירו כגון שנדר על דעת רבים היו כופין אותו לגרש וליתן לה כתובתה כיון שא"א לדור ביחד וליהנות זה מזה וכדאמרינן בירושלמי* מפני ריח הפה כופין מפני חיי נפש לא כ"ש ואילו הדירתו היא ממנה ונתברר שלא נתכוונה לכך היו כופין אותו גם כן לגרש כדאמרינן ביבמה שנדרה הנאה ביבם בחיי בעלה [יבמות דף קיא:] כופין אותו לחלוץ ואם נתכוונה לשם כך אין כופין אותו שהיא נתנה אצבע בין שיניה הילכך כל שהדירה הוא על דעת רבים שאין לו התרה עולמית כופין אותו לגרש והוי גט המעושה בישראל בדין שהוא כשר והתם תנן [כתובות דף ע.] המדיר את אשתו מליהנות (ב) לה יוציא ויתן כתובה והיינו שכופין אותו להוציא ויש אחרים באותו פרק שפירשו כירושלמי [פרק י"א הל' ז' בכתובות] שכופין על הכתובה ומבקשין על הגט היינו בדאפשר לה למיקם בנדרה ע"י הדחק כדפרישית התם הילכך בכי האי גוונא אין כופין אותו על הגט אבל קונסין אותו לפרוע כתובה כדי שימצא פתח לנדרו או יגרש מעצמו ואע"ג דבעלמא לא ניתנה כתובה להגבות מחיים דבעל [כתובות דף פא.]: