ריטב"א על כתובות צז.

אמר אמימר הלכתא מוכרת למזונות מוכרת לששה חדשים ולוקח מפרנס אחת לשלשים יום פי' רש"י ז"ל שלא ימסור לה הלוקח מעות אלא מזונות של חודש בחדש שאם תנשא יחזיר מה שבידו ליורשים ע"כ ואומר רש"י ז"ל שאם היו בענין שלא היה מוצאין לוקח כדי מזונות של ששה חדשים שמוכרים ביותר לפי ראות עיני הדיינים כדי שיהיו לה מזונות וכי היכי דמזבנינן למזונותיה בלא אכרזתא ומכאן נלמוד ג"כ כי כי כשפוסקים מזונות לאלמנה שאינה ניזונת עם היתומים אין נותנין לה פחות מל' יום וכן לא"א כדי שלא תצטרך להתבזות בב"ד כל יום על מזונותיה:

בעי מיניה מרב ששת מוכרת מזונות מהו שתחזור ותטרוף לכתוב' פי' מאותן קרקעות שמכרה אם לא תמצא נכסים בני חורין כיון דאחריותא איתמי טרפה או דלמא מצי למימר לה אחריות' דנפשיך קבילי קבלת ובודאי דהא פלוגתא לא שייכא בפלוגתא דרבא ורמי בר חמא דלעיל בראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות דאפי' לרמי בר חמא דאמר התם לא מחייב באחריות דנפשיה דהתם הוא לפי שמכר בפי' שלא באחריות משא"כ שזה שמכרה סתם ואפי' לרבא דאמר התם דמקבל עליה אחריות דנפשיה דהתם הוא לפי שמכר בשלו ממש אבל זו שאינה אלא שליח ב"ד דינא דתהדר עליה ולא מחייב באחריות דנפשיה. אמר להו רב ששת תניתוה מוכרת והולכת עד כדי כתובתה וסמך לה שתגבה כתובתה מן השאר פי' רש"י ז"ל דמוכרת והולכת למזונות עד שלא ישאר קרקע ליורשים אלא שיעור כתובה ואותו השאר יהא סמך לה לגבות משום כתובה והקשו בתוספת ומאי נפקי מינה אם תמכור הכל למזונות בלא שיור או לכתובה ומה הנאה יש לה בזה ותירצו שאם מכרה למזונות (ליקח פרנס) [לוקחת מפרנס] א' לשלשי' יום ואם לכתובה פורעת לה הכל ביחד ונכון הוא וי"ל עוד דלא קתני אלא לאשמועינן שאינה חוזרת וטורפת לכתובה וצריכה שיור והרי"ף ז"ל פי' שמוכרת למזונות עד כדי כתובתה ולא יותר שלא יהא תנאי גדול מן העיקר מיהו ה"מ בדלא אפשר לאחותי אלא במכירת קרקע אבל כל שאפשר לה להיות נזונת מפרי דמקרקעי ומאגרא דביתי כגון שיש שם קרקעות שאפשר להשכירם או להחכירם ולתת לה מזונות מהם נזונת והולכת לעולם כאנשי גליל וכן אם תפס למזונות אפי' דסקיא מלא מעות אין מוציאין מידה כדאיתא לעיל והכי מוכח בפרק שני דייני גזירות דאמרי' אמרה גרשני בעלה מתפרנס' והולכת עד כדי כתובתה בלבד ואוקימנא כששמעו בו שמת ודווקא משום דאמרה גרשני בעלה מתפרנסת והולכת הא לאו הכי היתה מתפרנסת והולכת לעולם ולשון התלמודא מוכיח יותר כפי' רש"י לכן פי' בתוספ' עיקר והא דקי"ל שאינה חוזרת וטורפה לכתובה דאחריות דנפשיה קיבל עליה עלה אמור ר"ת ז"ל דוקא אלמנה שמכרה ומפני שמכרה לצורך עצמה אבל ב"ד או אפטרופס שמכרו בנכסי יתומים לא אבדו זכותם שיש להם באותו קרקע ודוקא בזכות שיש להם בקרקע ההוא מחמת חוב אבל זכות שיש להם בגופה של קרקע לומר שהיה קרקע שלהם אבדו כיון דשעבוד מעשה דומי' דהעורר על השדה והוא חתים עליה בעד מוכח בפרק בפרק חזקת הבתים וכדכתיב' התם בס"ד. ואפי' אשה זו לא אמרן אלא שאינה חוזרת וטורפת לכתובה או כיוצא בו משעבוד שהיה לה על הקרקע זו בשעה שמכרה אותו אבל אם בא עליה שום זכות אחרי כן חוזרת עליו ולא אמרינן בהא אחריות [דנפשיה] קבילי עליה והרי היא זו כאלו חזר הלוקח ולוה ממנה שחוזרת על הקרקע ההיא:

זבין ולא אצטרכי ליה זוזי פירש"י ז"ל מכר שדהו ואנו יודעים שהיה חפץ לקנות שדה פלונית או פרקמטיא באותה מקום ולא אצטריכא ליה זוזי שחזרו בהם המוכרים ע"כ ונראים הדברים אע"ג דלא גלי דעתיה בשעת המכירה שהוא מוכר לצורך דבר ידוע ומיהו דהוה ידוע לזה ומפורסם לכל דאי לא דברים שבלב נינהו ואינם דברים ואחרים פי' דבעינן דוקא בדגלי דעתיה בשעת המכר אבל לא התנה כן וה"ה אם דבר שאינו מפורסם לכל והוא מתברר ממאי דכתיב' במסכת קדושין לההיא דזבין נכסיה אדעתא למיסק לארץ ישראל בס"ד:

א"ה היינו דא"ל שמואל לר"נ ו פי' רש"י ז"ל דבניחותא אמר ליה ודרך הוכחה דאי הכי היינו ודאי הא דאמר לי' נמצאת מכשילם לעתיד לבוא ואמר ליה בצורתא משכח שכיחא דחיישינן לארבי בעיקולי דאי כשבאו ממקום קרוב או כשבאו לאלו לבדם ומשום דלא אצטרכי ליה הדרי זביני מידי דלא שכיח הוא וליכא מכשול והקשו בתוס' עליה דאדרבה לא שכיח דקיימי ארבי בעקולי ולא מפרסמא להא מלתא וכיון כי אתו ארבי קלא אית להו למלתיה ועוד דמה הוכחה יש כאן דלעולם אימא לך דמשום דלא אצטרכי ליה זוזי הדרי זביני ומיהו כ"ש דהדרי משום ארבי בעיקלי ואתה מכשילן לעתיד לבא כיון דבכל ענין הדרה זביני לכך פי' בשם ר"ש ז"ל דבאתמאה אמר ליה דא"כ היכי קאמר נמצאת מכשילן לעתיד לבא דהא וודאי לא שכיח דקיימי ארבי בעיקולי ומשום דאדחי ליה פסק תלמודא והלכתא זבין ולא אצטריכי ליה זוזי הדרי זביני ואלו לפי' רש"י ז"ל לא אתי שפיר פסקא דבסמוך דהא אשכחן דדוקא משום ארבי בעיקולי הוא דהדר זביני כר"נ אלא שיש לומר דאע"ג דהיינו סברא דר"נ בעלי התלמוד הסכימו דבלא"ה נמי דינא דהדר זבניה:

אלמנה בין מן האירוסין בין מן הנשואין מוכרת שלא בב"ד פי' בתלמודא בפרק א"מ שאינה צריכה ב"ד מומחין אבל צריכה ב"ד הדיוטות כלומר בקיאין בשומא כדפרישנא ההם בס"ד ולעולם אינה מוכרת שלא בב"ד מומחין אלא אחר שתלך לב"ד או תשבע ותדור ליתומים ואח"כ נותנים לה רשות למכור מנכסיו בב"ד הדיוטות ובתלמודא פרישנא טעמא דמוכרת שלא בב"ד משום מזוני ופי' רש"י ז"ל שמוכרת למזונות דת"ק סבר בין מן הארוסין שמוכרת לכתוב' בין מן הנשואין שמוכרת למזונות שלא בב"ד ור"ש אמר מן הנשואין שמוכרת למזונות מוכרת שלא בב"ד שאי אפשר לה יושבת ומתענה עד שימכרו לה בב"ד אבל מן האירוסין שאין מכירתה אלא לכתובה אינה מוכרת אלא בב"ד ואין פי' זה נכון דא"כ הכי הו"ל למתני בין לכתובה בין למזונות מוכרת שלא בב"ד ר"ש אומר למזונות מוכרת שלא בב"ד ר"ש אומר נמזונות מוכרת שלא בב"ד לכתובה אינה מוכרת אלא בב"ד ואמאי סתום ותליא מילתא בארוסין ונשואין לכך הנכון דהכי פי' בין מן הארוסין שאין לה מזונות להפסיד ובין מן הנשואין שיש לה מזונות ותפסידם עכשיו בגבייתה מוכרת שלא בב"ד לכתובה ור"ש אומר מן הנשואין מוכרת שלא בב"ד כדי שתפסיד מזונותיה אבל מן הארוסין שאין לה מזונות לא תמכור ומסתברא שלא אמרו שתמכור שלא בב"ד אלא לעיקר כתוב' דבהא חששו לחינא אז שלא תתבזה בב"ד אבל לא לענין תוספת כל היכא דליכא משום מזונות ואע"פ שאמרו תנאי ככתובה ואמרי' למוכרת התם כבר פי' דהיינו לענין שאם מוכרת כתובתה מכרה נמי תוספת ולקמן נפרש יותר בס"ד:

בשלמא מן הנשואין לפי' רש"י ז"ל שפי' במשנתינו הכי פירושו בשלמא מן הנשואין מוכרת כתובתה שלא בב"ד כדי שיפטרו היתומים ממזונותיה כשתגבה כתובתה ולפיכך אין ממתינ' עד שימכרו בב"ד והכי מוכח פי' דהאי לישנא במסכת ערכין פי' שום היתומים גבי נזקקין לכתובת אשה אלא מן הארוסין מ"ט וכו' ואיכא דקשי' לי' דאי משום דתפסיד מזונותי' הא כבר הפסידתם משהגיע כתובתה לב"ד אינה מוכרת עד שתלך לב"ד ותשבע שבועות אלמנה והרי"ף הביא ראיה דאלמנה שמכרה או נתנה קרקע הראוי לה לכתובתה קודם שתלך לב"ד ותשבע שבועות אלמנה אם נשבעה אחרי כן שבועת אלמנה מתנתה או מכירתה קיים ומסתברא שאפי' לפי דינו אין בזו תירץ לקושיא זו דהשתא אמתני' קיימי דמיירי שמוכרת שלא בב"ד לכתחילה ובודאי שאין נותנים לה רשות בב"ד למכור עד שתגיע כתובתה בב"ד ותשבע שבועת אלמנה וגם [אין] ראיה מכאן לדבריו ז"ל דאיכא למימר כשנשבעה כבר על כתובתה ואפ"ה לא הפסידה מזונותי' כגון שהלכה לב"ד ואמרה אני רוצה לישבע על כתובתי כדי שיהיה הדבר מזומן לה לגבות כ"ז שארצה וגם כדי שלא יפסידו יורשי אם אמות קודם שאשבע דודאי מקבלים שבועתה אע"פ שאינה יוצאת לגבות עכשיו כתובתה וכההיא דאמר במס' שבועות כגון שנשבעה ומתה ובכה"ג לא הפסידה מזונותי' ונותני' לה רשות בב"ד כשהלכה לגבות כתובתה שתהא מוכרת שלא בב"ד כדי שירויחו היתומים מזונותיה:

ולענין דינו של הרמב"ן ז"ל דאלמנה שמכרה או שנתנה שום קרקע קודם שתשבע על כתובתה מעשיה בטלים ואע"פ שתשבע בסוף.