ריטב"א על עירובין סט.

בד״א בשל׳ החזיק כו׳. פרש״י ז״ל דהא לר׳ מאיר היא דאלו לר׳ יהוד׳ הא קתני במתני׳ שאפי׳ קדמו והחזיקו יכול לחזור בו וזה אפשר לאוקמ׳ לפו׳ לישנ׳ דמתני׳ כפשוט׳ אבל לפו׳ לישנ׳ דבריית׳ דקתני עד שלא תחשך וס״ל דצדוקי כעובדי כוכבים ומזלות אפשר דמודי ר׳ יהודה דלגבי ישראל דמהני ביטול שאם קדמו והחזיקו לא מצי למהדר ביה ומתני׳ נמי הא תריצנ׳ בחד לישנא דעד שלא יוציא היום קאמר וצדוקי הרי הוא כעובדי כוכבים ומזלות ולההיא לישנא שפיר קתני בד״א אפילו לר׳ יהודה אבל למאי דפרישנא בלישנא בתרא דמתני׳ עד שלא יוציא מומר לחלל שבתות בצנעא שאינו כעובדי כוכבים ומזלות משמע דר׳ יהודה קאמר כל שמוציא הצדוקי אפילו לאחר שהחזיקו הרי הוא אוסר וכי קתני הכא בד״א כו׳ לר׳ מאיר הוא כדפרש״י ז״ל וכן פירש בתוספות ובודאי שלשון הברייתא קשה אי לר׳ מאיר בלחוד קאי היכי קתני לה בתר דברי ר׳ יהודה דמשמע דדברי הכל היא ומצי׳ בירושל׳ דמפרש לה שפיר דאפילו ללישנא דמתני׳ אתיא הא אפי׳ לר׳ יהודה דעד כאן לא קאמר ר׳ יהודה במשנתינו ואפי׳ קדמו והחזיקו יכול לחזור מן הביטול אלא בצדוקי דאע״ג דמבטל כישראל לא אלים ביטולה ולא גמר ומבטל כ״כ אבל בישראל גמור אלים ביטוליה וכיון דאחזיקו בני מבוי במבוי תו לא מצי למהדר ביה.

ההוא דנפק כו׳. כתייה כו׳ פי׳ וגלי דעתיה שאינו מחלל שבתות בפרהסיא אמר כגון זה יכול לבטל רשות לר׳ יהוד׳ פי׳ אפי׳ לר׳ יהודה דאמר מומר לחלל שבתות דינו כעובד כוכבים ומזלות דשאני הכא דעביד בצער וזה היה רגיל בכך דאל״כ אפי׳ עבר בפרהסיא אינו מומר לדעת ר״י ז״ל. ויש גורסין ההוא דנפק לקרייתא בחומרתא. כלומר דנפיק זימני טובא ושמעינן מהכא מומר לחלל שבתות מקרי אפי׳ בעבר על איסורא דרבנן דהכא דרך מלבוש הוציאה כדמשמע לישנא דנפיק בחומרתא הילכך אפילו הוציאה לרשות הרבים. ובתו׳ הקשו דהכא משמע דר׳ יהודה נשיאה אוסר לצאת בחומרתא דמבושא ואלו אין אמרי׳ במועד קטן דאיהו גופיה נפק ביה. וי״ל דהכא בדנפק׳ ביה לכרמלית והתם בדנפיק ביה לחצר וכדאמרי׳ עלה דשמע ר׳ אמי ואיקפד ואמרי׳ דמאי איקפד דהא תני עולא הנזמים והטבעו׳ הרי הם ככל הכלים דנטלין בחצר אלמא ההיא בחצר הוה ור״ת ז״ל פי׳ דהא והא בחצר והכא נפק דרך מלבוש שאסרו חכמים שמא יצא בו לכרמלית או לרשו׳ הרבים והתם לא נפק ביה דרך מלבוש אלא שהוציאו בידו ובנך לא גזרו חכמים דהא מסתמא לא אתי למיפק ביה לרשות הרבים והיינו דכי איקפיד ר׳ דהא מסתמא לא אתי למיפק ביה לרשות הרבים אקשי׳ ליה מדתני עולא הנזמים והטבעות הרי הם ככל הכלים הניטלים בחצר דאלמא דרך טלטול הוה ואינו נכון בעיני דמדקאמר נפיק בחומרא דרך מלבוש משמע כי הכא דתניא מכם כו׳ במסכ׳ חולין בס״ד. ולענין פסק נחלקו הגאונים והפוסקים ז״ל בדין צדוקי והמחוור בכלם דהלכה כדברי המיקל בעירוב וצדוקי אינו כעובד כוכבים ומזלות כר״ג ור׳ מאיר ור׳ יהודה דאפילו ר׳ יהודה לא עשאו כעובד כוכבי׳ ומזלות אלא כשמחלל שבתות בפרהסיא כמומר בעלמ׳ לפום איבעית אימ׳ דאמרי׳ בש״ס דהוא לישנא בתרא ומיהו מודה ר״ג בבייתוסי שהוא אוסר כעובד כוכבים ומזלות כדקאמר ת״ק דלא חזי׳ דפליג עליה אלא בצדוקי וטעמא דמילתא משום דצדוקי מתייראין הם מן החכמים כדאי׳ בריש פרק בנות כותיים אבל בייתוסים אינם כעובד כוכבים ומזלות ולענין ישראל שנטל רשו׳ קי״ל שאם קדמו בני מבוי והחזיקו שוב אינו אוסר עליהם כדקאמ׳ ר׳ מאיר והלכה כדברי המיקל בעירוב. והא עדיפא מכללא דכייל שמואל שהלכה כדברי ר׳ יהודה בעירובו דכללה דהלכה כדברי המיקל בעירוב. ור׳ יהושע ב״ל דהלכה כמותו במקום שמואל ועוד דאפילו ר׳ יהודה מודה הוא בדין זה לגבי ישראל לפי הפי׳ הנכון שפירשנו למעלה לדעת הירושלמי וכדמוכח לן פשוטה דברייתא דסיפא דברי הכל היא. ומיהו לפי זה בצדוקי מיהת אף לאחר שהחזיקו בני מבוי חוזר ואוסר כר׳ יהודה דמתני׳.