ריטב"א על עירובין לה:

ואפי׳ טבל ספק טבל במסכת פאה. פי׳ והא עדיפא טפי מקמיית׳ דבהא איכא דררא דטביל׳ ובתרייתא עדיפ׳ מכלהו דררא דטבילה ואתרחק שם מקוה שלם ולא זו אף זו קתני והא דהדר תני בסיפ׳ גבי טומא׳ קלה דרבנן משו׳ כחו דר׳ יוסי דמטמ׳ בכלהו ואפי׳ בתרייתא:

שמקדרים בהרים. פי׳ שאם יש הר אי גומא אין מודדין הכל גם אין מכניעין אותו בחבל למדוד מקצה אל קצה כאלו היה ארץ חלקה אלא משערין בחבל שם ד׳ אמות והעליון נותן ראש החבל כנגד רגלו והתחתון נותן ראש החבל השני כנגד לבו כדי שיהא החבל הולך ביושר כדרך המודדין ונמצאו משתכרין בכל חבל וחבל כשיעור תוספות האלכסון שיש אם היה החבל נתון מרגלו של תחתון לרגלו של עליון: ולשון מקדרין יש שפירשו כמו נוקבין כלומר שדנין כאלו ההר נקוב במקו׳ רגלו העליון והוא נכנס בהר דרך הנקב עד לבין החבל ההולך מלבו עד כנגד לבו של עליון כדרך המודדין והרבה יש בתלמוד לשון קדירה שהוא לשון נקב ומקצת הגאונים ז״ל פי׳ שהוא לשון שיעור ממוצע הבא מאומד מלשון קודר אדם קב או קביים ודומה ללשון הערבי:

ולא בערי מקלט. פי׳ כשמודדין תחומא דקי״ל כשם שהעיר קולטות כך תחומא קולט: דתנן נגע באחד בלילה וכו׳ ר׳ מאיר מטהר ובתוספתא מפרש דברשות הרבי׳ מיירי דאנו ברשות היחיד מודה ר׳ מאיר דטמא דגמרי׳ מסוטה ורבנן נמי לא מטמו אלא בשלא ראוהו חי מבערב אבל אם ראוהו חי מבערב מוקמי׳ ליה אחזקתיה וכדאי׳ בתוספתא מודים חכמים כשראוהו חי מבערב אבל בשלא ראוהו חי מוקמי׳ ליה בחזקתיה דהשתא שכל הטומאות בשעת מציאתן ובמקום מציאתן ובמסכ׳ נדה בפ״ק מפורש יפה: והקשו בתוספ׳ ומאי קושיא מדרבי מאיר אדרבי מאיר דשאני התם גבי טומאה דאיכא סיוע חזקה דגברא דקאי בחזק׳ טהור מה שאין כן בזו דגברא קאי בחזקת ביתו ועירו ובחזקת שלא עירב: ותרצו דקס״ד דכיון דודאי עירב ואין הספק אלא אם נטמא העירוב הא נפק גברא מחוק׳ בית זה ואי משום ספק העירוב אוקמיה בחזקתיה דהוה בחזק׳ טהור: משנתינו שה׳ עלי׳ שרץ כל בין השמשו׳: פרש״י ז״ל שרץ מת דודאי איטמי מבעוד יום והיינו דפרכי׳ א״ה בהא לימא רבי יהודה ספק עירוב והא וודאי מיטמי: ומיהו ק״ל דס״ד כרבי ירמיה לוקמה בהא וי״ל דהיינו נמי דמתרץ תלמודא דמשנתינו בשתי כתי עדים: ורבי ירמיה ה״ק דמשום הכי פוסל רבי ירמיה: שמשנתינו מפני שיש שם כת אחת אומרת שהיה שם שרץ כל בין השמשות ואע״פ שיש כת אחרת שמכחשת אותה ס״ל לרבי מאיר דעל כת האומרת נטמאת סמכי׳ דכל תרי ותרי דאורייתא ספיקא דאורייתא הוא ולא מוקמי׳ מלתא בחזקתא אבל רבי יוסי סובר בכל תרי ותרי ספיקא דרבנן הוא. ומוקמי׳ מילתא בחזקתה ואפי׳ באיסורין דאורייתא והא פלוגתא היא כדפרי׳ בקדושין ויבמו׳ בס״ד. אבל במתני׳ דנגע בלילה דליכא כת שמעידה כנגד החזקה אוקמי׳ אחזקה דקאי בחזק טהור: