ריטב"א על כתובות לז.

די' שעתה פי' ואם נתגיירה שחרית ומצאה דם ערבית אין אומרים בו תטמא למפרע משעת שחרית כיון דליכא למימר בה מעת לעת כשם שמטמאה מעת לעת כשיש לה זמן זה לאחר שנתגיירו:

ולנשואין צריכה להמתין ג' חדשים דברי ר' יהודא. איכא למידק למאי דקס"ד השתא לדמויי גיורת לשבוי' תקשי ליה מתניתין דאיירי בתרווייהו ופליג רבי יהודא בשבויה לחוד. תרצו בתוספת דילמא לאו דוקא נקט שבוי' דה"ה לגיורת ולרבותא נקט שבוי' אע"פ שרשות אחרים עליה בקדושתה קיימא וכ"ש גיורת ולפי שטה זו יש לי לומר דרבותא דשבויה דאע"ג דחביבא עובדי כוכבים עליהן בהמתן של ישראל יותר מנשותיה' אפ"ה בקדושתה קיימא ומיהו מסתברא דקושיא ליתא דא"כ גיורת דהכא ק"ל דצריכה להמתין ג' חדשי' בלבד וקס"ד דאי אית' דבשבוי' מנטר' נפשה לעול' בין הנכרי' האי נמי הוה דעת' לאיגיורי לא סגי' דלא תנטר ג' חדשי' קודם גיורת' אבל לענין קנס פשיט' דגיורת בחזקת בעולה קיימא שהרי לא שמרה נפשה משהית' בת ג' שנים עד עכשיו ואפי' נתגיירה ג' חדשים אחר שהית' בת ג' שנים מ"מ לא ידעה לנטורא נפשה דקטנה היא וזה ברור:

הגיורת והשבויה והשפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו צריכ' להמתין ג' חדשים דברי רבי יהודא. ולא גרסינן יתרות על בנות ג' שנים ויום אחד דבפרק החולץ מוכח דקטנה לר"י אינה צריכ' גט להמתין כלום דלא גזרינן אטו גדולה וכן היא בתו' כמו שכתבנו ואין לנו לחזו' אחר שנוים דחוקים:

ולא יוצאי' בשן ועין מי ידעי דמטי לי' פי' דמשמע לן שנשתחררו בכל אנפי קתני ואפילו כשיוצאה בראשי איברים והיינו דאמרינן וכ"ת כל ממילא אמר ר"י וכי קתני נשתחררו היינו דשחררה דשמע' מפי מרה:

והרי אנוסה ומפותה וכו' דודאי דמהא דאנוסה ומפותה סגי לן למפרך מהאי טעמא דרבי יוסי אלא דניחא לן למפרך מעיקרא ממתני' גופא דקתני נשתחררו כיון דמייתינן הכא:

אמר רבא קסבר רבי יוסי אשה מזנה מתהפכת כדי שלא תתעבר פירש רש"י ז"ל וכולן עושות כן כלומר ואפילו יוצאת בשן ועין דהפוך דבר קל הוא לה משא"כ במוך שצריך הזמנה מעיקרא וכן עיקר דודאי כל היכא דאפשר לפרושי מתניתין בכל שחרור שאפילו יוצאה בשן ועין מפרשינן לה וכדדייקינן סוגיין אבל יש שפירש דהשתא אנוסה ומפות' לחוד פרכינן דקפד' קלונה אבל יוצא בשן ועין לא הוה קפידא כלל וצריך להמתין ג' חדשים דלא דמי' אנוסה ומפותה ופסק הרי"ף ז"ל הלכה כרבי יוסי ומקצת הגאונים ז"ל פסקו הלכה כרבי יהודא ובפרק ד' אחים כתיב' לה בס"ד:

במתני' הבא על בתו שאלו בירושלמי אלו אחר בא עליה קנסה לא של אביה הוא ונתרצו כשבא עליה עד שלא מת אביה ומת אביה כרבי יוסי הגלילי ברם לרבי עקיבא יש לה קנס לעצמה כלו' דלרבי עקיבא מתניתין ביתומה בחיי אב שקנסה לעצמה אבל לרבי יוסי הגלילי דאמר אין לה קנס לא משכחת לה למתניתין אלא כשבא עליה אביה ומת קודם העמדה בדין שאלו אחר בא עליה ומת קנסה לעצמה כדתני' לא הספיקו לעמוד בדין עד שמת אביה קנסה לעצמה ולמאי דמוקמי' לה כר"ע מתני' באנוסה דאלו במפות' כיון שבע' ביאה קנס' לעצמה היא אחלתי' וכדאמרינן לקמן האונס חייב ומפתה פטור ופירש"י ז"ל פטור אף מקנס וי"א לפי שיטת רש"י ז"ל דאתיא אפילו במפותה ובשוטה אפילו לרבי מאיר ובקטנה לרבנן דאמרי קטנה יש לה קנס וכן פירוש בתוספות:

וכל המתחייב בנפשו פטור מן התשלומין. הקשו בתוספ' דהא משהערה בה נתחייב מיתה ואין חיוב קנס עד גמר ביאה ואין מיתה וממון באים כאחד וכדאמרינן בפרק בן סורר ומורה לענין אותן עריות שניתן להצילם בנפשה חטא אלו חייבי כריתות ומיהו הבא על אחותו יש לה קנס ופרקינן משעת הערה דפגמה ומחייב לה קטלא וממונא לא משלם עד גמר ביאה כן תי' בתוס' וכן הוא בירושלמי דפרקי':

והא מהכא נפקא מהתם נפק' כדי רשעתו וכו'. וא"ת אי מכדי רשעתו לא ידעי' הי מינייהו חייב קמ"ל ולא יהי' אסון שיהא נדון במיתה חמור' ולא בממון הקל. י"ל דמכל מקום לכתוב רחמנ' ולא יהיה אסון כדי רשעתו למה לי. ותו דודאי סברא הוא דבאיסור חמור כזה שיש בו מיתה במיתה חמורה הוא נדון ולא בממון הקל חדא במיתה וממון וחדא במיתה ומלקות ולרבנן מיתה ומלקות לא צריך קרא דמאידך נפקא להו דלא: