ריטב"א על נדרים נא:

מתני' מן הכבוש אינו אסור אלא בכבוש של ירק. פי' משום דאמר הכבוש בה"א הידיעה דמשמע אותו שידוע להיות כבוש על הרוב דהיינו כבוש של ירק:

כבוש שאני טועם אסור בכל הכבושים. ואפילו של דג ובשר דהא לישנא לשון כולל הוא לכל כבוש:

מן השלוק אינו אסור אלא בשלוק של בשר. שהוא ידוע בשליקה:

שלוק שאני טועם אסור בכל השלוקים. ואפילו של ירק דלשון כולל קאמר:

מן הצלי אינו אסור אלא בצלי של בשר דברי ר' יהודה צלי שאני טועם אסור בכל הצלויים. ואפילו דג וביצה וכל דבר:

מן המליח אינו אסור אלא במליח של דג מליח שאני טועם אסור בכל המלוחים:

ואיבעיא לן בגמ' היכא דאמר קונם כבוש עלי כלישנא דרישא קונם שלוק קונם צלי קונם מלוח דלא קאמר הצלי המליח השלוק בכל אחד מהם בה"א הידיעה ולא קאמר נמי שאני טועם כלישנא דסיפא מה יהא דינו ולא איפשיטא ולחומרא ואסור בכל הצלויין ובכל המלוחין ואית דגרסי במתני' ברישא מן הכבוש ומן השלוק פי' שהוא שם דבר ולא פעול ולהכי משמע מן הדבר המיוחד לאותו דבר ומאי דכתיבנא עיקר:

ירושלמי הוו בעון מימר מליח לעולם. פי' שהעמידו להעמידו במלחו הוא דהוי מליח הא לשעה לא. כלומר לא הוי בכלל מליח א"ר יודן מן הא דתניאהרי עלי כבשר מליח הדא אמרה מליח לשעה מליח הוא. פי' דבשר מליח דתנינן היינו בשר מליח של קרבנות שהוא דבר נדור כדמסיים בסיפא אם בשל שלמים נדר הרי זה אסור וקרבנות לא היו מלוחין אלא לפי שעה כדאיתא במס' תמיד ואפ"ה קרי ליה בשר מליח:

מתני' דג דגים שאני טועם אסור בהן בין גדולים בין קטנים. פי' מדקאמר בגמ' דדג גדול משמע ודגים קטנים משמע ולא אמרינן דלא כרשב"א משמע דלא פליגי ומודה תנא דידן לדברי רשב"א והכא לאו דקאמר דג או דגים שאני טועם דא"כ פליג אדרשב"א אלא דקאמרינהו לתרוייהו דקאמר דג דגים וה"ה נמי לאומר דג דגה ומש"ה משמע בין גדולים בין קטנים דדג משמע גדולים. ודגים או דגה משמע קטנים:

ואסור בהן בין חיין בין מבושלין בין מלוחין בין טרופין ומותר בטרית טרופה. והוא מין דגים קטנים שהן טרופין דדג או דגים שלמים משמע ולא עשויין לשברי שברים הרבה ואין צריך לומר בציר ומורייס פי' שנעשה בהן קידם הנדר דאילו שיצא מהם לאחר הנדר אסור מדקאמר שאני טועם והכי איתא בגמ' לקמן:

הנודר מן הצחנה. והוא מין דגים קטנים שטרופין יפה יפה:

אסור בטרית טרופה. שאינם טרופים כ"כ וי"מ דצחנה דגים שלמים אלא מדנקיט ליה בפרט גלי אדעתיה דאפילו בשהן טרופין אסרינהו ולא מחוור ומותר בציר ומורייס דלא נתכוין אלא לגופן והוא דלא אמר שאני טועם דאי לא אסור ביוצא מהן:

והנודר מטרית טרופה מותר בציר ומורייס שלהן אבל בצחנה פשיטא דאסור שהרי היא טרופה יותר ולא איצטריך ליה למתני דכיון דקתני הנודר מן הצחנה אסור בטרית טרופה כ"ש שהנודר בטרית טרופה אסור בצחנה:

גמ' תניא ר' שמעון בן אלעזר אומר דג שאני טועם אסור בגדולים ומותר בקטנים דגה שאני טועם אסור בקטנים ומותר בגדולים דג דגה שאני טועם. פי' דאמרינהו לתרוייהו אסור בין גדולים בין קטנים ופרישנא דדג משמע גדול ודגה משמע קטנים ומשמע גדולים ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם:

ירושלמי איזהו דג גדול ואיזהו דג קטן ייבא בר מר זעירא כל נון דנא אכיל ליה פחות מן ליטרא כלכית אנא מטעים ליה פי' כל שמשקלו פחות מליטרא נקרא קטן וכה כן פי' והכא לענין נדרים כן הדין:

כתב רבינו ז"ל ומסתברא לן שהכל לפי מקום הנודר את שדרכו לקרות דג קטן הוא דגה ושהוא גדול להם נקרא דג אע"פ שהוא פחות מליטרא:

מתני' הנודר מן החלב אסור בקום. פי' מימי נסיובי דחלב והן החלב שקורין בלע"ז שואיר"ו ומיא בעלמא הוא ולא מיקרי חלב:

ור' יוסי אוסר. פרישנא בגמ' דלא פליגי אלא דבאתריה דר' יוסי לקומא נמי קראו ליה קומא דחלבא ועיקר שמו הייני שם אביו דקומא דחלבא בעי למימר חלב קרוש ובאתריה דת"ק לא קרו ליה אלא קומא בלחוד:

מן הקום מותר בחלב. פי' ואפילו לר' יוסי דהא לא קרו ליה קומא כלל:

אבא שאול אומר הנודר מן הגבינה אסור בה בין מלוחה בין תפילה. והא דברי הכל היא וליכא דפליג עלה וכן הלכה:

תניא הנודר מן החלב מותר בקום מן הקום מותר בחלב מן החלב מותר בגבינה מן הגבינה מותר בחלב מן הרוטב מותר בקיפה מן הקיפה מותר ברוטב שומנא והוא מוהל היוצא מן הבשר וקיפה תבלין והוא דק דק שמתאסף בשולי קדרה מן התבשיל ומיץ בשר. ואי אמר בשר זה עלי אסור בו וברוטבו ובקיפתו. פי' דכיון דאמר זה משמע זה וכל היוצא מזה מכאן ואילך אבל לא הוי טעמא משום לישנא יתירא דהא איצטריך למימר זה לאשתרויי בבשרא דעלמא אלא ודאי כדאמרן:

ירושלמי מ"ט דר' יוסי בקום שם אביו קרוי עליו על דעתיה דר' יוסי הנודר מן היין אסור ביין מבושל (ג) מבושל חמרא קרו ליה כתב רבינו ז"ל דכיון דבגמרא דילן איתמר דרבי יוסי ורבנן לא פליגי דמודו רבנן כל היכא דקרו ליה לקומא קומא דחלבא שהנודר מן החלב אסור בקום א"כ שמעינן מינה דמודו רבנן בנודר מן היין שאסור ביין מבושל דהא בכל דוכתא הכי קרו ליה יין מבושל על שם אביו ואע"ג דתנן לקמן [דף נג.] הנודר מן התמרים מותר בדבש תמרים מסתוניות מותר בחומץ סתוניות ר' יהודה בן בתירא אומר כל ששם תולדתו קרויה עליו אסור ביוצא ממנו ופליגי רבנן עליה התם שם בנו הכא שם אביו פי' דהתם בדבש וחומץ עיקר השם שלו היינו שם התולדה שנתחדש עכשיו והם החומץ והדבש ובהכי הוה סגי להו למיקרינהו אלא שמכנין אותו בשם אביו למיקרינהו דבש תמרים וחומץ סתוניות משום דאיכא דבש וחומץ שהן של מינים אחרים ולהבדיל אלו מאותן מינין נקראים על שם אביהם אבל הכא עיקר שמם היינו החלב והיין דאילו קומא או מבשלא לאו עיקר שמא הוא ולא אפשר למיקרינהו בהו ואין לך קומא אלא מחלב ולא חמרא מבשלא אלא מחמרא ואין נקראין בשם קומא (וחלב) ומבשלא להפרישן ממינין אחרים דקומא ומבשלא אלא להפרישן מחלב גמור ויין גמור. נמצאת למד שזה עיקר שמם של אביהם ושם תולדתם נופל להפרישם מאביהם ממש הילכך אע"ג דבלישנא משמע ששם אחד הוא דבש תמרים וקומא דחלבא כי מעיינת בהו לא דמי כלל וכ"ש ביין מבושל שאין שמו דומה לאידך דאילו ביין מבושל שם האב קודם ומכונה במבושל ואילו בדבש תמרים שם הבן קודם ומכונה באביו כן נראה לי פי' דברי רבינו ז"ל ועיקר הם:

מתני' הנודר מן הבשר מותר ברוטב ובקיפה. פי' ואפילו היוצא מהם אח"כ דאיהו לא אסר נפשיה אלא בבשר והני לאו בשרא נינהו: ור' יהודה אוסר. ברוטב ובקיפה שיוצא מהן מכאן ואילך: