ריטב"א על ברכות טו:

אלא הא דתני יהודה בריה דר' שמעון בן פזי חרש המדבר ואינו שומע תורם אפילו לכתחלה מני וכו'. מדמייתינן הא דר' שמעון בן פזי הכא משמע דליכא חילוק בין ק"ש דאורייתא לברכת תרומה דרבנן דאי לא תימא הכי א"כ מאי קושיא דהא לא דמיין אהדדי, ואסיקנא דר' יהודה אפי' לכתחלה קאמר והא דקתני הקורא משום ר' יוסי ואי קשיא ההיא דברכת המזון הא דידיה שרי לכתחלה והא דרביה בדיעבד:

תנן התם במגלה הכל כשרין וכו' מאן תנא חרש דיעבד נמי לא. דלישנא דחוץ משמע ליה השתא אפי' דיעבד, אי נמי דס"ל דחרש דומיא דשוטה וקטן דאפי' דיעבד נמי אין קורין: ודילמא ר' יהודה היא ודיעבד שפיר דמי דאמרינן דלשון חוץ לא משמע אלא לכתחלה:

הוה אמינא צריך ואין לו תקנה. כלומר דלא יצא ואפילו בדיעבד קמ"ל:

אמר רב יוסף מחלוקת. כלומר אם צריך השמעת האוזן בק"ש אבל בשאר מצות ד"ה יצא. והכתיב הסכת ושמע ישראל ההוא בדברי תורה כתיב. כלומר לא בא להשמעת האוזן אלא לכונת הלב לשינון והיינו בהרהור אע פ"י שאינו מוציא בשפתיו:

וכתבתם הכל בכתב ואפי' צואות כגון וקשרתם וכתבתם ולמדתם איצטריך, כלומ' איצטריך טעמא דוכתב דס"ד לילף כתיבה כתיבה מהתם כלומר אי כתר הכא וכתב אע"ג דהתם איכא מיעוטא והכא ליכא אכתי הוה אמינא לילף ג"ש מוכתב וכתב מה התם אלות אין צואות לא דשמעינן ממיעוטא אף הכא נמי אע"ג דליכא מיעוטא ניליף מג"ש דצואות לא כתב רחמנא וכתבתם לאפוקי מג"ש:

עני רבא בתריה כגון על לבבך וכו'. וצריך להתיז ז' של תזכרו דלא ליתחזי סמ"ך:

אמר ר' חמא בר חנינא כל הקורא ק"ש ומדקדק באותיותיה אפילו נתחייב בדינה של גיהנום מצננין אותו לו שנאמר בפרש שדי מלכים בה תשלג בצלמון. אל תקרי בפרש אלא בפרש, כלומר בפרש מלכים דהיינו תיבות ק"ש שהוא עול מלכות שמים. שדי בה כלומר בזכותה תשלג בצלמות: