ריטב"א על עירובין יד:

ש״מ האי תלתא גודשא היו. פי׳ א״א לומר כן בכל כלי כי אם יש כאן שני כלי׳ שוים בארכם וברחבם ואינם שוים בגבהם כי הא׳ גבוה עשר והאחד גבוה מאה מאיזה טעם יהא בגדשו של זה חמש ובגדשו של זה חמשים והנה רחב מקום הגודש שבשניהם שוה זה א״א אבל אפשר לומר כדפרש״י ז״ל שלא אמר אביי אלא בכלי שיש ברחבו וארכו כים שעשה שלמה ומיהו אפי׳ בשכלי עגול לגמרי כדמוכח מברייתן דמייתי׳ וכן פי׳ רש״י ואפשר שה״ה במרובע שארכו חצי כרחבו כדאמרן דסתם שידה ותבה מרובעות הן ומיהו הוא דבר קשה היאך נלמוד מים שעשה שלמה שהיה תחתיתו מרובע והוא מחזיק יותר מפני אותו רבוע לכלי שכלו עגול שאינו מחזיק כל כך בחלל ויהא הגודש שוה כזה. ואפשר דלא אמרינן הכי אלא דכלי שמחזיק כללו בעגול כמה שהיה מחזיק ים שעשה שלמה והג׳ אמות המרובעות עשה אותה עגולות ויחזרו המאה לע״ה והם היו ג׳ מאות טול בידך רבוע מכל מאה שהוא כ״ה הרי הכל ע״ה נמצא שנעשו גובה הג׳ אמות שבידך גובה של ד׳ אמות ויהא גובה הכל ל׳ אמות ורחבו של ים עשר ויהא הכלל כך כי כל כלי עגול כשהוא על חשבון שיעור זה שיש בגבהו חצי רחבו וגם עשירית רחבו כגון זה שיש ברתבו עשרה ובגבהו שש שיהיה בגדשו שליש ואם נרצה לרבע ים שעשה שלמה נעשה שתי אמות העגולות אמי וחצי ויהיה רומו ד׳ אמות וחצי ויהא הכלל דכל כלי שגבהו ד׳ אמות וחצי ורחבו עשר אמות שיהא גדשו שליש וכן לפי חשבון זה בכל כלי מרובע שרחבו חצי גבהו פחות עשירית כגון זה כי הים רחבו חצי גבהו פחות עשירית:

אע״פ שיש להם שוליים. פי׳ שאם אין להם שוליים אפי׳ הם קטנים הרבה אין תורת כלי עליהם. והקשה הראב״ד ז״ל אפי׳ פחות מארבעים סאה בלח היאך הוא עומד דהא בעי׳ מטלטל מלא וריקן: ולא תירץ כלום וי״ל כי לפי דור המדבר שיעד הכתוב כשאמר דומיא דשק שאפי׳ בינוניים שבהם נושאים משא כזה להדיא כי גבורים היו. אותו לחיים שנחלקו בהן ר׳ אליעזר וחכמים כו׳ פי׳ מלתא אגב אורחא קמ״ל דאע״ג דפליגי רבנן ור׳ אליעזר במניין הלחיי׳ לא נחלקו בשיעורים כלל וכמה כל שהו פי׳ לפי שמצי׳ כל שהוא שיש לו שיעורא כדאמר בפ׳ חלון גבי חבית של עירוב מגביהה מן הקרקע כל שהו ופרקי׳ כל שהו טפח.

אין הלכה כר׳ יוסי לא בהלמי ולא בלחיים. פי׳ אע״ג דבתרויהו מסתבר טעמיה. אמרו ליה אמרת פי׳ לרב רחומי אמר כן אמר להו לא. פי׳ כפר בדבריו משום דהוה הדר ביה וס״ל דהלכתא כר׳ יוסי כדמפרש ואזיל משום דר׳ יוסי נמוקו עמו אפי׳ כדפליג בהדי רבנן ואפ״ה לית הלכתא כוותיה דהא רבא מתמה ואמר האלקים אמרה וגמירנא לה מיניה לומר דלית הלכתא כר׳ יוסי וכן בלישנא דרב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל וטעמ׳ משום דס״ל דלא אמרי׳ נימוקו עמו אלא היכא דפליג עם יחיד אבל לא לגבי רבים והא אמרי׳ נמי כלישנא קמא דשייל רב חנן מאביי דא״ל פוק חזי מאי עמא דבר ופרש״י ז״ל דעמא דבר כרבנן והרי ודאי משמע דרבנן נהגו מדנקטי לה סתמא ואע״ג דאיכא לישנא בתרא דמתני לה על השותה מים בצמאו לא דחי סברא דלישנא קמא בכדי כיון דאיכ׳ רב יוסף ורב יהודא ורבא דסברי הכי:

ר׳ טרפון אומר בורא נפשות רבות. פרש״י ז״ל דלאחריה׳ קאמר ופליג את״ק דסבר דלאחריהם ולא כלום ולא נהיר׳ חדא לישנא דמתני׳ לא משמע הכי. ועוד מדאמרינן במסכת נידה ולרבי יצחק דמברך לאחריהם מאי איכא למימר אלמא ליכא מאן דאמר הכי אלא ר׳ יצחק דאי לא ה״ל למנקט ר׳ טרפון דהוא עיקר הלכך ת״ק ורבי טרפון בלפניהם פליגי מיהו עמא דבר כרבי יצחק שמברך לפניהם שהכל ולאחריהם בורא נפשות רבות. ובמקומה פירשתי משנה זו: