ריטב"א על ברכות כו.

והא מיבעיא בעי לה רב פפא [לפנינו הגרסא לרבינא] הזמינו לבית הכסא מהו יש זימון או לא. וא"ת מאי קא מבעיא ליה הא פלוגתא דאביי ורבא הוא אי הזמנה מילתא היא או לא, יש לומר דפלוגתא דאביי ורבא קמיירי בשהזמינו לדבר אחד ואח"כ נמלך להשתמש בו דבר אחר כגון ההיא דלעיל דסודר דאזמניה למיצר ביה תפלין ונמלך אח"כ למיצר ביה זוזי אבל בעיא דרב פפא הוא בשהזמינו לענין אחד ומתקיימת בו אותה הזמנה ואינו משנה אותו לדבר אחר:

אמר רבא הני בתי כסאי דפרסאי אע"ג דאית בהו צואה כסתומים דמי ושרו. יש אומרים שהיו עשויין כמדרון וצואה ומי רגלים מתגלגלין לשם וליכא צואה כנגד פיהם. וי"א שהיו עשויין כעין קתדראות שלנו והכל נופל בחפירה:

איבעיא להו בעל קרי שראה זיבה מהו לר' יהודה וכו'. והא משמשת וראתה נדה דכבעל קרי שראה זיבה דמי וקא פטר ר' יהודה. קשיא מאי קא בעי תלמודא והא משנה מפורשת היא ומאי ת"ש דאמרינן ולישנא דכבעל קרי דמי דמשמשת שראתה נדה היינו ממש כבעל קרי שראה זיבה וא"כ לימא ליה מתניתין היא. וי"ל דהא קמ"ל דאי ממתניתין ה"א דמשמשת וראתה נדה מיירי שראתה בעודה משמשת ולא דמי לבעל קרי שראה זיבה שהוא בזה אחר זה ומש"ה אשמעינן [ממשנה] יתירא דלא בעי למימר כשראתה בעודה משמשת דאי הכי היינו רישא דנדה שפלטה שכבת זרע שהכל כאחד וכיון דכן ע"כ יש לנו לומר דמשמשת וראתה נדה בזה אחר זה כגון ששמשה ואחר מכן ראתה נדה וא"כ היינו בעל קרי שראה זיבה, וכיון דבהא פטר ר' יהודה בהא נמי פטר:

פרק תפלת השחר גמר' ורמינהו מצותה עם הנץ החמה וכו'. דקס"ד דמקשה דמאי דאמרינן דמצות ק"ש עם הנץ החמה משום תפלה הוא דזמנה עם הנץ החמה ותו לא. כי תניא ההיא לותיקין:

טעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים. פירוש ר' יוחנן לא נחית השתא לפלוגתא דת"ע רשות או חובה וקתני מילתיה כמאן דאמר חובה אבל למאן דאמר רשות לא בעי תשלומין כלל דהיא גופה רשות, והכי משמע במס' יומא דאמר רב תפלת נעילה פוטרת של ערבית והאמר רב תפלת ערבית רשות כמ"ד חובה אלמא דמ"ד רשות לא בעי פטור דנעילה וה"ה דלא מיצריך תשלומין:

טעה ולא התפלל שחרית מתפלל מנחה שתים אלמא זמניה כולי יומא. אלא צלויי כולי יומא מצלי ואזיל עד חצות יהבי ליה שכר תפלה בזמנה וכו'. ה"ה דהוה יכיל לשנויי טעה שאני ומתניתין מיירי בלכתחלה: