ראשון לציון על שולחן ערוך רמה
Rishon Li-Tzion on Shulchan Aruch 245 · ראשון לציון על שולחן ערוך · free full Hebrew text
Open in the reader →ואעפ"כ אנו אומרים דשרי דע דטעמא הוא דחזקת סכין מעקרא לחזקת בהמה דהא חזקת בהמה אזלא לה בששחט ולא נשארה אלא חזקת סכין סמכינן עלה אבל אי איתרעא לה חזקת סכין דנמצאת פגומה גם הבהמה בחזקת איסורא קיימא ולא מהני ס"ס להעמיד הסכין בחזקת בדוקה ולהוציא בכח זה בהמה מחזקת איסורא זו היא כונת הרשב"א ז"ל וכל מה שתמה עליו הפר"ח פרח והלך לו ותמהני עליו לפי שיטתיה דמודה דסברת השואל היא דקי"ל כר' יוסי והוא ז"ל נשא פנים לשואל והשיג על הרשב"א בתמיהא משולשלת מכמה הוכחות ושרי ליה מאריה אמאי לא הבין שהרשב"א הבין כן בדברי השואל כמו שהבין גם הפר"ח והוכרח להשיבו לשיטתיה גם מה שכתב הרב שאין לנו בקושית השואל אלא לומר דלא קי"ל כר"י ולא חש הר' להעמיד ההיא דשחיטה דלא כר"י אשר דבר זה הוא שמכריח להרשב"א לסבב נתיבות
ולדעתי דעת הדיוט אין לי בתשו' שאלת השואל אלא דס"ס דאיתחזק איסורא ולא איתחזק היתרא לרבי יוסי אסיר כמו שגילה דעתו בס' אחד בדרבנן ולא פליג אההיא דת"ר מצא גדייו ותרנגוליו שחוטין דשרי דהתם היינו טעמא משום רוב המצויים ואין להוכיח מדין רוב לדין ס"ס דרוב קיל מס"ס דרוב דבר תורה בכל ומיעוטה בטל ברוב ודבר זה התירתו התורה בפי' מה שאין כן ס"ס דטעמא הוא משום דלא אשכחן דאסור מן התורה אלא ספק אחד למ"ד ספיקא דאורייתא אסור מדאורייתא אבל ס"ס לא אשכחן דאסור וגם למאן דסבר ספק דאורייתא שרי מדאורייתא ורבנן הוא דאסרוהו ס"ס לא אסרוהו אך לא אשכחן דהתירתו תורה בהדיא ותמצא לפעמים שאנו אוסרים ס"ס כגון ההיא דכתבו התו' בפ"ק דב"ק דף י"א גבי שליה שיצאת מקצתה דהגם דאיכא ס"ס אין אנו סומכים להקל מטעם דאיכא ס"ס לצד האחר להתיר קולא אחרת והו"ל תרי קולי דסתרן יע"ש. באופן דהגם דאיכא ס"ס אין אנו סומכים עליה להקל וכה"ג לא שייך ברוב ומה שהוכיח השואל והרשב"א בתשובה דס"ס קיל מרוב מההיא דכתובות דהקיל רבי יהושע בס"ס והחמיר ברוב אין הוכחה. דתמצא דגרסינן התם עלה דמתניתין דקתני מעשה בתינוקת שירדה למלאת מים מן העין ונאנסה ואמרו אם רוב העיר משיאין לכהונה ה"ז תנשא לכהונה וקאמר הש"ס מני לא ר"ג ולא ר' יהושע דלר' יהושע אפילו רוב כשרים אסר כו' ומשני הש"ס מתני' בשעת קרונות דאיכא רוב סיעה ורוב העיר כשרים ומסיק דטעמא דלא שרינן רוב סיעה לחוד מטעם גזרה אטו רוב העיר ופריך ורוב העיר נמי אמאי אסיר ומשני איכא דאזלא איהי לגביה והו"ל קבוע וכל הקבוע כמחצה ע"כ. הרי שלך לפניך דטעם ר"י דאסר רוב העיר משום דאית ביה רעותא דהוי קבוע כמחצה ומה דפריך התם אמאי לא בעי תרי רובי בעלמא ומסיק מעלה עשו ביוחסין לא פריך אלא במציאות עצמו דרובא דקבוע דהיינו ט' חנויות מוכרות שחוטה וכו' והבן באופן דאי לאו האי טעמא לא הוה אסר ר' יהושע דהא רוב ככל מדאורייתא וקי"ל כחכמים דפליגי עליה דר"מ וסברי דליכא למיחש לריעותא ובטיל הוא. וכפי זה אין מקום לר' יהושע לאסור בס"ס דהא לית ביה ריעותא למגזר עליה ולא משום דקיל ס"ס מרוב: