ריטב"א על עירובין צ:

והוינן בה כפאה למאי אי לימא לדור תחתיה מ״ש מגג יחידי. פירש דס״ל לרב שאפילו הוא יותר מב״ס אמרינן גוד אסיק וחשבינן ליה מוקף לדירה וכי תימא דשאני התם דלמטה מיהת לדירה עבידן פרש״י ז״ל דהכא נמי כפייתה זו היא עשיית׳ וא״כ נימא גוד אסיק ויהא מותר לטלטל בכלה ואפילו על גבה אלא כפאה ליפאתה דהשתא ליכא כפייה לדירה כלל הילכך אפילו תחתיה אין משתמשין בו אלא בד׳ אמות דהא אין מחיצותיה עשויות לדור תחתיה והכא נמי דהפכה לאו להשתמש תחתיה הפכה ומיהו בשאינה יתירה על בית סאתים מטלטלין בכלה בין למעלה בין למטה דהא איכא מחיצו׳ והא איכא היקף לדירה אלא ביותר מב״ס כן נראה דעת רש״י ז״ל:

מתני לה אכסדר׳ פרש״י ז״ל דמתני לה להא דרב חייא בר יוסף אכסדרה פי׳ קמייתא דרב חייא בר יוסף דאמר שמואל הלכתא כוותיה דרב דאלו בתרייתא דרב חייא בר יוסף לא שייכא בהא דאכסדרה כלל:

אכסדרה בבקעה. פרש״י ז״ל אכסדרה שהיא פרוצה מכל צד עמוד קרויה ע״ג עמודים ויש בה בכל רוח תקרה רחבה ד׳ ולפי פירש זה ר״י סובר דאפילו מד׳ רוחות אמרי׳ פי תקרה יורד וסותם והקשה עליו ר״ת ז״ל דהא סתם לאכסדרה סתומה היא מג׳ צדדין וכדאמרי׳ בפ׳ לא יחפור העולם דומה לאכסדר׳ ועוד הקשה ה״ר ישעיה ז״ל מדאמרינן במנחות אכסדרה פטורה מן המזוזה ואי בשפרוצה לכל צד פשיטא אלא ודאי בשסתומה לג׳ רוחות ואשמעינן דאפילו הכי פטורה מן המזוזה כיון שאין לה פצימין ברוח רביעית ולהאי פירושא לשמואל לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם אפי׳ לרוח אחת ולרב נמי אפשר דלא אמרינן לה בשתים וג׳ רוחות וכבר כתבנו מקצת בפ״ק ולקמן בפרק נכתב בס״ד והלכתא כרב.

ולרב אליבא דרבי מאיר לטלטל מגג לחצר. פירש ואפילו מגג יותר מב״ס היכא דמינכרא מחיצ׳ דהא ס״ל לעיל דאפי׳ בהאי מטלטלין בכלו וכיון שכן בחצ׳ נמי מטלטלין בכלו לדברי הכל ואע״פ שלא ערב׳ וכדאי׳ בפרק רבי אליעזר דמילה. א״כ יהא מותר לטלטל מזה לזה דהא מרשות היחיד לרה״י קא מטלטל וכי תימא הכי נמי הא אמרי׳ לקמן לדברי ר׳ מאיר גג וחצר שתי רשויות הם והיינו דפרכינן לה אליבא דרב ולא פרכי׳ לה אליבא דשמואל משום דלדידיה דינו ככרמלי׳ הוא ואי מגג שהוא ב״ס אמר לך שמואל אה״נ והא דאמרינן לקמן גג וחצר שתי רשויות מיירי בגג יותר מב״ס והוא גופה קמ״ל דגג יותר מב״ס כרמלית הוא הילכך ליכא למיפרך הכי אלא אליבא דרב דשרי לטלטל אפילו בגג יותר מב״ס ואליבא דרב נמי ליכא למפרך לה אלא אליבא דרבי מאיר דאלו לרבנן לא קשיא דהא אמרינן בסמוך לדברי חכמים גגין וחצרות רשות אחת הן ומוקים לה רב אפילו בגג יותר מב״ס כיון דמנכרי מחיצתא והא דפרכינן מגג לחצר ולא פרכינן מגג לקרפף של ב״ס דכל חד באפי נפשיה שרי לטלטולי ביה משום דאמר לך רב דאע״ג דכל חד וחד שרי לטלטולי ביה מכל מקום אין תשמישן שוה כי הקרפף תשמישו מוקצה הוא לתשמיש שאינו תדיר כ״כ כמו גג וחצר וכיון שאין תשמישן שוה ויש שם שנוי בעלים חשיב להו רבי מאיר שתי רשויות. אבל פרכינן מגג לחצר לפי שדומין קצת לתשמישן ופרקי׳ גזרה משום דרב יצחק בר אבדימי פי׳ דאפי׳ בהא נמי שייכא ההוא גזרה כדאסיקנא לעיל והמקשה יודע היה דהיינו טעמא דמתני׳ אלא דקסבר דבגג וחצר לא שייכא ההיא גזירה לשמואל אליבא דרבנן. לטלטל מגג לקרפף פרש״י ז״ל לטלטל מגג שהוא יותר מב״ס שתי אמות בזה ושתי אמו׳ בזה דהא תרוייהו לשמואל דינא ככרמלית וקרפף נמי משוה לגג יותר מב״ס ליכא למפרך דאלו גג דינו ככרמלית אלא ודאי כדאמרן וקושיין משום דאשכחן בסמוך דאמר רב יהודה לדברי חכמים גג וקרפף שתי רשויות הם והא דלא פרכינן לה לרב אליבא דרבנן משום דלרב אפילו גג יותר מב״ס דינו ככרמלית וכן נמי ליכא למיפרך לשמואל אליבא דרבי מאיר דאמר לך דלרבי מאיר אסור גזירה משום תל ברשות הרבים ומגג לכרמלית דאלמא ליא קשיא ליה דהתם כרמלית גמורה מדאורייתא וגג רשות היחיד מדאורייתא הילכך ליכא למפרך אלא לשמואל ואליבא דרבנן ומגג לקרפף ופרכינן גזרה שמא יפחת הגג כלומר שמא יפחת הגג משיעורו ולא ישאר בו אלא ב״ס ומותר לטלטל בכלו ויבא לטלטל ממנו כדרכו לקרפף זה וקא מטלטל מרשות היחיד לכרמלית:

ופרכינן א״כ מקרפף יותר מב״ס לקרפף יותר מב״ס לא נטלטל דילמא מפחית חד מינייהו לב״ס וקא מטלטל מרשות היחיד לכרמלית ופרקינן דהתם כי מפחית מינכרא מילתא ולא טעי בה אבל הכא לא מנכרא פחתא כל זה שטת רש״י ז״ל ובתוס׳ הקשו על פי׳ זה דאי מגג לקרפף יותר מב״ס מקשי תלמודא לימא ליה דאה״נ דמטלטלין מגג לקרפף לרבנן ואי משום הא דאמרי׳ בסמוך לדברי חכמים גגין וחצרות רשות בפני עצמן וקרפפות רשות בפני עצמן ההיא על כרחין לאו מקרפף יותר מב״ס מיירי היכי קאמר ר״ש דחצר וקרפף יותר מב״ס שהם רשות אחת דהא חצר רשות היחיד ומותר לטלטל בכלה ולדברי הכל יותר מב״ס כרמלית גמורה אף לדברי ר״ש וכדמוכח בהדיא בפרק עושין פסין גבי קרפף יותר מב״ס שהוקף לדירה נזרע רובו הרי הוא כגנה וכדברירנא סתם בס״ד ואף רש״י ז״ל עצמו כן כתב בפירש במאי דאמרינן לקמן לר״ש כלם רשות אחת בקרפף ב״ס הוא דקאמר דאלו יותר מב״ס כרמלית היא לר״ש ועוד דאכתי קשיא לשמואל אליבא דרבנן לטלטל מגג ב״ס לקרפף ב״ס דהא תרווייהו רשות היחיד גמורה נינהו וליכא למימר בהא גזירה שמא יפחת דכי מפחית חד מינייהו או תרווייהו בדינייהו קיימי כדמעיקרא:

ומיהו בזו י״ל כי המקשה היה סבור דהא ליכא למקשי דדילמא אה״נ דהא אמרי לקמן גגות לדברי חכמים רשות לעצמן וקרפפות רשו׳ לעצמן מוקמי׳ לה בגג יותר מב״ס לדר״מ דאמר גגות רשות אחד לעצמן וקרפפו׳ רשות לעצמן להכי לא פרכינן מינה לשמואל אליבא דר״מ כדפרכינן מינה אליבא דרב משום דשמואל מוקים לה לההיא בגג יותר מב״ס שהוא כרמלית כדפרי׳ לעיל ומיהו הקושיא הראשונה קושיא חזקה על רש״י ז״ל לכך פירש בתו׳ דאנן הכי פרכינן לשמואל אליבא דרבנן לטלטל מגג בית סאתים לקרפף ב״ס דסא לשמואל חזינן דעבד גג יותר משום דמחיצות למטה עבידן וכיון שכן לדידיה אפילו גג ב״ס לדידיה יותר דומה לקרפף מלחצר וכיון דאמר רבין דגג וחצר רשות אחת הוה להו למימר נמי דגג וקרפף רשות אחת ואלו אנן אמרינן כי לדברי חכמים קרפפו׳ רשות לעצמן ומשמע שהן רשות לעצמן ואפילו לגג ב״ס דאי לא כי היכי דקאמרינן גגין וחצרין לעצמן נימא דגג וקרפפו׳ רשות לעצמן אלא ודאי דאפילו גג ב״ס אינו רשות אחת ואפילו עם הקרפף ב״ס והיינו דלא פרכינן לה אליבא דרב דלדידיה אפילו גג יותר מב״ס אינו נדון כקרפף דמוקף לדירה חשיב ליה וכ״ש גג ב״ס ולחצר הוא דדמי ולא לקרפף ולא פרכינן נמי לשמואל ליטלטל מגג ב״ס לחצר משום דלדידיה גג כקרפף דהא ודאי מודינן דגג אינו קרפף ממש להאסר עם החצר אלא אמרינן דשייך בתרווייהו והדין שיהו מותר לשניהם דכל מאי דאפשר להשוות רשויות משוינן וכדפרש״י ופרקינן שמא יפחת הגג וזה מלשון בית שנפחות וסכך על הגג כלומר שמא יפחת הגג באמצעיתו וישתמשו דרך ארובה מן הבי׳ לגג ואז יחשב הגג כמוקף לדירה ותור׳ חצר עליו ולא תורת קרפף והוא אסור עם הקרפף ואע״פ שאם יפחת הגג ה״ל כהוקף ולבסוף פתח דקי״ל דלא חשיב מוקף לדירה גג שאנו דאפילו בלא פתח חשיב קצת כמוקף לדירה כיון דאיכא מחיצות לדירה למטה דהא שריא ליה עם החצר ופרכינן אפ״ה מקרפף ב״ס לקרפף ב״ס לא לטלטלו שמא יפחת אחד מהם כלומר שיהא נפרץ במלואו או ביותר מעשר לרשות הרבים או לכרמלי׳ וה״ל למנקט שמא יפרוץ אלא דאיידי דנקט יפחת גבי גג נקט הכא ההוא לישנא ופרקי׳ דהתם אי מפחית מנכרא מילתא וידעי נמי לאלתר שהוא אסור עם הקרפף האחר אבל אי מפחית הגג לא מינכרא מילתא לעומדין בקרפף ואפילו לעומדין על הגג מינכרא להו פחתא לא ידעו בכך על הקרפף כשת״ל לדברי רבי מאיר גגות רשות לעצמן ואפילו הם של בעלים הרבה כדאיתא לקמן במתני׳ ומינה שמעי׳ לחצרות ולקרפפות דהא חזי׳ דלא קפיד רבי מאיר בגגין לשנוי בעלים כיון שתשמישן שוה ואין תשמישן לדירה ממש ובבתים בלחוד הוא דקפיד לשנוי בעלים מפני שתשמישן חשובה וה״ה דקפיד מגג לחצר ומחצר לקרפף לפי שאין תשמישן שוה וכתב רש״י ז״ל דמגג לחצר לרבי מאיר ומקרפף לחצר שאוסר אפילו כשהם של איש אחד גזרה משום תל ברשות הרבים כלומר כשזה גבוה מזה עשרה טפחים ואין זה כפי פירושנו שכתבנו בריש פרקין דההיא דגזרה ליתה אלא כשהם של שני בני אדם ולא ערבו ולדברי חכמים גגות וחצרות רשות אח׳ נפקא לן מהא דתניא לקמן גבי חצר אכסדר׳ ומרפס׳ רשות אח׳ ומשמע לן דההיא רבנן היא וכדאוקימנא לקמן וטעמא דרבנן משום דדמי תשמיש בגג לחצר ולהכי שרו אהדדי ואע״ג דגג דיחיד וחצ׳ דשותפין ומאי דאסרו בגגין דשויי טפי מפני שדיורין חלוקין למטה ומיהו גג וקרפף או חצר וקרפף הם שתי רשויות כשהם של שני בעלים לפי שאינם דומין בתשמישין ואיכא שנוי בעלים ושנוי תשמיש והיינו דלא קתני בברייתא דלקמן אלא גג וחצר אכסדרה ומרפסת ולא קתני קרפף ומבוי וכדדייקי׳ לקמן לדברי ר״ש כלם רשות אחת פירש בקרפפו׳ של ב״ס דוקא כדפרש״י ז״ל לעיל ומשמע לן דהא דתנן במתני׳ ר״ש אומר א׳ גגות ואחד קרפפות רשות אחת אפי׳ למשרי חצר וגג וקרפף ב״ס בהדדי היא ומשום דאיכא לבעל דין לחלוק דלא קאמר אלא דגגו רשו׳ אחת וחצרות רשו׳ אחת וקרפפו׳ רשות אחת ונימא דרבנן ור׳ מאיר פליגי בהא.