ריטב"א על נדרים כד.

תניא יתר על כן א"ר אליעזר. פי' יתר ממה ששנינו במשנתנו דמדיר חבירו שיאכל אצלו הוי נדרי זרוזין הוסיף ר' אליעזר רבותא ואמר דהוי נמי נדרי זרוזין האומר לחבירו קונם שאני נהנה לך פי' קונם יהא עלי מה שאני נהנה משלך אם אין אתה מתארח עמי ואוכל עמי פת חמה ושותה עמי כוס של חמין והלה הקפיד כנגדו וסירב שלא להתארח עמו אף אלו נדרי זרוזין ולא אסור בנכסיה דאנן סהדי דלא נדר בדוקא שהרי אין לו להקפיד כ"כ לאסור נכסי חבירו עליו מחמת כך ולזרזי להתארח אצלו ולהמשיכו לרצונו נתכוון ורבנן פליגי עליה ואמרי דבהא ודאי איכא טענה דקפידא דאמר לאו כלבא אנא דאנא מתהנינא מינך ואת לא מתהנית מנאי וגמר ונדר ור' אליעזר סבר דאע"ג דאיכא האי טעמא אפילו הכי נדרי זרוזין הוי והיינו דקתני אף אלו נדרי זרוזין כלומר אף אלו דאיכא טעמא דלאו כלבא אנא. והא דתנן קונם שאתה נהנית לי אם אין אתה נותן לי כור אחד של חטים ושתי חביות של יין רבי מאיר אומר אסור עד שיתן וחכמים אומרים הרי זה יכול להתיר נדרו שלא על פי חכם ואומר לו הריני כאילו התקבלתי דמשמע דנדריה נדרא ולא הוי זרוזין בהא אפי' ר"א מודה דקפידא הוי ולא זרוזין דהכא איכא טעמא רבא לאו מלכא אנא דאנא מהנינא לך ואת לא מהנית לי ועביד איניש דקפיד ואסר נפשיה למאן דלא מהני ליה אבל אידך דתנן קונם שאיני נהנה לך אם אין אתה בא ונוטל לבניך כור אחד של חטים ושתי חביות של יין הרי זה יכול להתיר נדרו שלא על פי חכם ואומר כלום נתכוונתי אלא מפני כבודי זהו כבודי דמשמע דנדריה נדרא עד דמחיל ליה ואומר זהו כבודי ההיא רבנן היא דאמרי דבהא נדרא דקפידא הוא משום טעמא דלאו כלבא אנא דאנא מתהנינא מינך ואת לא מתהנית מנאי אבל לר"א דלית ליה האי טעמא כדקתני יתר על כן הא נמי נדרי זרוזין הוא וכבר איפסיקא הלכתא בהדיא כראב"י דאפי' היכא דאיכא טעמא דלאו כלבא אנא הוי נדרי זרוזין ולא חייל נדרא. וליתא לההיא מתני' דקונם שאני נהנה לך דכרבנן הוי מ"מ ש"מ דכל היכא דקפיד בדוקא וחייל נדרא אם אמר זהו כבודי הרי הוא מותר שלא נתכוון אלא לכבודו:

ויש מן החכמים שסוברין דמתני' דקונם שאני נהנה לך דחייל נדרא עד שיאמר זהו כבודי אפילו ר"א מודה בה דשאני התם שהיה נותן לו מתנה מרובה כור חטין או שתי חביות של יין דאי לאו דקביל איהו מקמי הכי הנאה מניה לא הוה יהיב ליה האי מתנה וכיון דכן כשנודר אותן נכסים של מקבל עליו אם לא יקבל ממנו מתנה זו קפידא הוי ודאי דאמר לאו כלבא אנא דאנא מתהנינא מינך ואת לא מתהנית מנאי אבל במתניתא דלא יהיב ליה אלא מתנה מועטת שיבא להתארח אצלו לאכול פת חמה ולשתות כוס חמין לא משמע משום הא שיהא הנותן מקבל טובה מן המקבל וכי אסר נכסי מקבל עליה אם אינו מתארח אצלו ליכא קפידא אלא זירוזין ולא משמע הכי בגמ' דהא אמתני' דתנן ר"א בן יעקב אומר שהרוצה שיאכל חבירו אצלו ומדירו מנכסיו אם לא יאכל עמו נדרי זירוזין הוי אייתינן עלה בגמ' הא מתני' דקונם שאני נהנה לך והוה קס"ד לאוקמה כרבנן ודחינן דלעולם ר"א ושאני הכא דאמר ליה לאו כלבא אנא דקס"ד דבהא מודה ר"א ושקלינן וטרינן ואסיקנא ממתני' דיתר על כן דאפילו היכא דאיכא טעמא דלאו כלבא אנא פליג ר"א וממילא איבטילא אידך אוקמתא דאוקימנא כר"א ואתיא כרבנן כדקס"ד מעיקרא דאי לא הוה לן למיהדר ולמפרך מינה ולמימר דלעולם ר"א ושאני התם דאיכא מתנה מרובה ומדלא אמרי' הכי בגמ' לית לן לדידן לפרושי הכי מסברא כנ"ל: