ריטב"א על עירובין ד.

ה״ג אלא אמר לך אביי לאו מי איכ׳ רשב״ג דקאי כוותי כו׳ ומאן דל״ג אלא ה״נ פירושא כאלו גריס לה ויש כיוצא בו בתלמוד כדכתיב בכמ׳ דוכתי: לרבא מי לימא תנאי הי׳ פירוש דכיון דרשב״ג קתני כל אמות כלאים מכלל דדוקא של כלאים הם בת ו׳ ופרקינן אמר לך רבא רשב״ג הא אתא לאשמועינן דאמות כלאים לא יהו מצומצמות אלא שוחקות פי׳ דהא דנקט רשב״ג כלאים לאו למעוטי דשאר אמות אינם בת ששה אלא שבא לפרש דברי ת״ק דקא׳ ת״ק שאין האמות שוות ומשונות ולא הוה ידעינן הי נינהו שוחקות והי נינהו עצבות ואשמועינן רשב״ג דאמות כלאים שאינם מצומצמות כן פרש״י ז״ל וק״ל דאי רשב״ג לפרושי אתא היכי נקט בלישניה ובלבד י״ל דכיון דאצטריך להזכיר באמה בת ו׳ טפחים למעוטי אמה יסוד ואמה סובב הוצרך לומר ובלבד דאלו הוי תני כל אמות שאמרו חכמים בכלאים באמה בת ששה טפחים לא יהו מצומצמות היה נראה כי יש מקצת אמת כלאים שאינם בת ו׳ טפחים והם מצומצמות וזה אינו שאפי׳ כרחמנא לומר שיש בכלאים מיעוט אמות שהם בת ה׳ טפחים כשטת ר״ז ז״ל מ״מ גם הם שוחקות הם והקשו בתוספות ולאביי אמאי הוי תנאי לימא דרשב״ג לפרש דברי ת״ק בא שלא דבר אלא באמות של כלאים בלבד ותירצו דכיון דפריש רשב״ג שלא דבר ת״ק אלא באמות של כלאים ממילא ידעינן דמכוונות דקאמר היינו מצומצמות ולא נהירא משום דלישנא דמכוונות לפי פשטה לא משמע אלא במעריך דבר אל דבר משני מינים הוצרך לפרש רשב״ג דההוא דמכוונות דקאמר היינו מצומצמות אבל יש לתרץ דכיון דרשב״ג דקתני כל אמות אם אתה אומר דרשב״ג לפרושי אתא אף ת״ק כל אמות קתני וזהו מה שבא רשב״ג לפרש והא ודאי אף לא דבר ת״ק אלא בלבד בכלאים לא היה שונה כל אמות אלא אמות בלחוד מאחר שהוא תופס דבריו בסתם ואינו מזכיר כלאים וכדמתרצי לעיל אמר לך אביי ה״ק אמות כלאים כו׳:

אמה יסוד. פי׳ דתנינן עלה אמה וכנס אמה זהו יסוד פי׳ שבו היה שופך הדמים ואמה שעלה היה בת ה׳ אבל אמה שכנס בת ו׳ היא כדמפרש בפר׳ שתי הלחם וגבולה אל שפתה סביב זרת האחד אלו הקרנות פי׳ כי הקרן הוא אמה על אמה באמה בת ה׳ טפחים שהם שני זרתות וכשאדם מודד מאמציעותו של קרן לכל רוח ורוח היה זרת אחד לכל סביביו וזה גבי המזבח היינו מזבח הזהב שהיה אמה על אמה והוא באמה בת ה׳ טפחים:

א״ר חנן כל הפסוק הזה לשיעורין נאמר. פי׳ והשתא קס״ד דמדאורייתא ממש קאמר ואף ע״ג דדרשינן ליה בברכות ללמד על המינין הללו לאחריו קס״ד השתא כי מפני שיש חשיבות במינין אלו שבאו לשיעורין שאין א״י חסרה כלום אמרה תורה לברך אחריהם והא דאמרינן פת חטים כו׳ רש״י ז״ל פירש דלהחמיר הוא שאינו שוהה כ״כ ויש שפירשו להקל וכדכתיב בפ״ק דסוכה:

גפן כדי רביעית יין לנזיר. פירש״י ז״ל לחייבו מלקות אם שתה רביעית יין והקשו בתוספת כי אין זה מעניין האחרים הנזכרים למעלה שלא באו ללמדנו שיעור האיסור אלא ללמדנו שנשער באותו דבר ובכאן אין אנו משערין בגפן כלום. ותדע שאלו לאבא אלא ללמדנו שאם שתה רביעית יין לוקה מה אנו למדין מזה מן הגפן הכתוב כאן ומה אנו נהנין בו טפי ממה שכתוב כבר בפרשת נזיר מיין ושכר יזיר אבל הנכון שם שכמו שפיר׳ ר״י ז״ל שאם אכל לולבי׳ וענבי׳ אין משערין אותו בכזית לחייבו אלא משערין בענבים ולולבין עצמם לתת אות׳ בכלי מלא יין וכל שאכל מהם כשיעו׳ שיוציאו מאותו כלי רביעי׳ יין לוקה ואין משערין בכלי מים שממהר לצאת הרב׳ אלא בכלי יין שהו׳ נגרש יותר ואינו יוצא ונמצינו למדין שאנו משערין איסורי נזיר בגפן ולא בכזית ולא במים והא אתיא כרבי אליעזר בן עזריה דאמר במס׳ נזיר דבכל איסורי נזיר איתקש אכילה לשתיה ודלא כר׳ עקיבא דאמר איפבא דאיתקש שתייה לאכילה ומשערין לשניהם בכזית שנותנין זית אגורי ונותנין לתוך כלי מלא יין ואם שתה כשיעו׳ שיוציא מן הכלי אותו זית חייב ולדידיה ודאי לא אתיא האי דרשא דהכא ולא אתא גפן להאי שיעורא ובין לרבי עקיבא ובין לרבי אליעזר בן עזריה שיעורי אכילה ושתייה דנזיר שוים הם אלא דרבי אליעזר ב״ע מקיש אכילה לשתיה והוי לקולא ורבי עקיבא מקיש שתיה לאכילה בכזית והוי לחומרא וכן מפורשת מחלוקת בתוספתא וטעמיה דידיה משום דאקשינהו קרא כדכתיב מיין ושכר יזיר חומץ יין וכו׳ עד וכל משרת ענבים לא יאכל וענבים לחים ויבשים כו׳ ומיהו ק״ל הא דתנן במס׳ נזיר שאם אכלי ענבים כזית חייב משנה ראשונה אמ׳ עד שישתה רביעית יין אמר רבי עקיבא אפילו נזיר ששרה פתו ביין ויש בו לצרף כזית חייב אלמא דכ״ע ענבים בכזית ויין ברביעית ולא אפליגו אלא דתנא קמא אינו מחייב אלא בענבים ממש ויין ממש ורבי עקיבא מחייב אפילו בששרה פתו ביין ומשו׳ דהיתר מצטרף לאיסור ויין בדרך אכילה שיעורו לאכיל׳ בכזית ותו קשיא לן דהתם אמרינן עלה בתלמודא במאי קא מיפלגי תנא קמא סבר איסורי נזיר איתקיש אכילה לשתייה ורבי עקיבא סבר איתקש שתייה לאכילה ולא ידעינן מהיכא נפקא לן דהא איכא בינייהו דהא מתני׳ לא מוכחא הכי והנכון כמו שתיר׳ ר״ת ז״ל דתנא קמא דהתם רבי עקיבא הוא והכי קאמר נזיר שאכל ענבי׳ כזית חייב ואתא לאשמועינן דשיעורי נזיר אכילה עיקר שהיא בכזית וממילא ידעינן דאתקש ליה שתיה ומשנה ראשונה דהיינו ת״ק דאמרי התם מפני שהיו ראשונים אמרי אפכא דאדרבה עיקר שיעורי נזיר היינו שתייה שהיא ברביעית ככל איסורי משקין דעלמא וממילא ידעינן דה״ה איסורי אכילה ומפני שמשנה ראשונה היו משערין להקל חזר רבי עקיבא ואמ׳ שאין כאן שיעור רביעית כלל אלא שיעור זית ואפי׳ ששתה מן היין כדרך אכילה משערין בכזית והתר מצטרף לאיסור ותדע דליכ׳ במתני׳ אלא תרי תנאי בלחוד דהא לא מדכרי׳ במאי דאיכא בינייהו אלא ת״ק ולרבי עקיבא והרי זה נכון: