ריטב"א על עירובין יב:

והא דפרקי׳ דאית ליה גדודי. פרש״י ז״ל כי עדיין כשאר מן הכותל כולי עד עשר׳ גובה שהם חשובים מחיצה להתיר את החצר אלא שכסו אותם הים הלכך כיון שמכסו ממלא לא מלינן דמחזי כמוציא מכרמלית לרשות הרבים כיון שהמחיצה למטה מן המים אבל טלטולי מטלטילינן והקשו בתוס׳ וכיון שהמחיצות מכוסות במים ולא מיגלו טפח לכל הפחות טלטולי נמי היכי מטלטלי׳ בחצר והרי הוא פרוץ למקום האסור לה כי זה לשון הים נדון הוא ככרמלית כיון שאין נראית מחיצה טפח וכדאמרי׳ בפ׳ כיצד גבי בור שבין שתי חצרות צריך שיראו ראשי הקנים למעלה מן המים טפח ויש שתרצו כי הגדודים נראים טפח לרחוקי׳ אלא שאינם נראים לקרובים וזה דוחק גדול: ור״י ז״ל פי׳ וכן הראב״ד ז״ל כי לשון הים עשה חריץ בחצר בפנים ועש׳ בו בשפתו גדודי גבוהים עשרה שהם חשובים מחצר לחצ׳ כדי לטלטל בו וממלא לא ממלינן מן הים דכרמלי׳ היא ואפי׳ למאן דסבר חוששין שמא יעלה הים שרטון בהא לא חיישי׳ דלא קביע ולא שביק שיעשה שם רפש וטיט שרחוק הוא מן הים והקשו בתוס׳ דמשמע הכא דכל היכא דליכא פרצה אלא בעשר שאין החצר נאסר כלל דמלינן מלשון הים לחצר בלא משום מחיצה ואמאי דהא אמרי׳ בפר׳ בכל משתתפין כי אמת המים שעוברת דרך נקב החצר צריך לעשות לה מחיצה עשרה בכניס׳ ויציאה שתהא ניכרת לכל שנעשית לכך כדי למלאות ממנה וכתלי החצר שלא יתירוה אע״פ שהם שלימות. ותרצו דהתם באמת שהוא עמוקה עשרה ורחב׳ ד׳ שחלקה רשות לעצמה ואינה בטלה לגבי החצר אבל הכא אע״פ שיש בגדודין הסמוכין לחצר גובה עשרה אבל בשאר השפתות שיש ללשון ים זה מכאן וזה מכאן אינם גובהי׳ עשר׳ וכן תירוץ הראב״ד ז״ל ויש מתרצין דשאני התם שאין האמה מתעכבת בחצר אלא שעוברת מצד לצד וכיון שכן והיא גבוה עשרה חלקה רשו׳ לעצמה ואינ׳ בטלה לגבי החצר עד שיעשה מחיצות הנכרות לשמה אבל הכא שהמים מתעכבין ועומדין בחצר נתבטלו לחצר כאלו היו המים שנשפכו שם אבל כשהפרצה ביותר מעשר מתערבין הם עם הים שמחוץ לעשר ואינם מתבטלין וזה נכון מאד:

הכשירו בקור׳ הזורק לתוכה פטור. פי׳ דקסבר בעינן מדאורייתא שם ד׳ מחיצות גמורות וחדא מחיצ׳ כל דהו וקסברי לחי משום מחיצה קורה משום היכירא והא תני׳ חצרו׳ של רבים כו׳ בין ערבו בין לא ערבו כו׳ פו׳ וסתמ׳ קתני אפי׳ כשהכשירו בין בלחי בין בקורה שאין ראויה לשתוף פי׳ שאינו ראויה לשתוף בלחי וקורה לבד כגון מבוי מפולש דבעי צור׳ פתח נמי וזה הכשירו מן הצד הא׳ בלבד בלחי או קירה:

לחי ודבר אחר. פי׳ כגון מבוי מפולש הכשירו בלחי לבדו הזורק לתוכו פטור עושה לחי מכאן ומכאן או קורה מכאן ומכאן פי׳ דאלמא בין לחי בין קורה משום מחיצה דאי לא היכי מכשרי׳ בשתי דפנות בלבד וקשיא למ״ד בלחי או בקורה שהם משום הכיר׳ פרש״י ז״ל ואפי׳ לרבנן דאמרי אין מערבין רשות הרבים לכך הני מילי ברשות הרבים אבל במבוי המפולש מודו והקשו בתוספ׳ והא מוכח לעיל בשמעתא דכיצד מערבין רשות הרבים דאפי׳ במבוי מפולש שאין בו רשות הרבים מצרכי רבנן מצד אחד צורת פתח לתנא קמא ודלת לחנניה ועוד תימא גדול אי רבי יהודא אפי׳ ברשות הרבים גמורה של שש עשרה אמה אומר דשתי מחיצות דאורייתא בטלת תורת רשות הרבים אבל מבוי מפולש דעלמא ואנן תנינן אזו היא רשות הרבים גמורה סרטיא ופלטיא ומבואות המפולשין ומוכח התם דאפי׳ לרבי יהודא היא ופי׳ בתוספ׳ דאפי׳ רבנן לא אמרי אלא אלא מפני שהוא מפולש ובקעי ביה רבים או לסרטיא או לבקעה וכיון שכן אתו ומבטלי מהשת׳ דלחי או קורה ולפי׳ מצרכין צורת פתח או דלת דלא מבטלי ליה הא לאו הכי מודים שאם הוא בבקעה דעלמא כעין מבוי סתום דהכ׳ דלא מפלשי ליה רבים דלת או קורה הוו חשיבי מחיצה:

קסבר רבי יהודא שתי מחיצות דאוריית׳ פי׳ דלשון הזה מוכיח דרבי יהודא בלחוד הוא דסבר הכי אבל רבנן ג׳ מחיצות דאורייתא והא דא״ל אין מערבין רשות הרבים בכך דמשמע דמבוי ודבקעה מערבין ותירץ רב׳ דרבנן בדבריו דרבי יהודא לדידן אפי׳ מבוי דבקעה אין מערבין בכך דהא מחיצה שלישית בעי׳ ולחי וקורה לא עבדי מחיצה ומיהו אפי׳ לדידך דסבירא לך דשתי מחיצות דאוריתא אין מערבין בכך דאתו רבים ומבטלי מחיצתא.

עד שיהו בתים וחצירות פתוחים לתוכה. פרש״י ז״ל כאן שתי חצרות ובית א׳ לכל אחד ואחד מהם אבל במס׳ שבת פירש ושני בתים בכל אחד מהם וכן מוכיח בפרק ר׳ אליעז׳ דמילה וכך היא בירוש׳ וכן עיקר ג״ה ה״ק אי ארכה יותר על רחבה ה״ל מבוי פי׳ ואחצר קאי ולפי זה דין חצר ודין מבוי שוים הם ומשום דרוב חצרות מרובעות ורוב מבואות הן ארוכות מזכיר התלמוד בכל מקום פסין בחצר ולחי במבוי וק״ל היאך יהא ניתר בלאי כמבוי דהא בעי׳ במבוי לכל הפחות שתי חצרו׳ ובכאן אין לנו אלא חצר אחת תירצו בתוספ׳ דשאני חצר שיש בו דיורין וקביע תשמישותייהו ויש גורסי׳ והי׳ גרסת הראב״ד ז״ל אי ארכו יותר על רחבו ה״ל מבוי ואם אין ארכו יותר על רחבו ה״ל חצר פי׳ יכול אמבוי קאי אבל חצר אפי׳ אינ׳ מרובע׳ לא סגי ליה אלא בפס ד׳ וא״ת והא מתנית׳ קתני איזו היא חצר י״ל דה״ק איזו היא צורת מבוי שהוא כחצר ואינה ניתרת אלא בפס ד׳ כל שהוא מרובעת ומכל מקום שמעי׳ מהכא דחצר עגולה דינה כמרובע׳ מדמתמהינן עגולה לא ואפשר שהוא הדין למבוי עגול שדינו כמבוי מרובע להיות ניתור בפס ארבע: