ריטב"א על נדרים ל.

מתני' הנודר מיורדי הים מותר ביושבי היבשה. פי' ביושבי היבשה בשעת נדרו אע"פ שנעשו אחרי כן יורדי הים:

הנודר מיושבי היבשה אסור ביורדי הים שיורדי הים בכלל יושבי היבשה הם. פי' דיושבי היבשה (א) עיקר דסוף סוף ליבשה סלקי:

ולא באלו ההולכים מעכו ליפו אלא באותם שדרכם לפרוש. בגמ' מפרש לה:

גמ' רב פפא ורב אחא בריה דרב איקא חד תני לה ארישא כו'. סיפא דלא כאלו ההולכים מפרש לה ארישא לקולא וה"ק הנודר מיורדי הים מותר ביושבי היבשה הא ביורדי הים אסור ולא באלו ההולכים מעכו ליפו כלומר שאינם נכנסים לפלגו של ים והולכין על שפתו דהלין יושבי היבשה נינהו אלא ממי שדרכו לפרוש כלומר לפרוש בפנים לים כגון ההולכים למדינת הים וכיוצא בהם. וחד תני לה אסיפא דקתני בנודר מיושבי היבשה שאסור מיורדי הים שיורדי הים בכלל יושבי היבשה וה"ק הא דתנן שיורדי הים בכלל יושבי היבשה לא תימא כאלו שיושבין על שפתו שהולכין מעכו ליפו אלא אף מי שדרכו לפרוש נמי דסוף סוף ליבשה סלקי אבל הנודר מיורדי הים אסור אף בהולכים מעכו ליפו ולחומרא וכן הלכתא:

ירושלמי נדר מיורדי הים לאחר ל' יום מהו בבני אדם שנעשו בני יבשה לאחר שלשים יום ועכשיו בשעת הנדר הם בני ים. ומהדרינן כפלוגתא דר' ישמעאל ור"ע פירוש דאיפלגו בפרק ואלו נדרים [דף פט.] באשה שנדרה כשהיא פנויה לכשתנשא וקי"ל כר"ע שאין הבעל מפר דבתר שעת נדר אזלינן והכא נמי לר"ע הולכים אחר שעת הנדר (ואחר שעת הנדר) ואסור באותם שהיו יורדי הים בשעת נדרו אע"פ שלאחר שלשים יום שהוא זמן חלות הנדר הם בני יבשה:

ובאלין טלייתא צריכא וכו'. ואותם בני אדם שהולכים על שפת הים לטייל בדוגיות צריכה רבה אם ישנן בכלל יורדי הים הם אם לאו ומדמספקא ליה לירושלמי באילין טלייתא שמעינן דסיפא דלא כאלו שהולכים מעכו ליפו אסיפא תני לה לחומרא: