ריטב"א על קידושין עג.

אמר רבא דבר תורה שתוקי כשר עד ממזר ודאי הוא דלא יבא הא ספק ממזר יבא. ראיתי מקשים דרבא אדרבא דבפ' בהל' ספק בן תשעה לראשון אמרינן דפליגי אביי ורבא דאביי סבר הלכה כשמואל דאמר הלכה כמתני' דשרו ודאן בספיקן ורבא אמר הלכה כרב דפסיק הלכה כר' אליעזר דאמר ודאן בספיקן אסור ונ"ל דלא קשיא דההוא פלוגתא הוא לאסור שתוקי בממזרת ורבא סבר דאסור דכיון דהוא ספק כי שרי חשבינן ליה. אבל להתיר שתוקי בישראל סבירא ליה דשרי דישראל חשבינן ליה וההא דרשא דספק ממזר יבא אית לי' דרבא אבל שיבא ממזר בקהל ספק לית ליה וכישראל גמור עביד ליה לכל מילי ואי הוה קשיא הוה אמינא דהכא ובה גרסינן אלא שאין אנו צריכין לכך:

אמר רבא דבר תורה שתוקי כשר עד והתורה אמרה לא יבא ממזר בקהל ה' תימה למה לי קרא דהא איכא תרי ספיקי ספק אזלי אינהו לגבייהו דהוה מחצה על מחצה והוי ספיקא אידך דאזלו אינהו לגביהן ואיכא רוב כשרים וכל ס"ס לקולא אפילו איסורא דאורייתא וא"ל דאין ה"נ ותלמודא רבותא נקט דאפילו אינן ודאי דאזלא איהו לגבייהו וליכא אלא חד ספיקא אפ"ה הולד כשר משום קרא דלא יבא ממזר וקרא נמי לא אצטריך אלא להכי א"נ בעיר שהוא מחצה על מחצה א"נ לאסופי אבל לשתוקי דאיכא ספק ספיקא לא צריך קרא דמדינא שרי:

בת שתוקי לא ישא שמא כו'. פי' שמא אביה של בת שתוקי אביו של שתוקי והשתא לא תלינן ביה אלא זנות כ"ש דשתוקי דאלו בת שתוקית בנשואי הות. ובשני רעבון אע"פ שנאסף מן השוק אביו ואמו נאמנים עליו פי' אע"ג דאשתכח ברשות הרבים דתלינן דבצידי רה"ר הניחוהו ואיגדר לרה"ר דכיון שיש מקום לתלות להתירא תלינן אבל בנמצא בצידי ר"ה אין אנו צריכין לנאמנותו אפילו בלא שני רעבון וכן אם אמרו שהניחוהו ברה"ר ודאי אין נאמני' עליו דאנן סהדי דמשום שני רעבון לא קטלי לי' כנ"ל: