ריטב"א על ברכות כד.

והתני ר' חייא מניחן בכובע תחת מראשותיו. פי' דמשמע אפי' כנגד ראשו דאי לאו כנגד ראשו אמאי מניחן בכובע: דמפיק ליה למורשא דכובע לבר. פירוש שמוציא מקום בליטת התפלין לחוץ דמשום כבוד התפלין אינו נותן ראשו עליהן אלא על שאר הכובע ואשמעינן רבותא שיכול להניח ראשו על הכובע שקשורין בו ובלבד שיוציא מקום קשר התפלין ויניחנו בין כר לכסת בכלי בתוך כלי:

רב פפא צייר להו בכילתא ומפיק למורשייהו לבר. אפשר שהי' מונחין בכליין וחשיב ככלי בתוך כלי דכילתא ככלי אחר:

מנח להו אשרשיפא. שעומד לפני המטה ואע"ג דהוי הדום רגליו בכלי בתוך כלי סגי דהם היו מונחים בכליין ופריס סודרא עלייהו:

מהו שיחזיר זה פניו ויקרא ק"ש ויחזיר זה פניו וכו'. בפנים לפנים פשיטא ליה דאסור דאיכא נגיעה בערותו של חבירו ונוגע בערוה אסור בק"ש אבל בחזרת אחוריים בעי: אשתו ולא מיבעיא אחר. אדרבא אשתו כגופו אחר לאו גופו ואיכא ערוה, ולעיל בבעיין אם מניח תפלין תחת מראשותיו דלא אקשינן עליה כי הכא דהתם רבותא הוא כי שרי' ליה באשתו עמו דהוא מותר לשמש מה שאין כן באחר. הרב אלפסי ז"ל פסק כרב יוסף דאמר אשתו כיון דכגופו הוא מותר להחזיר פניו ולקרות וכן דעת הגאוגים ז"ל:

והא איכא עגבות. פירוש דשניהם נוגעות זו בזו דסבירא ליה דעגבות עצמן ערוה והוה ליה כנוגע בערוה. עגבות אין בהן משום ערוה ודינם כדין שאר בשר אבל במגולין אסור לקרוא ק"ש כנגדן: ואעפ"י שעגבותיה מגולות היא מברכת. תרגמה רב נחמן כגון שהיו כל פניה טוחות בקרקע:

שוק באשה ערוה. קמ"ל שאעפ"י שפעמים הוא נגלה דינו כמקום מכוסה שהוא מביא לידי ערוה:

קול באשה ערוה. פירוש לק"ש. ויש אומרים דדוקא קול של זמר ושער המכוסה, אבל קול שאינו של זמר ושערה מחוץ לצמתה אין חוששין להם.

זה התולה תפליו. דכתיב בהו למען יאריכון ימיך. וכתיב למען ירבו ימיכם:

אני ראיתי את רבי שגיהק ופיהק. לשון נוטריקון גו הקים פה הקים. ומשמש בבגדו בתפלתו, ואפי' במקום ערוה אם כינה עוקצתו. אבל לא היה מתעטף, יש אומרים שלא היה מתעטף כלל בשעת תפלה ויש אומרים שאם היה נופל טליתו מעליו לא היה חוזר להתעטף בו באמצע התפלה. ולא היה מניח ידו לפני פיו *) הגה"ה כן הוא גם גירס' הרי"ף, שהוא דרך גאוה והוא הדין לכל דבר שהוא דרך גאוה כגון בידיו כנגד חגורה וכיוצא בו שאסור: