ריטב"א על עירובין פ:

אבל כתותי מכתת שיעורא. פי׳ ומיירי באשרה דמשה ולא דמיא לההיא דלעיל דאילן וכי תימא לחי נמי הא בעי׳ שיעורא בגובהה שיהא גובה עשרה טפחים י״ל דכיון דברחבו ליכא שיעורא אקילו בדרבנן ולא חששו לכתותי שיעורא דגובהה והלכתא כרב חייא בר אשי משמיה דרב ואע״ג דריש לקיש מקל והלכה כדברי המקל בעירובי הא אמרי׳ לקמן בפרקין דבעירוב אמרו ולא במחיצות:

מאי אריא נתמעט אפי׳ כלה נמי ליכא לפרושי כלה לגמרי כדפרש״י ז״ל חדא דאמרינן לקמן מאי נתמעט נתמוטט והיינו דאמרי׳ כלה ואלו נתמוטט לא משמע שכל׳ לגמרי כדפרש״י ז״ל נתמוטט לגמרי ועוד דהא מפרשי׳ דנתמטט דמתני׳ היינו כלה ואם כלה לגמרי היכין קתני מוסיף עליו אין זה מוסיף אלא מערב לכתחלה אלא פי׳ כלה שנתמוטט רובו דאלו נתמעט הוה משמע שכלה מעוטו.

ממין אחד צריך להודיע משני מינין אין צריך להודיע. פרש״י ז״ל ממין אחד שמוסיף עליו מן המין הראשון עצמו ומשני מינין שמוסיף עליו ממין אחר ונראה כמערב לכתחלה והשתא קס״ד דהא דקתני רישא כלה ארישא בלחוד קאי דאלו בסיפא אפילו לא כלה נמי והיינו דפרכי׳ ואלו בשני מינין אפי׳ נתמעט נמי:

ה״מ בחצר של שני מבואות. פי׳ דלא ידעי׳ בהו מינייהו ניחא ליה לערובי טפי אבל בחצר של מבוי אחד מודו ליה לרבי יהודה דלא בעי׳ דעת קמ״ל רב שזבי דמתני׳ סתמ׳ היא ואפי׳ בחצר של מבוי אחד וש״מ דחלוקין חכמים על רבי יהודה ס״ל לרב שזבי דהאי בד״א לחלוק הוא וכדסבר ר׳ יוחנן לקמן ואפשר דר׳ יהודה אפילו בחצר של שני מבואו׳ פליג וס״ל דהת׳ נמי זכות הוא לו אבל יש שפירשו דבההיא מודה רבי יהודה דחוב הוא לו וצריך להודיע דהא אמרינן בפרק מי שהוציאוהו ערבה עם שתיהן אסור׳ וההיא דר׳ יהודה תני לה וכדאמ׳ בההוא פרקא הילכך אע״ג דקי״ל כר׳ יהודה שהלכה כמותו משום דילמא מערבי עליה בשתיהן ונמצא אסור בשתיהן ונמצא שהוא חיוב לו בעירובין בחצר שבין שני מבואו׳ וכן פסק הרב אלפס ז״ל דבחצר שבין שתי מבואות צריך להודיע לר׳ יהודה כי מתוך שאתה מתירו בזה אתה אוסרו במבוי האחר ומיהו לא דק ז״ל דהא אנן כר״ש קי״ל שלשה חצרות שעירבו שניהם עם האמצעית שהיא מותרת עמהן והן מותרת עמה ומה לי חצר שבמבוי אחד או שבין שני מבואות תרווייהו זכות הוא לו ולא חובה הילכך בין בזו ובין בזו אין צריך להודיע דזכות הוא לו:

שמנה עשר ותו לא. פי׳ דאע״ג דבעלמא אמרינן דשלשה הוו רבים כ״ש למעלה מג׳ שאני הכא דאקילו רבנן במרובין לערבן בשתי סעודות ואע״ג דלא הוי כגרוגרת לכל חד וחד וכיון דכן שמא יהא סבור השומע לומר כי דוקא במרובין עד י״ח הקלו אבל לא ביותר מי״ח וכל כיוצא בזה אין לו לאמורא לסתום דבריו אלא לפרש:

כל שאלו מחלקן ואין גרוגרת לכל א׳ וא׳ מן הבתים הוו להו מרובי׳ וסגיא להו בשתי סעודות ואידך מועטין כלומר וכל שאין מניינם עולה לשתי סעודות כשאתה נותן גרוגר׳ לכל אחד ואחד אז הוו להו מועטין ושניהם להקל כי לעולם תופסין השיעור המועט אי גרוגרת לכל חד וחד נפיש משתי סעודות משערין בשתי סעודות ואי שתי סעודות נפישי משערין בגרוגרת לכל חד וחד וכדפרש״י ז״ל גרש״י ז״ל ואגב ארחיה קמ״ל שתי סעודות כמה הוו שמנה עשר גרוגרו׳ ולא נהיר׳ דהא אמרינן די״ח הוו מרובין והא תניא דמרובין משערין שתי סעודות ואלו בשתי סעודות ליכא בגרוגר׳ לכל חד וחד כדקאמר רב יהודה לפי׳ הגרסא הנכונא והא קמ״ל די״ח גרוגרות לא הוויין שתי סעודות פי׳ דלאשמועי׳ הא דנקט שמואל ההוא לישנא ולא נקט כדאמר רב יהודה כל שאלו מחלקן כולי הילכך שיעור תחל׳ עירוב עד י״ז בעלי בתים כגרוגרת לכל א׳ וא׳ וי״ח ולמעלה ואפי׳ הם ששי׳ רבוא שיעור׳ בשתי סעודות של אדם א׳ וסוף עירוב בכל שהו כרבי יוסי וכל שהיה מקצת העירוב קיים בבין השמשות אע״פ שכלה לגמרי לאחר שחשכה אין בכך כלום לאותה שבת והיכא שבאו לשתוף במבוי במשקי׳ כתב הראב״ד ז״ל דבעי׳ רביעית לכ״א וא׳ כשיעור הוצא׳ בשב׳ וכשם ששיערו באוכל בגרוגרת והיינו דקתני במתני׳ דגרוגרת לכ״א ואחד להוצאת שבת דאלמא שיעור עירוב תלוי בשיעור הוצאת שבת והא דקאמר רבה בפ׳ הדר ליקני מר רביעתא דחלא בחביתא רביעתא לכל חד וחד קאמר ומיהו אם ערובו ביין שיעורו לכ״א וא׳ ברובע רביעית בחמרא דדרי על חד תלתא מיא שאם ימזגנו יעמוד על רביעית ואי לא דרי הכי צריך יותר עד כדי מזיגת רביעית ע״כ תורף דבריו ז״ל ויש תימא גדול בדבריו ז״ל שנר׳ שאינו מחלק בזה בין מועטין למרובין וזה למה והלא אע״פ ששנינו כגרוגר׳ לכ״א ואי׳ להוצא׳ שבת לא נאמר אלא למועטין אבל כשהן מרובין די לכלם בשתי סעודות ואפי׳ הם ששי׳ רבוא והנכון בעיני רבותי שאם ערבו במשקין אם יש בו כדי שיספיק לשתי סעודות של אדם א׳ משתתפין בו אפילו לאלף והילכך ביין שתי רביעית יספיק לכלם שכן שיעורו לשתי סעודות כדאיתא בפרק בכל מערבין לענין ערובי תחומין וכל שהבעלי בתים הם מעוטין נוטלין לכ״א כשיעור הוצא׳ שבת כל זמן שלא יעלה הסך לשתי סעודות כעין שאמר באוכלין כי שנו חכמים באוכלין וה״ה למשקין ומ״מ כיון דשיעור חומץ להוצאת שבת הוא רביעית ויש ברביעית שיעור שתי סעודות לעולם יהא שיעור עירוב בחומץ רביעית ואין חלוק בזה לא׳ או לששים רבוא.

מתני׳ בכל מערבין ומשתתפין בש״ס מפ׳ פלוגתייהו ורבי יהושע אערובי חצרות בלחוד הוא דפליג וסבר שאין מערבין אלא בפת שלימה והלכתא כוותיה ואע״ג דקי״ל הלכה כדברי המקל בעירוב שאני הכא דסוגיא דאמוראי כרבי יהושע כדמוכח בש״ס ועוד דר׳ אליעזר שמותי הוא וכן פסקו הגאונים ז״ל באיסור והוא שלם מערבין בו וצ״ע אם איסור דוקא.