ריטב"א על נדרים ס.

קונם יין שאני טועם היום אינו אסור אלא עד שתחשך. ואמרינן עלה בגמ' א"ר ירמיה ולכשתחשך צריך שאלה לחכם מ"ט אמר רב יוסף גזירה משום יום אחד פי' דאי שרית ליה בהיום לכשתחשך אתי לנהוגי היתירא נמי לנודר ביום א' דדיניה ודאי מעת לעת ורבינא פריש דהא גזירה דר' ירמיה אזלא כר' נתן דאמר כל הנודר כאילו בנה במה והמקיימו כאילו הקריב קרבן פי' וכדי שיפרוש ולא יהא רגיל בנדרו מאריכין זמן נדרו כל מה שאפשר כדי לצערו ובין למר בין למר לא נאמרו דברים אלו אלא בעם הארץ ורבינו ז"ל לאכתבה משום דתנא דמתני' לא ס"ל מדקתני שאינו אסור אלא עד שתחשך אלמא לכשתחשך מותר ואין צריך שאלה ודר' ירמיה בר אבא כרבי נתן הוא דאזלא ולית הלכתא כוותיה ודעת רבינו אין נראה דתנא דמתני' קתני דינא ודר' ירמיה בעם הארץ ומשום חומרא ולא פליגי:

שבת זו אסור בכל השבת ושבת שעברה. פירוש כגון שהיה עומד בשבת ואמר קונם עלי פירות בשבת זו אסור בכל ימי השבוע הבאה ושבת שעומד בה בכלל והא דקרי לה שבת שעברה לפי שנמנית בעלמא עם ימי השבוע שעבר שהוא שביעי שלהם:

חדש זה אסור בכל החדש וראש חדש להבא. פי' כגון שהיה עומד בראש חדש ואסר עליו פירות חדש זה אסור בכל ימי החדש הבא ויום ראש חדש שעומד בו בכלל האיסור וקרי ליה להבא משום דבעלמא כן הוא נמנה להבא ואוקימנא בגמ' דאפילו קאי בחדש חסר שראש חדש שני ימים והוא עומד ביום ראשון מהם מהו דתימא נידון לשעבר קמ"ל דכיון דריש ירחא קרו ליה נידון להבא דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם וכן הדין לענין כתיבת שטרות אפילו ראש חדש ראשון של שני ימים נידון להבא וכותבין ביום ר"ח פלוני או בחדש פלוני סתם דהכי משמע לקמן דנדרים (א) ושבועות כי הדדי נינהו והא דאמרינן דכי אמר שבת זו משמע שבוע כשפירש כן או שגלה דעתו דאי לא משמע אלא יום שבת עצמו בלבד:

שנה זו. כגון דקאי בראש השנה ואמר שנה זו אסור בכל השנה הבאה ור"ה שעומד בו נידון להבא וקרי ליה להבא לפי שהוא נמנה להבא:

שבוע זו. כגון שעומד בשביעית ואמר שבוע זו אסור בכל השבוע:

והשביעית שעברה. פי' ששנת השביעית שעומד בה מן המנין וקרי לה שעברה לפי שנמנית עם שבע שנים שעברו והיא שביעית להם וכדכתיבא גבי שבת וקתני שנה ושביעית לאשמעינן שאפילו באלו שזמנן מרובה שנה ושביעית שעומד בה משמע ויש לפרש ג"כ משנתנו כשעומד תוך ימי השבוע ותוך ימי החדש והשנה והשבוע וכי קאמר שבת זו אסור בימי השבועה נשארי' ושבת הבאה נידון ג"כ לשעבר וכן בר"ח אם היה עומד בתוך החדש ואמר חדש זה אסור בכל ימי החדש הנשארים אבל יום ר"ח שלאחריו אינו בכלל ונידון להבא דהא ריש ירחא קרו ליה וכן כשעומד בתוך השנה ואמר שנה זו ראש השנה שלאחריה אינו בכלל ונידון להבא ושביעית כשבת ששנת שביעית הבאה בכלל איסור ונדונית לשעבר ולגבי עיקר דינא ליכא פלוגתא בין הני פירושי:

יום אחד שבת אחת חדש אחד שנה אחת שבוע [אחד] אסור מיום ליום:

גמ' ר"ח להבא פשיטא כי איצטריך לחדש חסר דעבדי ר"ח שני ימים מהו דתימא ראש חדש לשעבר הוי קמ"ל דהא קרו ליה אינשי ריש ירחא איבעיא להו קונם יין שאני טועם יום מאי דיניה כהיום דמי ושרי משתחשך או דילמא כיום אחד דמי ואסור מעת לעת ולא איפשיטא ולחומרא ודכולי עלמא מההוא יומא דקאי ביה מתחיל לאלתר באמר יום או שאמר יום אחד וכן בחדש ושבת ושנה. והמונה חדש סתם מסתברא דמונה חדש מלא וכן דעת מורי נר"ו:

מתני' עד הפסח אסור עד שיגיע. פי' ובליל פסח מותר דלגבי נדרים עד ולא עד בכלל:

עד שיהא אסור עד שיצא כל הפסח. פי' דלישנא דשיהא הכי משמע עד שיהא כל זמן:

עד לפני הפסח ר"מ אומר עד שיגיע. ליל פסח מותר רבי יוסי אומר עד שיצא ואמרינן במאי קא מיפלגי מ"ס עד לפני הפסח עד קמי פסחא משמע פי' וכיון דעד ולא עד בכלל אינו אסור (ב) עד שיגיע ומר סבר עד (ג) דמתהני פסחא משמע פי' דפנים אחרונים דפסח קאמר שכל יום ויום פנים לחבירו וכיון שכן דעתיה אכוליה פסחא:

ובגמ' רמיא מתניתין אפלוגתא דרבי מאיר ורבי (ד) אסי במתני' דקדושין ואמר רבחנינא מוחלפת השיטה וסייעתיה ממתני' דמהפך לה נמי אבל רבינו ז"ל קיים משנתנו כצורתה משום דבמסכת קדושין [דף סד:] אתינן מעיקרא לאפוכה כי הכא ובמסקנא אמרי' [דף סה.] דלא תיפוך מתני' אלא מתניתא ורבי יוסי ור' מאיר בטעמא פליגי מר סבר עד פני הפסח עד קמי פסחא ומר סבר עד שתתפני פסחא משמע והאי פירוקא עדיף טפי דמקיימין מתני' דמתני' עדיפא טפי לקיומא ממתניתא ולהכי אייתי מרן ז"ל הכא וקי"ל דר"מ ור' יוסי הלכה כר' יוסי: