ריטב"א על עירובין ד:

רמון דתנן כל כלי בעלי בתי׳ שיעורן ברמונים. פי׳ במוציא רמון א׳ וכן נאמר בכל מקום והא דקתני ברמוני׳ כבר פירשנו במשנה ג׳ אחוזין זה בזה פי׳ ויצאו זה אחר זה אלא שזה מעכב על זה שלא לצאת להדיא כאלו היה אחד או שני׳ וצריך נקב גדול יותר כך פירש ר״י ז״ל ורבינו שמשון ז״ל פירש שבא לומר שמשערין ברמון בינוני כאותן שאחוזין ג׳ ביחד ונכון הוא:

נימא אחת קשורה חוצצת. פי' לאו דוקא דהא מיעוטו שאינו מקפיד הוא, אלא שנתקשרו שם נימות הרבה או מיעוט כדי הקפדה וקשורות אחת אחת דהשתא מיהדקא שפיר דשלש ביחד לא מיהדקי:

כי איצטריך קרא לרובו ולמעוטו כו׳. פי' לחלק לנו ההפרשות שיש בין רובו ומעוטו ומקפיד ושאינו מקפיד, והא דפי' רש"י ז"ל רובו רוב שערו יש שנראה להם שרוצה לומר ואלו בגופו אין דקדוקין אלו אלא אפילו מיעוטו שאינו מקפיד חוצץ, והקשו דא"כ אפילו בבגדים נאמר כן שיש להם דין גופו ואנן אשכחן בזבחים (צ"ח ב') בדם או רבב שעל בגדו שאם היה טבח או מוכר רבב שאינו מקפיד אינו חוצץ, ועוד מההיא דנכרית מעוברת שנתגיירה בנה אין צריך טבילה ואתינן למימר טעמא משום דהוה ליה רובו שאינו מקפיד שאינו חוצץ מן התורה ועד כאן לא פרכינן עלה אלא משום דכי אמר ר' יצחק הכא ברובו אבל כולו אף על פי שאינו מקפיד חוצץ מן התורה, אלמא אפילו בגופו איתא לדר' יצחק דליכא חציצה מדאורייתא אלא ברובו המקפיד, וכן פי' ר"ת ז"ל וכן עיקר, אבל נראה שלא נתכוין רש"י ז"ל לכך אלא לאשמועינן דבשערו בלבד משערין ברוב ומיעוט ואין צריך לשער ברוב הגוף והשער וכדעת הגאונים ז"ל, ושלא כדברי הרמב"ם ז"ל שכתב שמשערין הגוף והשער ביחד שאין השער גוף בפני עצמו:

היתה גבוה מעשרים אמה ובא למעטו. פי׳ למעט חללו כמה ממעטו כו׳:

אלא רחבו בכמה. פי׳ כשיעשה תל מלמטה כל הקורה למעט חללו כמה יהא רחב הרגל. גרסת רש״י ז״ל לימא בהא קמיפלגי דמאן דאמר טפח קסבר מותר להשתמש תחת הקור׳ ומאן דאמר ארבע׳ טפחי׳ קסבר אסור להשתמש תחת הקורה דחודו החיצון יורד וסותם וכיון שהקורה מכשרת אל תחת הקורה הרי הוא עושה היכר למקצת המשתמשים בה תחתיה ומ״ד ד׳ טפחים קסבר אסור להשתמש תחת הקורה כי חודו הפנימי יורד וסותם וכיון שכן צריך להרחיב התל כלפי פנים שישתמשו בו בני מבוי ויהא להם היכר בקור׳ וכיון דאפיקתיה לרחב על זה מטפח אוקמיה בד׳ טפחים שהוא דבר חשוב וכן פרש״י ז״ל ומיהו ק״ל להאי גרסא דהיכי מוקמי׳ לאביי דסבר אסו׳ להשתמש תחת הקור׳ דהא איהו אמר לקמן בהדי׳ מותר להשתמש תחת הקורה ויש לומר דתלמודא הוא דקאמר השתא לימא בהא קא מיפלגי ולא שמיע׳ ליה ההיא סברא דאביי דלקמן והא דדחיין דלכולי עלמא מותר להשתמש תחת הקורה מהאי טעמא הוא דידעינן דאביי הכי סבירא ליה לקמן. והראב״ד ז״ל גורס בהפך מ״ד טפח קסבר אסור להשתמש תחת הקורה ומ״ד ד׳ טפחי׳ קסבר מותר להשתמש תחת הקורה ופירשה כן דמאן דאמר טפח סבר אסור להשתמש תחת הקור׳ הילכך לא הוי מכלל המבוי וסגי ליה בטפח ומאן דאמר ד׳ טפחים קסבר מות׳ להשתמש תחת הקורה הילכך הרי הוא מכלל המבוי וכיון שכן בעי׳ שיהא ראוי להשתמש בו כעין מבוי והשת׳ ניחא ההיא דאביי דלקמן ומיהו אין לפי׳ הוה טעם נכון: