ריטב”א על גיטין לז

בטיל לומר דגופו של גט א"א להתבטל לעולם אחרי שנכתב בכשרוה הא למה דומה למי שכתב ס"ת לשמו וחזור ומבטלו שלאו כל הימנו לפסול מה שנעשה שה דבר בהכשר ותדע לך דאם איתא דגט גופיה אפשר להתבטל היכי נאר"נ דחוזר ומגרש בו משום דלא ביטל אלא שליחות והוא והא חרס כחרס קאמר והאי לישנא אם איתא דגט אפשר לבטלו טפי מוכח דאגט גופיה קאמר ולא אשליחות אלא משום דלא אפשר ליה לקיומי בגט גופיה שהרי א"א לבטלו וכדכתיבנא אמרי' דאשליחותא הוא דקאי וקיימי' ליה במה שאפשר וזה ברור וכן דעת הרמב"ן ואיכא מ"ד דגריס גיטא גופה מי בטליה משמע דאלו בטלי דבטלו וכן דעת הרמב"ם שכתב דהיכא שביטל הגט שפי' מלהיות גט דבטיל ואינו מגרש מגרש בו לעולם וזה אינו מחוור וכדכתיבנא ואק"ל מהא דאמר לקמן בפרק הניזוקין אמר לעדים ראו גט זה שאני נותן לאשתי וחזר ואמר לה כנסי שטר חוב זה בטוליה בטליה קמ"ל דמשמע לכאורה התם דאפשר לבטלו זה אינו וה"ק מ"ד בטולו בטליה כלומר לנתינה קמ"ל דאפשר דאפ"ה נתינא מעליא היא ומתגרשו בנתינה זו אבל הגט א"א לבטלו לעולם אחר שנכתב אבל קודם שנכתב אם אמר גט שאני כותב לאשתו בטל הוא ואח"כ כתבו הרי בטל ואינה מגורשת בו ואינה מתגרשת בו לעולם ולא עוד אלא אפי' אמר כל גט שאכתוב מכאן ועד זמן פי' הרי הוא בטל ואינה מתגרשת בו וזו היא מסירה מודעא וכ"כ הרמב"ם והוא אמת וזה נכון והא דאמרי' דהכא דאמר גט זה בטל הוא או לא יועיל דדבריו קיימין משום דבעל השליחות דהא האי לישנא דליבטול השתא משמע כתב רבי' דלאו דוקא כשבא עכשיו הוא לבטלו אלא אפי' אמר בטלתי השליחות נאמן מתוך שבידו הוא לבטלו עכשיו ולחומרא איכא להחנוייה משום האי מגו ואע"ג דאמרינן דבעל שאמר גרשתי את אשתי למפרע אינו נאמן להבא אפי' לפום קס"ד התם נר' לחד לישנא דבעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן התם הוא משום דאי אפשר להימנוייה למפרע משום דנפיק מינה חורבא וכדאיתא התם וכיון שכן לא מהימנינן ליה כלל ואפי' להבא אבל הכא גבי בטול השליחות לא נפקא לן מידי בין שבטלו כבר בין שבטלו עכשיו דהאשה אינה מתגרשת עד שיבא הגט לידה וכיון שכן נאמן הוא שבטלו כבר מתוך שבידו לבטלו ואק"ל הא דאמרי' לעיל דבטל הוא לא מהני אלא משום דמשמע לישנא דלהבא ואמאי ואפי' משמע לישנא למפרע אמאי לא יהא בטל ומטעמא דפרישי' איכא למימר דהתם איירי כגון שידור לנו דאכתי לא בטלו אלא שהוא בא עכשיו לבטלו ואי לאו לישנ' דלהבא משמע לא הוה בטול ולי נראה דאפילו לא ידעי' אי בטלי אי לאו בהאי לישנא לא מבטיל אלא משום דמשמע להבא אבל אלו משמע לשעבר לא וטעמא משום דהו"ל כאלו אמר בפי' גט זה בטל הוה והאי לישנא לא משמע שהוא בטלו אלא שהשלוחות זה לא הוה כלל וכדאמר גבי מתנה דבטלה דדבריו קיימים והתם ל"ל שהוא בטלה אלא משום הודאתו שהוא הודה שאותה מתנה היתה בטלה שלא זכה בה מעולם דומיא דאינה מתנה והכא אלו אמר ג"כ זה היה בטל לא משמע שהוא בטלו השליחות אלא שהשליחות לא היה מעולם וכיון דידעי' דהוא והוא שלחו לא אמר כלום כנ"ל אתמר בפני כמה מבטלו ואק"ל ומאי נפקא לן מינה מאי דהוה הוה י"ל דנ"מ לר' דאמר דאם בטלו מבוטל ר"נ אמר בפני ב' ואע"ג דקת' ב"ד לבי תרי נמי ב"ד קרי להו ומי' התם מתורת ב"ד והכא מתורת עדות והיינו דבעי' ב' משום דה"ל בדבר שבערוה שאינו פחות מב' ודינא קתני והיינו דלקמן אמרינן אותובי קרי באונגדו דאע"ג דאיהו מבטל כיון דליכא עדים לא חשיב בטל ומי' תמיה לן למתני' אליבא דרב ששת למה לי ג' וי"ל דאיהו סבר דמעיקרא תקינו ג' משום ממזרים ולבסוף בטלוה לגמרי משום תקנת עגונות דף לג למה לו למתנה סיפא דיינים ול"ל עדים לימא עדים, וכ"ש דיינים דבשלמא לר"נ אצטריך לאשמועי' דיינים ב' דומיא דעדים ופריק הא קמ"ל דל"ש כתוב בלשון עדים וחתמי דיינים ל"ש כתוב בלשון דיינים וחתמו עדים לשון פי' דיינים כל היכא שהוא אומר עשינו כך או עשה לנופ' כך שהם עצמם מדברים ולישנא דעדים הוא כל היכא שהדיינים אינן מדברין בשטר אלא שהוא מדבר בלשון נסתר כגון שיאמר מחמת שבא פ' לב"ד וא"ל מוסרני לכם שטרות שיש לי וכל כיוצא בזה אע"ג דקי"ל כוותיה דר"נ הלכתא בהא כרב ששת דבהא לא פליג רבנן:

ר"י אומר מפני תקנת ממזר ס"ל כר"נ דאמר בפני ב' ואק"ל א"כ אמאי אמר דלא ליבטל כלל אלא בפני השליח ליתקן דלא ליבטל אלא בפני ג' דליכא משום ממזרים י"ל דאכתי היכא דאיכא משום ראוי לתקן משום עגונות ונקט טעמא משום ממזרים תקנו הכל ואפי' משום עגונות והא דאמרינן דבי תרי לית להו קלא ואע"ג דקי"ל כרב דאמר בפ' ח"ה המוכר שדהו בעדים גובה מנכסים משועבדים למימרא דתרי אית להו קלא התם הוא משום דכל דזבין בפרהסיא זבין וכדאמר התם א"נ דהכא בעינן גלוי מלתא טפי משום תקנת ממזרים ובעי' קלא רבה:

ור"ל אמר משום עגונת ס"ל כר"ש דאמר בפני ג' פי' וכיון שכן משום ממזרים ליכא דמידע ידעה בביטול אבל משום עגונות איכא דלפעמים דאיתו שמעה שנתבטלו כגון שבטלו חד שהגיע לידה והיא לא ידעה אם בטלו קודם לכן אי לאו ויתבה נמי עגונה שלא כדון דאיהו סברה שקודם שהגיע לידו בטלו ורש"י פי' אר"א אם יצא לו שם במקום אחר צריך להזכיר שלשתן פי' אתא לאשמועינן ר' אבין דאפי' היכא דלא נתחזק אלא בחד שמא דמגורשת דעבד בשם. של מקום כתובה לכתחילה אם יש לו ג' שמות שמצא מעור לעיר ולא הוחזק באותה העיר שהוא עומד שם היום אלא כולם א' דצריך לכתחילה להזכירן ג' ולא תימא דסגי בתרווייהו בשמו של מקום כתיבה ומקום גירושין דהא תו ליכא לעז קמ"ל דצריך לכתבן לכולהו ובהכי סגי לכתחילה דאילו התם עם כל שם שיש לו אבל היכא דאתחזק בתרי שמא לא סגי בחד מיניהו ואפילו מגורשת לא הוי וכדפרי' לעיל אא"כ שניהם בעיר א' ומגרש באותן שם שהוא עקר וכפרי' לעיל זהו פי' הירוש' והוא נכון ומסכים בגמר' שלנו ומהירוש' נלמוד לפ' לגמר' שלנו ואין הגמרא שלנו נלמוד הירוש' וזהו היא שטת רבי' נר"ו והיא נכונה דון משומד המגרש ולענין משומד המגרש נר' דא"ל למכתב שם דגיות דהוא עקר שהרי שם יש' כבר עקרו לאינו שמו אבל התם כתב בשם ישראל לא גרע מתנינא דסגיא עם כל שם שיש לו וכיון שכן ראוי הוא למכתב שם מליכתוב שם גיות עם כדת משה וישר'. והעקר דלכתיבנהו לתרוייהו:

דף ל"ה ע"א ומאי טעמא איענשה ותימא אמאי איענשה דהא אנוסה היתה ואמרי' בשבועות האדם פרט אנוס כדרב הונא ורב אסי דמר אמר בשבועה הכי ומר אמר בשבועה הכי אמר רב וכי אתא לקמיה דרב א"ל אנא הכי אמרי וא"ל אידך אנא בשקרא אשתבעי וא"ל את לבך אנסך ואיכא למימר דהתם שאני דליכא צד פשיעה כלל אבל הכא איכא צד פשיעה דאנסיה ככר של קמח ומ"ה איענשה ל"ש אלא בב"ד אבל חוץ לב"ד משביעין אותה פירש"י בב"ד בשם ובנ"ח דעונשה מרובה חוץ לב"ד שלא בשם ולא בנ"ח דאין עונשה חמור כ"כ ובאלמנה קי"ל דמשביעים אותה חוץ או מדירין אותה בב"ד איזו שירצה היתומים וכדא"ל רב יהודא לירמיה ביראה אדרה בב"ד ואשביעה חוץ לב"ד ואדרה או אשבעה קאמר והני מילי אלמנה אבל גרושה משביעים אותה בב"ד אמר רב הונא מודה רב בקופצת והוא שנשבעה ע"ד ב"ד אלא דלא אדרהו בגיטא משום דפשיטא הוא בלאו הכי לאו כלום הוא ומדאמרינן אם נהנתי מכתובתי כלום משמע דבלשון זה נשבעה וסגי בהכי ואמר רבינו נר"ו דמהא שמעינן דמי שגזל את חבירו וחייב לו ממון והלא משביעו אם נפרע או לא אינו יכול לישבע שלא נפרע דאותו ממון שגזל אינה עולה לו לפרעון ול"נ דמכאן אין ראיה דהכא לישנא קמא נקט ואיירי דנשבעת בפי' שלא נהנית מבעלה בדבר שיש לה לקבלה בפרעון כתובתה ותדע לך דאלת"ה לא נפקא מידי טעות ושגגה וכ"ע לאו דינא גמירי וכ"ש הנשים והיאך משביעין אותה בלשון ראיה אתיא לאורויי והיתרא בנפשה אלא ודאי נר' דמשביעין אותה שלא נהנית מבעלה מדבר שיש לו לקבלה בפרעו' כתובתה וכדכתיב לעיל ותא דאמר דמודה רב בקופצת ק"ל דהכא משמע דשבועת קפיצת הויא שבועה ואלו התם בב"ק פרק הגוזל משמע דלא הויא שבועה דאמר התם משמיה דרב הטוען טענת אבד בפקדון ונשבע ואח"כ באו עדים פטור מלשלם שנאמר ולקח בעליו ולא ישלם כיון שקבלו בעלים שבועה שום אין משלמין ממון ואקשי' עלה דרב ופרקינן כאן בקפץ כאן בשלא קפץ ואיכא למימר דשאני התם דכתיב ולקח בעליו אלא בשבועה שנעשית בחיוב ב"ד וכיוצא בזה אמרי' בירושלמי גבי טוען טענת גנב ונשבע דמחייב בתשלומי כפל ודוקא כשנשבע הוא דמחייב אבל בלא שבועה לא מחייב ואמרי' עלה בפ' ד' שומרין דאינו חייב עד שיכפור וישבע בב"ד ואמרי' מהיכן קיימי' מי דקאים וחייב לחבירו שבועה אפי' נשבע חוץ לב"ד חייב כלומר כיון דחייבוהן ב"ד אלא קיימא כדין אז"ל בעין משביעינה והוא קפץ ונשבע הרי למדנו דהתם נמי כיון דההיא שבועה הוא שמחייבו בכפל אם קפץ ונשבע אפי' בב"ד לאו שבועה היא ואינו חייב דעד האלהים כתיב ואפשר לומר דדוקא דהא משום דשבועה מחייבו כפל אבל שבועה דמודה מקצת אם קפץ ונישבע פטור וכן דעת רבינו נר"ו:

אמר לה מזוני לית ליך דאמר רב יהודא אמר שמואל התובעת כתובתה בב"ד אין לה מזונות ומדאית' לה משום הא דשמואל ולא אתי לה משום שבועה דאית לה למעבד משום מזוני וא"א להשביעה שמעי' דאפילו באלמנה דתבעה מזוני אין משביעין אתה כיון שהיא צריכ' לישבע לבסוף וכדאמרי' התם בכתובות גבי מי שהלך בעלה למ"ה ואשתו תובעת מזונות והכי מוכח נמי התם בכתובות דה"ה לאלמנה ומהא דהכא נמי שמעי' לה ונדרה ואסרה כל פי' שבעולם עלה לאו דוק' כל פי' שבעולם דא"כ ה"ל כמ"ד. קונם עיני בשינה ג' ימים דלוקה וישן לאלתר משום דה"ל שבועת שוא אלא אסרת כל פי'. מלבד פת ויין או בכדי שתוכל לחיות א"נ אפשר לומר דבשבועה אם נשבע על דבר שא"א לקיימו כגון שהוא אסור גברא בכי הא דאמרי' דלוקה משום שבועה שוא אבל גבי קונם דהוי אסור חפצא לא שהרי חל האיסור וה"ל אח"כ כאוכל איסור וכיון שאסר כל פי' עליו לא אפשר ליה לאדחייה מניה ואלא במסוכן משום פקוח נפש ושינה אע"ג דהוי איסור חפצא ולא חל עליה איסור טעמא משום שהוא דבר שהוא מתבטל מאליו ע"כ יתבטל בלא שום מעשה משא"כ באכילה דאינו מתבטל אלא במעשיה דידיה ואע"פ שאפשר לומר כן העקר נר' דלא גרסי' כל פי' וכדכתיב אבל נשאת אין מתירין אותה משום דמפר לה בעל ואק"ל ומאי קושיא נביא מאותו המון שאסרה עליה וניתן לה ונר' אם יאכלנו בשלמ' גבי חכם לא אפשר בהכי משום דהוא עיקר הנדר מעקרו אבל בטל לא עקר אלא מגז גייז וי"ל דהא לא ניחא להו דאפשר דלא חייש לאיסור לשנותו אבל אם תעמוד באיסור כל ימיה חיישא ולא תשקר בנדרה וליחוש דילמ' אזלה לגבי חכם ושרי לה ולא תשקר וליחוש כו' קסבר צריך לפרוש את הנדר ואק"ל ותיפוק לן משום דהנשבע לחברו בפניו אין מתירין אותו אלא בפניו וכדאמרי' בסוטה גבי שבועה דאשבע נבוכד נצר לצדקיהו ור"ת תי' דטעמ' משום דלכתחילה הוא דאין מתירין אבל בדיעבד אם נעשה מותר ואון תירוץ זה מספיק כל הצורך דאפי' הוי מ"מ להא ליכא למיחש דחכם לא מודקיק ליה ושמא אפשר לומר דכיון דאיהו ידע דאם עשה כן בדיעבד מותר מרמה אותו ויאמר לו שלא היה שם אדם בשעת הנדר והראב"ד