ריטב"א על נדרים לג.

אמר ר"ל באומר הנאת מאכלך עלי קרבן. פי' דכיון דנקט האי לישנא אף לאסור מכשירי מאכל נתכוון מדלא קאמר קונם מאכלך עלי. ופרכינן ואימא שלא ילעוס חטין ויתן ע"ג מכתו. פי' ואימא דלא נקט האי לישנא לאסור עליו מכשירי אוכל נפש אלא לאסור עליו מאכלו בין לאכילה בין להנאה אחרת כגון ללעוס חטין וליתנם ע"ג מכתו דאילו לא אמר אלא קונם מאכלך עלי לא הוה משמע דאסר ליה אלא לאכילה בלבד לא לשאר הנאות:

אמר רבה באומר הנאה המביאה לידי מאכל עלי. פי' אלא אמר רבה מתני' באומר בלשון זה המביאה לידי מאכל עלי אבל באומר הנאת מאכלך עלי אינו אסור אלא בדבר מאכל ואסור בדבר של מאכל בין באכילה בין בשאר הנאות ובאומר קונם מאכלך עלי אין במשמע אלא איסור אכילה בלבד שלא יאכל ממאכל חבירו אבל לרפואה ושאר הנאות מותר אבל השתא דאמר הנאה המביאה לידי מאכל נאסר במיני מאכל אפילו איסור הנאה ונאסר לעשות לו שום הנאה המביאה לידי מאכל הן להשאיל לו כלים שעושין בהם אוכל נפש הן לתת לו שום מתנה או להנות לו שום דבר שאפשר הוא לבוא ממנה מאכל:

אמר רב פפא שק להביא פירות וחמור להביא עליו ואפילו צנא בעלמא הנאה המביאה לידי מאכל הוא. פי' דאע"ג דשק וחמור לא הוו מכשירי פירות דמוכשרין הן מ"מ מביאין הן לידי מאכל שהרי הפירות היו רחוקים ונתקרבו והם מוכנים לאכילה יותר ממה שהיו:

בעי רב פפא סוס לרכוב עליו. פי' לרכוב וללכת בו לבית המשתה וטבעת ליראות בה בבית המשתה שיכבדוהו ויאכילוהו יותר מחמת כן:

מפסק ואזיל בארעיה מאי. כלומר שהולך דרך חצרו וקרפיפו לבית המשתה ומקצר בו את הדרך מי הויא הנאה המביאה לידי מאכל או לא. פי' כיון שלא קירב המאכל אליו בכך ובמקומו עומד כמות שהיה ולא איפשיטא ולחומרא:

ירושלמי. הנאת מאכל מהו תאני אבל משאילו קרדום הוינן סברי מימר בקרדום של ביקוע תפתר בקרדום של נכוש ולית את שמע מינה כלום:

מתני' המודר הנאה מחבירו שוקל לו שקלו. פי' מחצית השקל שנותנין (לו) כל שנה באדר לתרומת הלשכה לקרבנות צבור ופרישנא בגמ' טעמא במס' כתובות [קח.] משום (א) דאין תורמין על האבוד ועל הגבוי ועל העתיד ליגבות וכיון שאפילו לא נתן חבירו שקלו היה מתכפר כאילו נתן אשתכח דכי יהיב עליה לא מהני ליה:

ופורע לו חובו. דאברוחי ארי מעילויה הוא ואפשר דבל"ה לאמטי ליה היזיקא מעולם דלא פרע חוביה ואין חבירו חייב לשלם לו כלום ממה שפרע בשבילו ואוקימנא כחנן דאמר [שם קז:] מי שהלך למדינת הים ועמד אחד ופרנסאת אשתו חנן אומר הניח מעותיו על קרן הצבי דלא מפרע מידי לא מן האשה ולא מבעלה ולחנן הפורע חובו של חבירו שלא מדעתו הניח מעותיו על קרן הצבי:

ובירושלמי' [כתובות פי"ג הל"ב] אמרו דאפי' לרבנן דמחייבי לבעל לשלם לזה מה שפרנס את אשתו התם הוא דחוב מזונות דאשה לא סגיא דלא מתפרע דלית לה במה שתזון עצמה אבל בפורע חובו של חבירו פטור דגרסינן התם הפורע חובו של חבירו שלא מדעתו פלוגתא דחנן ורבנן א"ר יוסי טעמייהו דרבנן התם לא עלה על דעת שתמות אשתו ברעב פי' דלא אפשר לה בלא מזונות ולא מחלה ליה וברי היזיקיה ולא חשיב מבריח ארי זה שפרנסה ברם הכא יכיל למימר מפייס הוינא ליה והוא מחיל לי פירוש דלא ברי היזיקיה וחשוב הפורע מבריח ארי ומקשינן הגע עצמך שהיה ביד המלוה משכון ומהדרינן מפייס הוינא ליה ומחל לי משכוני עד כדון בבעל חוב שאינו דוחק ואפילו בבעל חוב דוחק. פי' בתמיה. נשמעינה מן הדא ושוקל לו שקלו לא שקיל אין ממשכנין אותו פירוש בתמיה הדא אמרה אפילו בבעל חוב דוחק. פירוש דהא שקל בעל חוב דוחק הוא דהא ממשכנין אותו בכך ואפילו הכי בששקל חבירו בשבילו אינו חייב לו לשלם וכן הלכתא:

ומסתברא דאפילו בשקבל מיד המלוה המשכון שפרע (ב) ביד הלוה כיון שפרעו סתם אינו חייב לו הלוה בכלום וכן בפרע לאומן שכר הכלי וקבל הכלי אין בעל הכלי חייב לשלם לו כלום ומקבל ממנו כליו בלא כלום. מיהו ערב או קבלן שפרע חובו של לוה שלא מדעתו אפילו שלא ע"י תביעת מלוה משתלם מן הלוה כדינו דכיון דהוה עליה שעבודא בעי לאפקועיה נפשיה משעבודא והכי איתא בפרק גט פשוט [דף קעד.] והיינו דגרסינן בהאי ירוש'[הנ"ל] אין לך נתפס על חבירו וחייב לו חבירו חוץ מארנונא וגולגולת פי' מסים של כסף ארנונא וגלגלתא שהיא חק המלכות שיהו כלם ערבים זה לזה ולפיכך אם פרע א' בעד חבירו חייב לו חבירו משא"כ בחוב דעלמא שפטור חבירו וכן דעת מורי נר"ו כדכתיבנא בפרק גט פשוט:

ומחזיר לו את אבדתו. דהא נמי לא מיהני ליה ומצוה דנפשיה עבד דקיים מצות השבה: