ראשון לציון על מועד קטן נו

מסכת מועד קטן פרק א

דף ב' גמ' אתמר המנכש והמשקה מים לזרעים בשבת משום מאי כו' עד סוף הסוגיא. מהכא משמע דבין לרבה בין לרב יוסף מנכש ומשקה כו' שוים כשנאמר דמנכש משום זורע משקה נמי משום זורע וכשנאמר משום חורש תרוייהו משום חורש והרמב"ם בפ"ח מה' שבת כתב וז"ל החורש כל שהוא המנכש בעיקרי האלנות כו' הרי זה תולדת חורש אבל הזורע כ"ש חייב וכו' המשקה צמחים ואילנות בשבת ה"ז תולדת זורע וחייב עכ"ל וקשה כמאן פסק רבינו אם כרבה היה לו לומר במשקה זרעים ג"כ תולדת חורש ואי כרב יוסף היה לו לו' במנכש ג"כ תולדת זורע. ותו קשה דמשמע דאינו חייב אלא חדא ואמאי והרי בסוגיין סליק להו אביי לרבה ור' יוסף בקשיא דחייב תרתי במנכש ובמשקה כדמוכח מהך דרב כהנא ורמב"ם גופיה פסק כההיא דרב כהנא שכתב וז"ל כל זרע קצירתו מצמחת אותו כו' וכן הזומר והוא צריך לעצים חייב משום קוצר ומשום נוטע עכ"ל ואם כן הו"ל לפסוק נמי במנכש ובמשקה חייב שתים ולזה יכולים לומר דלא סלקו רבה ורב יוסף בקושיא דכיון דנתגלה לנו ממאי דמקשה רב יוסף לרבה מההיא דהמנכש בכלאים דחייב לדבריו דקאמר משום חורש אלמא דדעת רבה היא משום חורש דוקא הוא דמחייב ולא משום זורע אם כן מה כחו דאביי דקא מתמה אדרבה משום חורש אין משום זורע לא אה"נ דמאן דסובר משום זורע סובר דלא דמי לחורש דהמים לא מקרעי ארעא כחורש וכן מאן דאמר משום חורש סובר דלא הוי זורע אלא שעושה פעולה בגוף דבר הנזרע ור"י בסברתו יכול לדחות דעת רבותיו ופשיטא דאין לחוש לקושייתו ומאי דאסיק בקושיא הוא לפום מאי דאמר אביי דאיכא נמי משום חורש ומשום זורע סלקא בקושיא אמאי לא מחייב תרתי כדר' כהנא וכללא הוא דכל קושיא קיימא בתירוץ ולא אמרינן דאיתותב אלא אי אמר הש"ס תיובתא ומה גם אי לא גרסינן קשיא וכמו שכתבו התוס' בד"ה חייב שתים אלא דעכ"פ קושיתנו ראשונה לדעת רמב"ם קיימא באתרה. ותו קשה לי טובא על מה שכתב הרמב"ם בפ"א מהל' כלאים וז"ל אחד הזורע ואחד המנכש או המחפה כו' הרי זה לוקה וכו' ואסור לאדם לקיים כלאי זרעים בשדהו ואם קיימן אינו לוקה עכ"ל ממה שכתב דמנכש בכלאים חייב בהכרח לומר דמנכש תולדת זורע הוא דאי תולדת חורש בכלאים חרשה מי אסירא כדקאמר בש"ס ולא אשכח רבה פירוקא להך דתני מנכש חייב אלא אי מוקמינן למתני' כר"ע דמחייב מקיים ורמב"ם פסק להדיא דלא כר"ע כדקאמר ואם קיימן אינו לוקה וא"כ בהכרח לומר דדעת רמב"ם ז"ל בפי' דהך מתני' דקתני המנכש חייב דלאו משום מקיים בכלאים אלא משום זורע הוא דחייב וכרב יוסף וא"כ אמאי כתב בפ"ח מהל' שבת דחייב משום חורש ועיין מ"ש מרן הכ"מ. ונראה דרמב"ם הוקשה לו מדתנן בפ' הבונה החורש כ"ש המנכש והמקרסם ומזרד כ"ש חייב ע"כ. וגרסי' עלה התם בשבת דף ק"ג ת"ר המזרד זרדים אם לאכילה כגרוגרת אם לבהמה כמלא פי גדי אם וכו' ואם ליפות הקרקע כל שהוא ע"כ. ומשמע דמזרד ומקרסס תולדת חורש נינהו וכן כתב הרמב"ם בפרק הנז' להדיא וממילא משתמעא מלתא דמנכש נמי תולדה דחורש וא"כ תהוי תיובתא לרב יוסף ואמאי לא אותבוה מינה לזה בהכרח לומר דהך מנכש דמתני' לאו מנכש דאיפליגו בה רבה ורב יוסף דמנכש דאיפליגו בה הוא התולש עשבים רעים מבין עשבים טובים כהא הוא דקאמר רב יוסף דהוי תולדה דזורע אבל מנכש דקתני במתני' הוי מתקן ארעא דומה למזרד ומקרסם דקאמ' בברייתא ליפות הקרקע ופירש רמב"ם ז"ל בפי' המשנה וז"ל המנכש הוא החופר סביב בעיקרי הגפנים והצמחים והיא החרשה וזו היא הלכה שכתב בפ"ח מה' שבת וז"ל החורש כל שהוא והמנכש בעיקרי האילנות והמקרסס עשבים או המזרד וכו' כדי ליפות הקרקע הרי זה תולדת חורש ע"כ דקדק לפרש מנכש בעיקרי האילנות לשלול מין מנכש אחר שהוא תולדת זורע כדכתב בפ"א מהלכות כלאים דהכא לא עביד אלא חופר סביב בעיקרי האילנות ולהכי הוי לכ"ע תולדת חורש כדמשמע ממתני' דהבונה והך משנה היא שכתב רמב"ם בהלכותיו ולהכי לא אותבוה לרבי יוסף מינה דרב יוסף לא פליג אדרבה אלא בתולש עשבים רעים מתוך טובים כמו שפי' רש"י במכילתין וז"ל מנכש תולש עשבים רעים מתוך הטובים דכי עקרי להו צמחי הני עכ"ל וכך היא דעת רמב"ם והוא דלעולם דפסק רמב"ם כרב יוסף דמנכש ומשקה מים לזרעים תולדת זורע נינהו משקה מים לזרעים כמ"ש בפ"ח מה' שבת ומנכש כמ"ש בה' כלאים. ותדע דבפ"א מהלכו' כלאים לא כתב רמב"ם אלא הלכות כלאי זרעים לבד והתחלת ה' כלאי הכרם כתבם רמב"ם בפ"ה ואילך ושם בפ"ה כתב וז"ל הזורע ג' מיני תבואה כו' עם זרע הכרם וכו' וכן אם חפה אותם בעפר לוקה ע"כ ואילו מנכש לא קאמר כמ"ש בהל' כלאי זרעים אחד הזורע ואחד המנכש ואחד המחפה וכאן לא כתב אלא זורע ומחפה הרי זה מגיד להדיא דלא מיחייב אמנכש דאילנות דאיסורייהו לא הוי אלא משום חורש וחרישה בכלאים ליכא ומאי דמחייב אמנכש דוקא בכלאי זרעים שעוקר עשבים רעים מתוך עשבים טובים ולא חש רמב"ם לטעות דהיינו הך דכתב בהלכות שבת משום דהכא בזרעים לא שייך הך פי' דכתב התם ומהשתא פסק רמב"ם ז"ל כרב יוסף בין במנכש בין במשקה זרעים דהוי