ריטב"א על עבודה זרה ה:

גמרא הכא דלהקרבה בעי ג׳ ימים האי לישנא מוכח דהמקשה נמי מידע ידע דמתני להקרבה היא דאי לאו הכי הל״ל התם לאכילה והכא להקרבה אלא ודאי כדאמרן אלא דקסבר דמסתייה להקרבה נינהו דתהוי כאכילה דידן ואם כן והא דהדר פרכינן ולהקרבה מי סגי בתלתא יומי מקשה אחרינא הוא דפריך לה ודכוותא בתלמודא א״נ דמקשה קמא גופיה פריך ליה ומשום דפריך סתמא התם דלהקרב׳ משמע ליה לכולה הקרבה ואפי׳ לדידן ולהכי פריך ולהקרבה סתם בעינן תלתא יומי וגם זה נכון.

אינהו דמחוסר אבר אית להו סגי בתלתא יומי. פי׳ ובעי נמי תלתא יומי כדאמרינן מעיקרא ואם תאמר הניחא לזבוני להו מידי דצריך בקור כבהמה אלא לזבוני מידי דלא צריך בקור למה לי ג׳ יומי י״ל דלא פליג רבנן כיון דכלהו מידי דהקרבה ואע״ג דפליג בין דבר המתקיי׳ לדבר שאינו מתקיים כדלקמן.

דאמר רבי אלעזר מנין למחוסר אבר שאסור לבני נח. ואם תאמר זה היא כקרבן לגבוה היא ז״ל דהא פי׳ רש״י ז״ל פירושא דמילתא דמאי דהוו עבדי מעיקרא לגבוה נהגו בו אחרי כן לע״ז וכן אמרי בבראשית רבה גבי אז הוחל לקרא בשם ה'.

שנאמר מכל החי מכל בשר וק״ל דהא בסיפרא דרשינן בקרבן דידן מן העוף ולא כל העוף פרט למחוסר אבר תיפוק לי׳ מהכא דליכא מידי ולדידן שרי ולבני נח אסור י״ל דאי לא ההוא קרא הוה ליה פרשה שנאמרה לבני נח ולא נשנית בסיני דלישראל נאמרא ולא לבני נח כדאיתא פ״ד מיתות ואם תאמר למה לא מנו לה להא התם עם מצות שנצטוו בני נח י״ל דלא מנו התם אלא מידי דחייבין עליה מיתה והכא לא מחייבי אלא שהקרבן פסול.

הכא בהמה שחטן ראשי אברים שלה. פי׳ לפי שהיה רצון הבורא יתברך להקריב מהן קרבן בצאתו מן התיבה וכדפרש״י ז״ל ואם תאמר והא בהאי קרא שנים מכל החי כתיב ואם כן בטמאין מיירי ומאי דכתיב בהו שבעה הוו טהורין ולקרבן כדאיתא בבראשית רבה וכדפרשי ז״ל בפירושי התורה וי״ל דאפי׳ הכי לא פליג רחמנא בדין מחוסר אבר משום לתא דטהורים דצריכי להקרבה דלא ליפסילו.