ריטב"א על נדרים טו:

והא מן התורה משועבד לה דכתיב שארה כסותה ועונתה לא יגרע. פי' ואין אדם יכול לישבע שלא לפרוע חובו וכי משתבע הכי לוקה משום שבועת שוא וא"ת מאי קושיא דהא אמרינן בפרק אף על פי דקונמות קדושת הגוף נינהו ומפקיעין מידי שעבוד דמדינא נכסי הלוה אע"פ שמשועבדין למלוה נכסי דלוה חשיבי דבעל חוב מכאן ולהבא הוא גובה ויכול הלוה לאוסרם איסור חפצא על המלוה ועל כל אדם ואיכא למימר דהא בצדה תברה התם דאמרינן דאלמוה רבנן לשעבודיה דבעל דאית ליה באשתו ועשאוה כנכסים דידיה דלא מציא איהי לאפקועי בקונם וכיון דכן בהא נמי אלמוה רבנן לשעבודא דאשה דאית לה אבעלה דלא מצי לאפקועיה בקונם ואוקימנא באומר הנאת תשמישך עלי פירוש דגופה דידה הוא דאסר עליה ואדם יכול לאסור על עצמו כל דבר ואפילו נכסי חבירו ואע"ג דמבטל מצות עונה הא קיימא לן דנדרים חלין לבטל את המצות משום דאתי איסור חפצא ודחי איסור גברא ולאו דוקא באומר הנאת תשמישך עלי דהנאה דבר שאין בו ממש הוא אלא כגון שאמר גופך אסור עלי בתשמיש בקונם אי נמי באומר קונם מה שאני משמשיך דהיינו גופה ויש מפרשים אותה כפשטה ואף על גב דהנאה דבר שאין בו ממש הוא הא איכא משום בל יחל דרבנן ודכוותה ברישא דמתני' דאוקימנא בהכי ולא מסתבר לי דכיון דאיכא מצות עונה דאוריי' לא מידחי משום בל יחל דרבנן:

דאמר רב כהנא הנאת תשמישי עליך כופין אותה ומשמשתו. פירוש דלא חייל נדרא לאפקועי שעבודיה דבעל וכיון שכן יכול לכופה לשמשו וליכא משום ולפני עור לא תתן מכשול והיינו דאמרינן דשעבודי משתעבדא ליה כלומר אלמוה רבנן לשעבודיה דבעל:

תשמישך עלי אסור. פי' וחייל נדרא ואינו יכול לכוף משום ולפני עור לא תתן מכשול שאין מאכילין לאדם דבר האסור לו והא נמי באומר גופי אסור עליך בתשמיש כדכתיבנא לעיל:

מתני' קרבן לא אוכל לך הי קרבן לא אוכל לך לקרבן לא אוכל לך מותר. אמרינן עלה בגמרא מני מתני' רבי מאיר היא דלא שני ליה בין אומר לקרבן לאומר כקרבן אימא סיפא לקרבן לא אוכל לך מותר והתניא לקרבן לא אוכל לך (מותר)ר' מאיר אוסר וא"ר אבא נעשה כאומר לקרבן יהא לפיכך לא אוכל לך וה"ה דקשיין נמי אידך דקתני קרבן לא אוכל לך הקרבן לא אוכל לך מותר דבהני נמי איכא למימר הכי קרבן יהא לפיכך לא אוכל לך דהא ליכא טעמא דמפליג רבי מאיר בין אומר קרבן לאומר לקרבן כדסברי מקצת רבנן ז"ל אלא דאקשי מסיפא דמפרש בהדיא וה"ה לאידך ופריק הא דאמר לקרבן תיבה אחת בהא ר"מ אוסר ומתני' דשרי באומר לא קרבן לא אוכל לך ומתני' ר"מ היא דלית ליה מכלל הן אתה שומע לאו וכולה מתני' מיירי בהכי דאמר לא קרבן לא אוכל לך לא הקרבן לא אוכל לך (ומתני' מיירי) לא לקרבן לא אוכל לך מותר והא קמ"ל תנא דמתני' דלא שנא קרבן או הי קרבן או לקרבן לא אוכל לך כיון דאיסורא ליכא בהדיא במה שאוכל אלא מתוך במה שאינו אוכל מותר דלא אמרינן מכלל הן אתה שומע לאו ולהכי אקיל תנא בלישניה דלא קתני לא קרבן בחד מינייהו משום דהא אתא לאשמועינן כך פי' רבינו נר"ו בשם רבותינו ז"ל ולא נהירא לי דא"כ היכי עריב תנא דמתניתין בהדי הני הא דהי קרבן לא אוכל לך דההיא ודאי כפשטה היא כדאיתא בפ"ק [דף יג.] משום דהוי כנשבע בחיי קרבן ותו דכולה סוגיין לא אתי שפיר להאי פירושא לכך נראה לפרש כפשטן של דברים דרישא כפשטה קרבן לא אוכל לך הקרבן לא אוכל לך מותר דהא לא קאמר מידי ובכי האי לישנא דאתי שפיר בחד טעמא לא דחיק למדרשיה בתרי טעמי אבל באומר לקרבן לא אוכל לך דלא אתי שפיר כפשטיה בחד טעמא משום דאיכא למ"ד יתירא דריש לה בתרי טעמי דה"ק לקרבן יהא לפיכך לא אוכל לך ולהכי אקשינן מסיפא דוקא ופריק אביי דסיפא דמתני' באומר לא קרבן בשתי תיבות דעביד חולין מה שלא יאכל ואע"ג דמכללא [משמע] דיהא קרבן מה שאוכל לית ליה לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן ומתניתא דאסר ר"מ באומר לקרבן בתיבה אחת דדריש ליה בתרי טעמי לקרבן יהא לפיכך לא אוכל לך (א) (מותר) באומר קרבן לא אוכל לך דלא דרשי ביה בתרי טעמי והאומר לא קרבן לא אוכל לך אסור דדרשינן מכלל לאו הן הא מה שאוכל יהא קרבן:

גירסת רש"י ז"ל לא שבועה לא אוכל לך אסור. ופי' דטעמא משום דאמרינן וזה שלא יאכל לא יהא בשבועה הא מה שאוכל יהא בשבועה וליתא דהא מתני' ר"מ היא דלית ליה מכלל לאו הן אבל הגרסא הנכונה כמו שכתוב בהלכות רבינו ז"ל שבועה לא אוכל לך השבועה שאוכל לך לשבועה לא אוכל לך אסור ואוקימנא בגמ' מציעתא באומר שבועה שאי אוכל לך והא דהשבועה לאו דוקא אלא דנקיט לה תנא אגב ריהטא דרישא דקתני קרבן כקרבן לקרבן הילכך בין באומר שבועה שלא אוכל לך בין באומר שבועה שלא אוכל או שבועה שאי אוכל אסור ורישא פשיטא אלא משום מציעתא נקט ליה ובסיפא דאמר לשבועה לא אוכל לך אשמועינן דהא נמי דרשינן ליה בתרי טעמי לרבי מאיר לשבועה יהא לפיכך לא אוכל לך ואית נסחי דגרסי נמי הי שבועה לא אוכל לך אסור ואיכא לפרושי דהא קמ"ל דאע"ג דאמר הי דמשמע חיי ודכוותיה באומר הי קרבן לא אמר כלום הכא גבי שבועה אסור דבשבועה ליכא למימר דליהוי דעתיה לאישתבועי בחיי שבועה וכן פי' מורי נר"ו והשתא דפרישא סיפא דמתני' דמיירי בשבועה דלא אתא באומר לא שבועה אלא כפשטה בשלא אמר לא היא הנותנת דרישא נמי בקרבן דכוותה בשלא אמר לא קרבן כפירוש בתרא דפרישנא לעיל: