ראשון לציון על נ"ך רעא

וגו' קשה מה הוא אומרו להבין משל ומליצה אם דבריו הן משל מי יבינם לנו שמשמעות הנשמע מהכתוב הוא שבא להבין אותנו משל ומליצה דברי חכמים ולא הבין אותנו שום משל ומליצה ועוד הכתובים מצד עצמן אין להם משמעות, ונראה שכונת שלמה המלך ע"ה כך היא שבא להודיע סדר הלימוד בידיעות חכמות הניאותים על הסדר ולה הוא אומרו לדעת וגו' פי' כי האדם צריך שידע מתחילת החכמה שלא יהיה כסיל אלא שיהיה מבקש לידע החכמה ואחריה המוסר פירוש המוסר הוא התבוננות בשכל לדבר הראוי לו ולשאינו ראוי לו וזה אינו דבר מגונה והיינו אחר שתהיה לו חכמה אז מצד החכמה יהיה המוסר ולא יהיה כבהמה, עוד יכוין לומר כי לא תהיה הידיעה בחכמה במלאכת מהמלאכות כאשר עושים האומות בחכמות העולם לתועלת נמשך אלא שתהיה החכמה למוסר לדעת תורת האדם ואחר שיהיה לו זה יעלה במעלות להבין אמרי בינה שהיא המעלה הגדולה שיבין דבר מתוך דבר ואומרו אמרי בינה פי' שהדבר אשר יתחכם ממנו האדם להבין דבר אחר מתוכו לא כל דבר ודבר יש בו זה דהיינו להוציא ממנו דברים. שלא יוסבלו אלא ענין הבינה הוא שאחר שנתחכם להוציא לאור תעלומה כל רואה יאמר שדבר זה מובן מזה ואומ' לכל ראוני שאני טהור וזה הוא אמרי בינה שהענין יורה שמובן הוא ואחר שיגיע לזה יגיע עוד למעלה רמה יותר שהמוסר שיקח ויברר לעצמו יהי' מוסר של הבנה וצדק ומשפט ומשרים

או יאמר כאשר יהיה בו דבר זה לדעת חכמה וגומ' יקח לו מוסר השכל ולא יבחר אלא אל הצדק והמשפט ואם יראה בעיני העולם שהוא משפט מעוקל יעשה משרים ע"ד ועשית הישר והטוב והכל עולה לפי' אחד שלא יקח אלא דרך זה של מוסר שיש בו כל אלו המעלות ועוד יגיע עד שיתן לפתאים ערמה וגו' ודבר זה הוא ענין גדול כי יחכם אפילו לאדם פתי ועוד נוסף דאפילו חכם שיבא אצלו ישמע ממנו ויוסיף לקח והנבון שהוא יותר יוסיף ליקח יותר ממה שיודע והיינו תחבולות, להבין כו' פי' היא מעלה יותר דבשלמ' הנבון שהוא מבין הענין מתחכם יותר להוציא דבר ממנו אלא המשל ומליצה הם כספר החתום אפ"ה יגיע להבין אחר שיהיו בו כל אלו המעלות ואין לנו גדול ממנו אז ידע ויכיר יראת ה' היא העיקר וזהו יראת ה' ראשית דעת, ואומרו חכמה ומוסר אוילים בזו פי' כי בזה הוא שהתחיל לומר לדעת חכמה ומוסר שהוא מדרגה הראשונה שממנה מתחיל לעלות לכל המעלות הסדורות ולזה אמר כי האוילים כאשר יבוזו החכמה ומוסר שהיא מדרגה הראשונה א"כ אין להם דרך עליה עוד ואומרו אוילים בזו לא אותם שהם אוילים אלא המכוון הוא שבזה שהם בוזים ניכרים ונראים שהם אוילים כי לא יעשו ענין זה אלא אם הם אוילים

שמע בני וג' כי לוית חן וגו' אומרו מוסר אביך יכוין על תורה שבכתב ותורת אמך על תורה שבעל פה וצל"ד מדוע תורה שבכתב יחסה למוסר ותורה שבעל פה הזכירה בלשון תורת אמך. ונראה שהטעם הוא להיות דתורה שבכתב כתוב בה אם תעשה טוב תחיה ואם לאו תמות או הכרת יכרת או ילקה ארבעים לזה הזכיר בו המוסר אבל דברי חז"ל אין בהם לא מית' ולא עונש שלא מצינו שיחוייב האדם העובר לא מיתה ולא יסורין שאין לוקין על לאו דלא תסור ולזה אמר תורת אמך וזה הוא שדייק לומר גבי תורה שבכתב שמע וגבי תורה שבע"פ אמר ואל תטוש תורת אמך דלא שייך תטוש אלא בדברי רז"ל שיאמר אני איני צריך שמירה זו שאמרו רז"ל או גזירה זו אין לחוש לה ותפול גזירת חכמים אבל לגבי תורה שבכתב אינו מזהיר אלא שמע ודי בזה ונותן נתינת טעם לתורת אמך שהם דברי רז"ל כי לוית חן הם לראשך ולזה אמ' בתחלת הספר תיבת משלי להיו' כי כל דברי שלמה כאן מדבר במשלים כמו דבר זה כי לוית חן וגו' ותורת אמך וגו'

בני אם יפתוך חטאים וגו' עתה התחיל בדברי מוסר ואמר אם יפתוך וגו' פי' כי ימצא אדם כי מצד יצרו ומזגו הרע יתאוה לעבירות לגזול כו' לתאוות המורגשות לזה אמר שהע"ה בני אם פתוייך הוא מצד העון עצמו כי יערב לך והוא מפתך אל תאבה לעצת יצרך הרע מאוס בה ולזה דקדק לומר חטאים ולא אמר חוטאים והוא ע"ד אומרם במס' ברכות פ"א אקרא דיתמו חטאים וע"ש והמכוון לומר שהחטאי' עצמן עריבותם היא המפתה אותך אל תאבה יכוין כי לא יכנס במשא ומתן בענין אם טוב ואם רע אלא בבא אליו המחשבה ירחיקה וימאוס בה כי אם יכנס במשא ומתן תתגבר בו תאות המחשבה להיותה מורגשת לזה עצה הנכונ' היא שימאוס בדבר בלי תת טעם ובזה היא עצה טובה לאדם והגם שיכתוב אחר זה אומרו אם יאמרו לכה אתנו שנראה ממנו חוטאים ולא החטאים עצמם הנה צריך אתה לדעת כי אין כונתי לומ' כי לא יסבול בנשמע אלא חטאים ולא חוטאים אלא ממה שהוציא בלשון זה דחטאים יכוין ג"כ לפירושינו ושלל במתק דבריו כל מיני הפיתויים שיבאו לאדם הן מעצמו בטבעיות החומר הן מהזולת אשר גבר בם צד הרע ומבקשי' להרבות ממונם ותחזקנה ידיהם

אם יאמרו לכה אתנו וגו' נבלעם כשאול חיים וגומ' כל הון יקר וגו' גורלך תפיל וגו'. צריך לדעת מה הוא הפיתוי שאמר אם יאמרו לכה אתנו זה לא יתפתה אדם בו כי מי הוא זה שירצה ללכת לשפוך דם וכבר הזהירתו תורה לא תרצח והפיתוי יצדק שיאמרו לו אופן התר וצדדי הפתוי ולפי הכתובים אין כאן פיתוי ועוד במה מונעו שלמה שלא ישמע אליהם באו' כי רגליהם לרע וגומ' וימהרו לשפוך דם הלא זה הוא עצמו דבריהם שאמרו בפיתויים ואם יקבלו דבריהם גם במה שמונעו שלמה לא ימנע כי ידע זה ורוצה לעשותו, גם צל"ד וכי בני אדם כ"כ פתאים שיפתו הזולת בדבר מכוער שילך להרוג ועוד שיאמרו כי אותו ההרוג הוא נקי חנם והם רוצים להורגו זה אין הדעת סובלתו שיהיה אדם כזה ואם הם דברי שלמה שהוא כפי האמת נקי חנם לא בכאן היה אומר זה אלא כאשר אומר כי רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפוך דם שם היה אומר נקי וחנם ולא בדבריהם כי היתכן שהמפתה יאמר דברים שכנגדו הגם שיהיה אמת יכחידנו תחת לשונו ועוד מהו תיבת נארבה ותיבת נצפנה כפל הענין בתיבות שונות עוד צריך לדעת מה כונתם באומרם נבלעם כשאול חיים ותמימים כיורדי בור ולא הספיק לומר נארבה לדם וגו' עוד צריך לדעת למה כפל לומר כל הון יקר נמצא נמלא בתינו שלל ועוד מה היא הכונה בתיבת שלל שהיל"ל נמלא בתינו הון, עוד מה כונתם באומרם גורלך תפיל בתוכנו כיס אחד כו' היינו הך. אכן הרשעים הללו המפתים מתחכמים להפיל את האדם בחלק שפתימו ובחכמה גדולה וצריך אתה לדעת כי טבע העולם כי הרשע יש בו מדעת רבו שהוא היצר כי אחר האמת כן הוא שהיצה"ר מלובש בו וטבעו לבקש להחטיא את האדם ובראותו כי אין כל אדם ישוה בדעתו להרשיע מתחכם להלביש הענין של הרשע בדרך זכות ודרך מצוה והמשל בזה כי כאשר הם רוצים לבלע אדם לשלול שללו מדרך הגנבים לרדת עליו בלילה והאיש בביתו וישללו שללו ועתה הם באים להוסיף בני אדם בחברתם להיות להם לעזר וכאשר מתחילין לפתות הוא עז"ה שאומרי' למתפתה לכה עמנו בדרך שהם הולכים בו ומה תעשו כי נארבה לדם פי' להיות שהולכים לגנוב ביתו של פלוני אבל הם צדיקי' וישרים ויראים שיבואו לידי עון הרציחה לזה הם מבקשים ממנו שילך עמהם להציל נפש אחד מישראל והמציאות הוא כי אם לא ישימו לו אורב כאשר אבאר משכחת לה כי בעודם עסוקים בגניבה ירגיש הנגנב ההוא ויעמוד עליהם להציל ממונו ואז הם יהרגוהו ולזה לבל יכשלו בדמו נתייעצו לעשות לו אורב כי בראותו מתנועע לעמוד יודיע לגנבים לברוח ונמצא זה האורב מציל הנפש הזו וזהו אומרו נארבה לדם פי' לדם שלא ישפכוהו