ריטב"א על נדרים יד:

תניא הרי עלי כבכור רבי יעקב אוסר ור"י מתיר. ופרישנא טעמא דר' יוסי חשיב ליה תולה בדבר האסור כיון דבכור קדושתו מרחם ורבי יעקב חשיב ליה דבר הנדור כיון דמצוה להקדישו כדכתיב הזכר תקדיש והלכתא כרבי יוסי ותו לא מידי:

הרי את עלי כאימא פותחין לו פתח ממקום אחר. כלומר צריך התרה ע"י פתח כשאר נדרים ורמינהי הרי את עלי כבשר חזיר וכו' לא אמר כלום פירוש אלמא אינו צריך התרה כלל ופרקינן אמר אביי לא אמר כלום מדאורייתא ומתני' דקתני שצריך שאלה היינו מדרבנן כדי שלא יקל את ראשו רבא אמר לעולם לא אמר כלום דקתני מתניתא לא אמר כלום אפילו מדרבנן הוא ומתניתא בת"ח ומתני' דבעי שאלה מדרבנן בעם הארץ דאי שרית ליה השתא בלא שאלה ירגיל עצמו בדבר עד שיתלה נדרו בדבר הנדור דהוי נדרו נדרא וסבור לא בעי שאלה כי האי ונמצאת אשתו אסורה עליו ובת"ח דליכא למיחש דטעי לא גזרי רבנן ואשכחן בעלמא דאפליג רבנן בין ת"ח לע"ה בנדרים:

והתניא הנודר בתורה לא אמר כלום. פירשו רבותינו ז"ל דנודר לאו דוקא דהא לא שייך בתורה לא נדרי הקדש ולא נדרי איסר אלא פירושו הנשבע דאשכחן תלמודא דמדכר נדר במקום שבועה כדתנן כנדרי רשעים נדר בנזיר בקרבן ובשבועה והכי פירושה הנשבע בתורה כלומר שלא היתה מונחת בידו כדפירש לקמן ולא הזכיר לא שבועה ולא שם ולא כינוי אלא שאמר כן בתורה שאוכל ושלא אוכל לא אמר כלום דדעתו אגוילי:

וא"ר יוחנן וצריך שאלה לחכם. פי' מדרבנן ואמר (א) רבינו נראה דדוקא בעם הארץ אבל בת"ח אינו צריך דאיהו לא טעי בין אומר בתורה לאומר מה שכתוב בתורה ואסיקנא לקמן דאי מנחא בידיה אפילו אמר בתורה הויא שבועה דדעתיה אאזכרות שבה וכ"ש היכא דאמר במה שכתוב בה דאע"ג דלא נקיט לה כלל הויא שבועה שהרי כתובים בה כמה אזכרות ושבועה גמורה היא ללקות עליה כאילו הזכיר השם אבל היכא דלא נקיט לה ולא אמר אלא בה בהא מדינא לא אמר כלום אלא דרבנן אצריכו התרה בעם הארץ משום דלא ידע בין אמרו בה למה שכתוב בה ואי שרית ליה בלא התרה כשאומר בה אתי למנהג (ב) התרה היכא דאמר במה שכתוב בה והביא רבינו ז"ל בהלכות ירושלמי כתורה ה"ז מותר ככתוב שבה ה"ז אסור. כתורה ה"ז מותר כקדושת תורה ככתוב שבה הרי זה אסור כקרבנות הכתובים בה ע"כ ולפום האי לישנא דגרסינן ליה בכ"ף הדמיון ע"כ בנדרי איסור מיירי וה"פ האומר ככר זה אסור כתורה לא אמר כלום דדעתיה למימר כקדושת תורה ונמצא שלא תלה נדרו בדבר הנדור אלא בדבר קדושה מאיליו אבל אם אמר ככתוב בה ה"ז אסור שהרי כתובים בה קרבנות ותולין להחמיר דכקרבנות הכתובים בה קאמר והוי כאומר ככר זה אסור עלי כקרבן ויש לדחוק ולפרש סוגיא דגמרא דילן נמי בכי האי גוונא בנדר ממש כפשטיה והנודר בתורה היינו שתלה נדרו בתורה וכי נקיט לה בידיה אי נמי דאמר במה שכתוב בה דעתיה על האזכרות כלומר על כל הנכתב ונזכר שם ויש קרבנות בכלל אבל כי לא נקיט לה בידיה ואמר בה כלומר שאמר ככר זה אסור עלי בתורה דעתיה אגוילי ולא אמר כלום אלא דבעם הארץ צריך שאלה ומסתברא דדינא איתיה בתרוייהו פירוש בין בנדר בין בשבועה מיהו לא מיחייב אלא משום ידות בשנתכוון לכך אבל היכא דאמר בה ולא נתכוון אלא לגוילי אע"ג דנקיט לה בידיה לא אמר כלום בת"ח והרמב"ם ז"ל פירשה גם כן לענין נדרים:

כתב רבינו ז"ל חזינן לחד מרבוותא דכתב באומר הרי פירות האלו עלי כבשר חזיר וכו' וכבר פרישנא הכי במתני' ובאומר הרי את עלי כאימא על דעת רבים וכל פתח שאין לו היתרא צריך עיון אם מתירין אותו כדי שלא יצטרך לגרש את אשתו ונראה לי דמתירין לו ע"י פתח אחר שמייסרין אותו שלא יקל בכך:

מתני' קונם שני מדבר שני ישן שני מהלך. פי' האומר קונם מה שאני מדבר עמך מה שאני ישן מה שאני מהלך הרי זה בבל יחל דברו ואע"ג דהלוך ודבור ושינה דבר שאין בו ממש פרישנא בגמ' דה"ק הרי זה בבל יחל דברו (ג) מדרבא דאתי לאיחלופי בשאני אוכל דהוי נדר גמור ומסתברא דדוקא באומר שאני ישן ושאני מהלך אבל באומר שאיני ישן דאפילו הוי שינה דבר שיש בו ממש כיון שאמר איני ישן הדר (ד) דבר שאין בו ממש ודכוותה באומר איני אוכל איני טועם לא מיחייב אלא משום ידות וכדפרישנא בפרקא קמא הכא בשינה והילוך כולי האי לא מסקינן לה ומותר אפילו מדרבנן דיקא נמי דקתני שאני ישן שאני מהלך ולא קתני שאיני שמע מינה וכן גירסת רבינו ז"ל ועיקר אע"פ שמצינו במקצת נוסחאות שאיני והא דגרסינן בפרק אע"פ [דף נט.] קונם שאיני עושה לפיך כבר כתב שם ר"ש ז"ל דה"ג קונם שאני עושה לפיך:

האומר לאשה קונם שאני משמשך הרי זה בבל יחל דברו. ובגמרא מפרש לה לקמן:

גמ' איתמר קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר. פירוש דהשתא נדריה נדר גמור מדאורייתא דהא עין דבר שיש בו ממש הוא וכדאיתא בפ"ק [דף יג:]:

אמר רב יהודה אל יישן היום שמא יישן למחר. פי' וכי יישן למחר הוי איסור היום למפרע מחמת קונמו הילכך חוששין שמא לא יזהר למחר בתנאי ואשתכח למפרע דישן היום באיסור ואע"ג דתנאיה בשינה דלמחר קום עשה הוא ולא חיישינן בעלמא בקדושין וגיטין לבטול תנאי בידים שהאומר הרי גיטך על מנת שלא תשתה יין או על מנת שלא תנשא לפלוני תנשאי לאלתר ואין חוששין שמא תעקור התנאי להנשא לאותו פלוני או לשתות יין קא סבר רב יהודה דשינה דבר שאין בידו הוא וממילא אתי וחיישינן שמא תאנסנו שינה. ור"נ אמר יישן היום ואין חוששין שמא יישן למחר דקסבר דמזהר זהיר בתנאיה (ה) למדיר ולאונס שינה לא חיישינן דאפשר דמזריז נפשיה וכדאיתא בפ' המגרש וכדפרישנא התם:

ומודה רב יהודה באומר קונם עיני בשינה למחר אם אישן היום. פי' דהיום תלוי בתנאו ולמחר אסור בקונם דיישן הוא היום ואין חוששין שמא יישן למחר דכי אמרינן דלא זהיר למחר היינו בההיא קמייתא דלא אסיר למחר אלא מחמת תנאי ובתנאי לא זהיר בכי האי גוונא דלאו בידיה לגמרי ולא חמיר ליה אבל בהא דשינה דלמחר איסור קונם אם יישן היום כי יישן היום. מזהר זהיר למחר באיסוריה שלא יישן ותנאין בגיטין להא (ו) רמז כדכתיבנא התם ולא כתב רבינו ז"ל פסק הלכה בזה משום דפשיטא ליה מילתא דהלכה כרב יהודה חדא דר"נ ורב יהודה הלכה כרב יהודה ועוד דסוגיין כוותיה וכן כתבו הגאונים ז"ל: