ריטב"א על עירובין טו.

אביי אמ׳ הוי לחי ודיוקא עד פחות מד׳ אמות אבל ד׳ אמות אפילו אביי מוד׳ דלא הוי לחי כיון שהוא עומד מאליו כדכתב רש״י ז״ל גבי לחי הבולט מדופנו של מבוי. מחיצת המים קנה קנה פחות מג׳ קמ״ל כדבעא מיני׳ אביי מרבה פירוש ההיא בעיא לקמן בריש פרק פסין. ותרי לישני איתמרו התם בחד לישנא אמרינן דבעא מיניה דיומד הבא ממחיצת הקנים מפטרות פחות פחות מג׳ אם נדונו׳ משום דיומד או לא ובלישנא בתרא אמרי׳ דבע׳ מיניה גורדייתא דקני׳ שמחברו׳ בתחלתן ולאחר גובה עשרה מתרחקו׳ ג׳ טפחי׳ אי חזו להיות דיומד או לא והכא לא קפדינן ונקטינן חדא מהנהו לישני: אלמא אמר רב הונא שאין מטלטלין בו אלא סאתי׳ פירוש שאם הו׳ יותר מבית סאתי׳ אין מטלטלין בו אלא בד׳ אמות כדין כרמלי׳ אלא א״כ שלא נעשו מתחלה לכך שפיר דהא קאמר לן שגזרו חכמים על כל קרפף ומחיצות שלא הוקפו לדירה שאם הוא יותר מבית סאתים שיהא דינו ככרמלית וקמה קצירה כו׳ ופרקי׳ לדידי נמי טעמא מפני שגזרו חכמים על כל היקף העשוי לתשמיש אויר בעלמא שאם היה יותר מבית סאתי׳ שיה׳ דינו ככרמלי׳ וקמ׳ קצור׳ כו׳ פי׳ או קמה קצור׳ ושבולות מקיפו׳ אותו:

ג״ה אביי לטעמיה דאמר לחי משום מחיצה ויש שפירשו דהיינו מאי דקאמר אסור להשתמש בין הלחיים דקסבר לחי משום מחיצה ואין מחיצה אחרת אלא לפנים ממנה ולפי זה אין הלכא כרבא בההיא דהתם דהא קיימא לן כאביי בהא דהכא דתיהוי מיע״ל קג״ם לפי מה שכתב רש״י ז״ל שזו היא למ״ד של יע״ל ובתוס׳ פירשו דאביי לטעמיה היינו מאי דקאמר לעיל בפרקי׳ גבי ממעטו אביי אמר ד׳ ופרישנא טעמא דקסב׳ קורה משו׳ מחיצ׳ וכיון שכן כל שכן דסבירא ליה דלחי משום מחיצה ואע״ג דאמרי׳ התם לאביי לישני אחריני הכא סברי דהאי לישנ׳ קמ׳ וזה דוחק והנכון דלא גרסי׳ הכא ואביי לטעמי׳ ור״ח ורי״ף ז״ל לא גרסי ליה:

מהו דתימא לאיסור בניינא עבידא. פירש ואפילו כשבנאן מתחלה לשם לחי לא עבדא היכירא כלל קמ״ל אמר רב הונא לא סבר לה מר ליסמיך אדיקלא וק״ל דהא לרב הונא בלא דיקל׳ נמי מותר דהא סבירא לה לקמן דשבת הואיל והותרה בכניסתה הותרה תירץ ר״י ז״ל והכא אליבא דרב קאמר לה דחזא דלית לי׳ הואיל והותרה שבת הותרה עוד י״ל דסבירא לן השתא כההוא לישנא דאמרי׳ לקמן דאמר אנא דאמרי אפילו לרבי יוסי עד כאן לא קאמר רבי יוסי אלא היכא דליתנהו למחיצות והלכתא כאביי ביע״ל קג״ם אינו מלשון התלמודא כי ר״ת ז״ל סובר דלמ״ד היינו למ״ד של ימי לידה שאינה רואה בהם דמס׳ נידה: