ריטב"א על עירובין עה.

והשתא דאמ׳ רב אפי׳ חצר. פי׳ והת׳ לית׳ למייתי עלה מהאי טעמ׳ היינו טעמיה דרב דקסבר אסור לעשו׳ יחיד במקום עובדי כובבים ומזלות כלומר אסו׳ לעשו׳ יחיד כמקו׳ עובדי כוכבים ומזלות לעשו׳ שידור ישראל במקו׳ עובדי כוכבים ומזלות כדי שלא ילמד ממעשיו לפי׳ אסור לשכנו זה לערב עמו כדי שלא ימשמש עמו במבוי או בחצר שאין מערבין עמהם ויירא מן העובדי כוכבים ומזלות ויצא כדי שלא יהרגנו. ולפום האי טעמא הא דקתני שאין מערבין אותו דרך חלונות להתירו דרך פתחים למבוי אפילו בלא התר הוצאה דרך פתחים למבוי אלא לערב החצרות לבדם הוא אסור אלא דנקט הכי לאשמועינן אגב אורחיה שאלמלא הטעם הזה היה מותר לערבן אפילו להתיר להוציא כליו דרך פתחים למבוי ואע״פ שאינם פתוחים למבוי ממש דדירת עובדי כוכבים שמה דירה ואפשר דנקט חלונות מטעמא דכתיבנא לעיל דההוא טעמא נמי אתא לאשמעינן הכא ולהכי נמי נקט להתירו דרך פתחי׳ למבוי ור״י ז״ל פי׳ דלהכי נקט חלונו׳ שאז אסו׳ לעשות יחיד במקום עובדי כוכבים ומזלות כי כיון (שאינו) אלא חלון אם לא יערב עמו יברח משם ולא ידור עם העובדי כוכבים ומזלות אבל אם היה פתח ביניהם מותר לערב דרך פתח שאפילו בלא ערוב אינו חשוב בעצמו שהוא יחידי ולא יברח כי הוא בטוח בישראל חברו זה דעובדי כוכבים ומזלות מרתת להזיקו ואמר השתא נפיק ואתי וחזי ליה וכן נראה עיקר ולפי זה אנו למדים שאם יש שם בחצר או במבוי שני ישראלים בשני בתים אע״פ שיש שם עובדי כוכבים ומזלות מותר לערב עמו דרך חלונות דהא ליכא ישראל יחיד במקום עובדי כוכבים ומזלות ומיהו אפילו יש אנשים הרבה בבית אחד לעולם חשיבי דהוי יחיד במקום עובדי כוכבים ומזלות. דהא ודאי לא מיירי רב בישראל שדר יחיד בלי אשה ובנים אלא ודאי כיון שכלם דרין כאחת בחבורה אחת כיחיד דיינינן להו שמא ייראנו שם יחידים לפעמים אבל בשני בעלי בתים לא חשו לזה ולא חשיב יחידי דכל שיש בעל הבית אחר לא מרתת לדור עמו וכן דעת מורי ז״ל וכן כתב הראב״ד ז״ל היינו דשמעינן ליה לר׳ טבלא דאמר עובדי כוכבים ומזלות תרי זמני פי׳ חד בחצר וחד במבוי ולא הוה ידענ׳ אמאי נקט תרתי אבל השתא ידענא דאצטריך למקטינהו תרוייהו. ויש שפי׳ עובדי כוכבים ומזלות עובדי כוכבים ומזלות תרי זמני אחד מבוי שצדו אחד עובדי כוכבים ומזלות ואחר שאסור לעשות יחידי במקום עובדי כוכבים ומזלות. ורש״י ז״ל כתב שם הפירושים. ויש מקשים על הפי׳ האחרון ומנא ידעי׳ דמשום האי הוא דקאמר עובדי כוכבים ומזלות זימנא אחרי דילמא שהעובדי כוכבים ומזלות השני היינו דדירת עובדי כוכבים לא שמה דירה ולכיי מה שפירשנו ל״ק דאיהו בהדיא שמע מבוי שצדו אתד עובדי כוכבים ומזלות ואסור לעשות יחיד שלא במקום עובדי כוכבים ומזלות׳ אלא שלא היה יודע למה טרח להאריך לומר טעם זו דהא פשיטא דליכא טעמא אחרינא אבל השתא ידעי׳ שהוצרך לומר כן לאפוקי שאין הטעם משום בתים וחצרות כנ״ל וגם דוחק הוא לפרש דהא קאמר דשמע עובדי כוכבים ומזלות עובדי כוכבים ומזלות תרי זמני שלא שמע אלא עובדי כוכבים ומזלות א׳ בלחוד וכדמשמע לכאורה מפשוטו של לשונו של רש״י ז״ל דמשום דשמע דאמר עובדי כוכבים ומזלות עובדי כוכבים ומזלות תרי זמני מ״ל דבהא איירי דילמא במילתא אחריני איירי אבל חכמים אמרו כן: הקשו בתוספו׳ מ״ל לרב דימי א״ר ינאי הא מילתא דהא רבנן לא איירי במתני׳ אלא ברגל המותרת ועלה אפליגו עליה דר׳ עקיבא ולקמן נמי דאסיקנא דג׳ מחלוקות בדבר מנלן זה הדעת השלישי לרבנן דסברי אף רגל האסורה אינה אוסרת מסתיין דנימא כי שתי מחלוקות בדבר ר׳ עקיבא אף רגל המותרת אוסרת דסברי רגל המותרת אינה אוסרת רגל האסורה אוסרת ותירצו דלישנא דמתני׳ אכרחן לומר כן מדקתני וחכמים אומרים אין דריס׳ רגל אוסרת דס״ל למתני וחכמים אומרים אינה אוסרת אלא ודאי ה״ק אין דריסת הרגל אוסר׳ כלל ואפי׳ כשהיא אסורה והיינו דאכרחיה לרב דימי ואכרחן לדידן נמי לומר ג׳ מחלוקות בדבר ר׳ עקיבא דאסר אף ברגל המותרת ורבנן דפליגי עליה במתני׳ ושרו אף ברגל האסורה ותנא בתרא דקתני שכח א׳ מבני חצר עד סיפא דס״ל דרגל המותר׳ אינה אוסר׳ ורגל האסורה אוסרת לא זו אף זו קתני תמיה׳ מילתא דה״ל למימר זו ואצ״ל זו קתני דהא ברישא אסור ברגל המותרת דקתני ערבה הפנימית ואעפ״כ החיצונה אסורה והשתא נמי בהאי בבא קתני שהרגל האסורה אוסר׳ וכה״ג זו ואצ״ל זו היא וי״ל דלא דקאי נמי אסיפא דמתני׳ קיימי׳ דקתני ערבה זו לעצמה וזו לעצמה דאסר רבי עקיבא ברגל המותרת וההיא עבדי׳ בתרייתא ולגבי ההיא הוא דאמרי׳ לא זו אף זו קתני וכן פרש״י ז״ל ובדין הוא דהל״ל זו ואצ״ל זו דהא רישא ר״ע היא על כרחין אלא דלא דייק׳ ונקטי׳ לא זו אף זו דמרגלא בפומין טפי:

שעשתה רקה והיה נר׳ לכאורה דלר׳ עקיבא לא מהני רקה אלא לרגל המותרת במקומה דאי לא אמאי נקטה בשערבה הפנימית לינקט אפי׳ בשלא ערבה ועוד דכיון דסיפא בשעשתה רקה קמייתא נמי בשעשתה רקה וקתני חיצונה ולא פנימית שתיהן אסורות אבל א״א לומר כן דכיון דרקה משום סליק הוא דנסתלקו מכאן אפי׳ ברגל האסור נמי אלא ודאי קמייתא בדלא ערבה רקה והא דנקט הא בשערבה לא שמעי׳ דכי לא עשתה רקה אוסרת אע״ג דערבה והויא רגל המותרת במקומה ולהוציא מדברי חכמים החולקים עליו בבבא זו וכן פי׳ בתו׳.

ג׳ מחלוקות בדבר כו׳. וקי״ל כמ״ד רגל המותרת אינה אוסרת רגל האסורה אוסרות דסוגיין דכל׳ מכלתין כוותיה והכי אסקה שמואל לקמן לעולם מותרין עד שיהו שני׳ בפנימית וא׳ בחיצונה וש״מ דרגל האסור׳ אוסרות רגל המותרת אינה אוסרת וכן פסקו הראב״ד והר״ז ז״ל אבל הגאונים ז״ל פוסקין כרבנן דאפי׳ רגל האסורה אינה אוסרת.