ריטב"א על עירובין י.

האי מאי אי אמרת בשלמ׳ נראה מבחוץ ושוה מבפנים אינו נדון משום לחי שפיר דלהכי נקט גדולה בי״א בצמצו׳ לאשמועי׳ דגדולה לא משמע אלא בהכי כדי שיהו גפופין לכל צד רחבין ג׳ דר׳ סבר דבעי שני פסין מחצר וסבר כרבי יוסי דרוחב לחי ג׳ וכ״ש רחב פס הלכך לא אפשר אלא למנקט אמה עודפת דבפחות לא סגי ובהני סגי ושמעי׳ שפיר דסבר לה כרבי יוסי ויהא הפרצה באמצע החצר וליתיה לדר׳ זירא ולא לדרבינא דליכא לאוקומה כשנפרצה מרוח אחת בשני טפחים כדמוקים לה רבינא דא״כ אינו לחי ובעי בחצר שני פסין והיאך חצר גדולה מותרת אלא אי אמרת נראה מבחוץ ושוה מבפנים נדון משום לחי ומוקמ׳ לה כשנפרצה מן הצד מכאן שנים ומכאן ד׳ ואפי׳ שוים הוי לחי דלא סבר לה רבי כרבי יוסי אמאי נקט אמה עודפת לא פחות ולא יותר אי למשריא לגדולה משום נראה מבפנים והיה חדוש דאע״פ שהכותלי׳ נכנסים לפנים אינו מפסיד לגפופי חצר מ״מ בעשרה ושני טפחים סגי פי׳ שיהיו עודפי׳ ב׳ טפחים בלבד להיו׳ האחד לחי פס מכאן והשני פס מכאן י וגם ב׳ טפחים לאו דוקא אלא שני משהויין דכיון דר׳ לית ליה כר׳ יוסי בלחי כל שהוא סגי אלא דר׳ בעי שני פסין ואי למשרא לקטנה קא אתי לאשמועינן שעודפת טובא ויהי׳ הדחק גדול דלא לימא לבוד משום צד דלמה ליה למדחק נפשיה דליכא אלא אמה עודפת עד שנצטרך לומר שאין הפרצה באמצע וכי יש מצד זה ב׳ ומצד זה ד׳ אלא לאו שמע מינה לאו שמיעא לי׳. פי׳ שריות׳ דרבה בר רב הונא דלעיל דנראה מבחוץ לא שמעתיה דרב דרב הונא אבוה כלומ׳ סברא דנפשיה היא ולא קבלה מאביו כדי לסמוך עליו:

לחי המושך עם דופנו של מבוי. פרש״י ז״ל שהלחי הוא נראה מבחוץ ושוה מבפנים ונראה כתוס׳ על ארך הכתל וכנגד עובי חציו כלפי פנים כאותו שצירנו למעלה וקשה הלשון למה קראו לחי המושך עם דפנו של מבוי ונראה כי כותל המבוי הא׳ היה ארוך וזה היה קצר והוסיף על הקצר לאיזה עד שהוא נמשך כנגד כל משך הכותל הארוך והיינו דשמעינן דבין לחיי׳ אסור שאלו הלחי הזה עודף בכותל זה על הכותל שכנגדו לדברי הכל אסור להשתמש כנגדו דהא ליכא אלא חדא מחיצה פי׳ צורתו האמיתית כזה ואלו היה כזה אסור לדברי הכל ולשון לחי המוש׳ עם דפנו של מבוי כלו׳ שמוש׳ בכותל זה שהושם בכל משך הכותל האחד של מבוי שכנגדו שהיה ארוך ואין הפרש בלחי זה הנתון על חצי עביו של כותל בין שיהא בחצי העיר הסמוך לפתח או בחצי אחר וזה ברור:

אבל הכא כלל כלל. פי׳ רש״י ז״ל כלל יותר מעשר לא דלישנא מוכח הכי וא״ת היאך אפכר לומר כן דהא בהדיא קתני ר׳ יהוד׳ אומר אינו צריך למעט וי״ל דאנן הכי קאמרי׳ דאי מיהא דפסי ביראות אתינן למפשטיה ליכא למשמע לא איסור ולא היתר דהא איכא למימר לאידך גיסא דהתם הקילו תרתי אבל הכא לא הקילו כלל וכל שהוא רחב יתר מעשר ימעט ואלו אנן אשכחן לר׳ יהודא דאמר אינו צריך למעט הילכך ודאי ליכא למשמע מההיא דפסי ביראות מידי:

אין הלכה כאות׳ משנה. פרש״י ז״ל דאתי אוירא דהאי גיסא ואוירא דהאי גיסא ומבטיל לה אלא היכי עביד פי׳ ולאו שאלה גמורה כמאן דלא ידע לה תקנתא דהא ודאי אית לה תקנתא בצורת פתח אלא דבעי לאשמועי׳ תקנה אחרת היכי עביד במקום קנה. אמר שמואל משמיה דלוי עושה פס גבוה עשרה כו׳ ומדלאו אשכח תקנה אחרת במקום קנה משמע דבקנה בלחוד לית ליה תקנה ואפי׳ הקלה המגיע עד הקורה ואפי׳ הקורה מגעת מכותל לכותל ובזה חולק הגמ׳ שלנו על הירושלמי שאמרו שם שלא אמרו שאין הלכה כאות׳ משנה אלא כשאין מניח קורה אלא לצד אחד כלומר מן הקנה לכותל האחד אבל אם הניח את הקורה מכותל לכותל בכי הא לא אמרי׳ דליבטיל קנה ובתוספות ג״כ נוטין קצת לדברי אבל אנן לית לן אלא גמרא דילן ואפשר דאי עביד לחיים מהני וכי היכי דמהני בצ״פ לדברי הכל אלא דסוגיין לא מיירי בהכי: