ריטב"א על כתובות צז:

משום חינא פירש"י ז"ל כדי שימצאו האנשים חן בעיני הנשים והקשו עליו דהא אמרינן בהדיא בכולא תלמודא כי יותר משהאיש רוצה לישא אשה האשה רוצה להנשא ועוד מההיא דאמר לקמן בשמעתין אלא למ"ד משום חינא יורשיה מאי חן איכא ופי' רש"י ז"ל מאי חן איכא הרי הנטרחים לב"ר אנשים הם אינו נכין דהא ודאי כ"ש שימצאו האנשים חן בעיני הנשים כשלא נטריח אפי' ליורשי' לבא לב"ד ומיהו אין זו קושיא כ"כ דדלמא משום טירחא דידה ממנעה ולא מנסבא אבל משום טירחא דיורשיה לא ממנעה כיון שהם זכרים שיכולים ללכת לב"ד אבל קושיא קמייתא קשיא לכן פי' בתוספת כדפי' ר"ח ז"ל משום חינא שתמצאנה חן בעיני האנשים כי כשתגבה כתובתה מהרה שלא בטורח ב"ד יקפצו עליה בעלים והיינו דאמר יורשיה מאי חן איכא ומהדרי' כגון שירשתה בתה או אחותה פי' שהיו פנויות וצריכות בעלים:

גרסת הספרים והיא גרסת רש"י ז"ל אלמנה מן הארוסין הוא דלא נפיש חן דידה ופי' רש"י ז"ל לפי שיטתו שלא היתה להם חבת ביאה ולא ידע בעיני האנשים אם הוטרחה זו ואינו מחוור ולפי' רבינו חננאל ז"ל יש לפרש אלמנה מן האירוסין הוא דלא נפיש לן טעם חן דידה כלומר שאינה צריכה לנו כ"כ ליתן לה חן כי חנה עמה כיון שלא נכנסה לחופה אבל גרושה דנפיש חן דידה כלומר דנפיש [לן טעם] חן דידה אימא נתקין לה משום חן דידה לר"ש קמ"ל ויש שגורסין אלמנה מן הארוסין הוא דנפיש חן דידה אבל גרושה דלא נפישא חן דידה וזה עולה יפה לפי' ר"ח ז"ל:

לאתויי מגורשת ואינה מגורשת וכדר"ז וכו' ופי' ואשמועינן מתני' דדוקא בחייו איכא לר"ז לפי שמעכבת בשבילו מלינשא אבל לאחר מיתתו אין לה מזונות דדלמא גרושה היא ומספיקא לא מפקינן ממינו מן היורשין דכי אמרינן נכסי בחזקת אלמנה קיימי כשנודע ודאי שהיא אלמנה ולא גרושה והא דר"ז פליגי על הירושלמי שאמר המגרש את אשתו ולא נתן לה כתובה חייב במזונותיה והא ליתא לפום תלמודא דילן דדוקא ספק מגורשת ומשום דאגידא מחמתו אבל גרושה גמורה אין לה מזונות ממנו דהא אפי' ספק גרושה אם מת בעלה אין לה מזונות מן היורשים אע"פ שלא נתפרעה עדיין כתובתה כדאיתא הכא בהדיא והכי נמי מוכח לקמן בפרק שני דייני גזירות והשתא דפרישנא טעמא דאלמנה מן הארוסין משום חינא או משום שלא תתבזה בב"ד כ"ש דאיתנהו להני טעמא באלמנה מן הנשואין וכיון דכן היכא דליתא משום הפסד מזונות כגון שאינה מוכרת אלא למקצת כתובה שעדיין יש לה מזונות לרבנן דאמרי מקצת כסף ככל כסף מוכרת הוא שלא בב"ד ומיהו טעמא דמזוני טעם דעיקר הוא ונפקא מינה כי אע"פ שמכרה בב"ד לעיקר כתובתה כיון שעדיין יש לה מזונות לרבנן משום תוספ' כדמפרש בריש פ' אע"פ אף הוא מוכרת משום תוספ' שלא בב"ד ואפילו תימא דתוספת ליכא לאחמירו על היתומים משום חינא או משום שלא תתבזה בפניו בב"ד הא איכא משום מזוני אבל לנדוניא דלא מעכבא במזוני דינה כחוב בעלמא ואינה מוכרת אלא בב"ד ולא חיישינן לחינא ולא לבזוי ב"ד והא דלא אוקמה במסכת ערכין מתני' דהתם בנדוניא משום דסתם לכתובת אשה דקתני התם עיקר כתובה משמע ולא משום נדוניא ואע"פ שנקראת כתובה בהרבה מקומות וכן עיקר.

ורבנן סברי אמרינן מקצת כסף ככל כסף וא"ת משכנה כתובתה נמי הא איכא מקצת כסף ככל כסף דמסתמא לא משכנה קרקע כתובתה בשוויו וי"ל דכיון שהקנתה למלוה כל זכות כתובתה לאותו משכון כפרעון גמור חשיב להו לגבי הא וכן כשעשתה אותה אפותיקי.

פרט לבוגרת שכלו בתוליה פי' שנתמעטה ואינן כלם שלמים והכי מוכח סוגי' להדי' דמייתי' לי' למימר אי אמרי' מקצת דמים ככל דמים או לא ושלא כפי' ר"ת ז"ל וכדכתיב' בפרק שני: