ראשון לציון על ביצה קעט

מדה. והגם דלפי דרך זה שפיר מתדייקי דברי הרמב"ם ז"ל ע"נ עכ"ז קשה דכפ"ז פסק הרמב"ם כחומרא דנפקא לן מפירוש דברי רב יהודה אמר שמואל לס' ת"ק וכחומרא דנפקא לן מפי' דברי רבא ג"כ לס' ת"ק. ואין נראה דמנ"ל להחמיר כולי האי והו"ל לפסוק כרבא דבתראה הוא. והרי"ף לא הביא בהלכות אוקמתא דרב יהודה אלא דברי רבא וז"ל מאי אבל לא במדה אמר רבא שלא יזכיר לו שם מדה אבל כלי העומד למידה ימלאנו ע"כ משמע מדבריו שדעתו כמו שפירשתי בדברי הרמב"ם לפום הך גירסא דאם היה כלי המיוחד למדה אסור אפילו לא הזכיר לו שם מדה ואם הוא כלי העומד למדה מותר והוא שלא יזכיר לו שם מדה וקשה לדבריו גם כן מה שהקשי' לדברי הרמב"ם

ונראה לומר דמאי דכתב הרי"ף בדברי רבא אבל כלי העומד כו' כך היו גורסי' בש"ס ולפי זה לא התנה רבא שלא יזכור שם מדה אלא בכלי העומד למדה אבל בכלי המיוחד למדה לכ"ע אסיר ורב יהודה פליג אדרבא ורבא לא פליג אדרב יהודה וא"ת כיון דמפרש רבא מאי דקתני ת"ק אבל לא במדה דהכוונה היא שלא יזכור שם מדה א"כ איסור מילוי בכלי המיוחד למדה בלא הזכרת שם מדה מנלן דאסיר. י"ל דמדרב יהודה נשמיעינה מדקתני אם היה כלי העומד למדה לא ימלאנו מוכח להדיא דלת"ק מודה במיוחד למדה שלא ימלאנו אפילו לא הזכיר שם מדה ולא פליגי בהכי כל עיקר ופלוגתייהו בעומד למדה לת"ק מותר אם לא הזכיר שם מדה ולר"י אפילו לא הזכיר שם מדה לא ימלאנו והוכרחו הרי"ף והרמב"ם ז"ל למימר הכי דלא אשכחן לר"י דפליג אלא בעומד למדה אבל במיוחד לא אשכחן דפליג ת"ק והבא לומר דגם בכלי המיוחד למדה פליגי וסובר ת"ק דשרי עליו להביא ראיה ולפום השתא לס' רבא פליגי ת"ק ור"י בכלי העומד למדה דלת"ק מותר למלאת אם לא הזכיר שם מדה ולר"י אסור אפילו לא הזכיר שם מדה. וא"ת כיון דלרבא מודה דלת"ק אוסר בכלי המיוחד למדה אפילו לא הזכיר שם מדה א"כ מנא ליה לחדית איסור אחר במלתיה דת"ק בכלי העומד למדה בהזכרת שם מדה דלמא לא אסר ת"ק אלא בכלי המיוחד למדה והיינו הך דקתני אבל לא במדה ואתא ר"י והוסיף כלי העומד למדה. י"ל דרבא דייק ממלתיה דר' יהודה דדקדק בדבריו ותני לא ימלאנו דאי תימא כדפירש רב יהודה דפלוגתייהו היא עז"ה דת"ק סבר כלי המיוחד למדה לבד אסיר ורבי יהודה מוסיף לאיסורא אפילו כלי העומד למדה הכי הול"ל רבי יהודה אומר אף כלי העומד למדה ואמאי אצטריך לומר לא ימלאנו כיון דבמילוי עסקונן אלא ודאי מוסיף לאיסורא בכלי של מדה מה שלא אסר ת"ק בו דלת"ק לא אסר בו אלא אם יאמר לו שם מדה ואתא ר"י ואוסיף איסור המילוי מצד עצמו גם בלא הזכרת שם מדה ודקדוק זה הכריחו לרבא לפרש מה שפי' ולדרך זה צריך לפרש מה דהדר הש"ס ואמר לסברת רבא אלמא גבי שמחת י"ט ר"י לחומרא ורבנן לקולא כו' משום דכיון דלסברת רבא קסבר דאפילו בכלי העומד למדה לכ"ע הוי כעובדין של חול ולהכי אם הזכיר לו שם מדה אסור למדוד לו בו פריך שפיר דרבנן אדרבנן דהכא מקילין ומצריכין שיזכיר לו שם מדה ור"י מחמיר אפילו לא הזכיר לו שם מדה ולא מצי לשנויי כדשני לסברת ר' יהודה משום דלסברת רב יהודה כלי העומד למדה לסבר' ת"ק הו"ל כאלו כלי שאינו של מדה כל עיקר משא"כ לרבא דאוסר בו אם הזכיר לו שם מדה ואי תימא דסובר דלא מיחזי כעובדין דחול כי הזכיר לו שם מדה מאי הוי מידי דהוה שאר כלים דשרי אפילו הזכיר לו שם מדה אלא ודאי כעובדין דחול הוי ולהכי הוצרך תלמודא לתת טעם אחר לסברת רבא ואמר דזימנין דמקרבי אינשי חמרא כו' ולהכי כל שלא הזכיר לו שם מדהא הגם שהכלי עומד למדה ודמי קצת לעובדין דחול כיון דעבדי כו' שפיר דמי ולדרך זה סלקי פסקי הרי"ף והרמב"ם ז"ל יחד על נכון. גם מתדייקי מלתיה דהרמב"ם מה שכתב ביד גם בזה אין סתירה ממה שפי' רמב"ם בפי' המשנה למה שכתב בהלכותיו וז"ל בפי' המשנה אבל לא במדה רוצה בו אבל לא בכלי מיוחד למדה אבל אם היה כלי מוכן להיות מדה ועדיין כו' ולא שמוה מדה מותר לתת בה כו' ע"כ למאי דכתיבנא דגם בהלכות אסר כלי המיוחד למדה אפילו בלא הזכרת שם מדה סלקי דברי ז"ל בלא סתירה גם לא אמר בפי' המשנה התר הזכרת שם מדה בכלי העומד למדה אלא התר למדוד בו וכמו כן התיר בהלכותיו כל שלא הזכיר שם מדה וטעם שלא אמר הרמב"ם בפי' המשנה בהדיא אוקמתא דרבא משום דפשטא דמתני' לא משמע דמאי דאסר הוא הזכרת שם מדה לזה פי' מתני' כפשטה וכשבא להלכות כתב ההלכות העולים מהש"ס לענין דינא ועיקר

שם ע"ב גמ' הלכה למעשה כו' ע"כ פי' הגם דאמר רב שונין מאי דפליג עליה שמואל הכי קאמר הגם דאנא נמי ידענא מתניתין דשריא עכ"ז לענין מעשה אסור פי' דהגם דתנא לא גזר שמואל גזר לאסור וליכא בהא פלוגתא אמתניתא דהרבה דברים לא גזרו עליהם התנאים ואתו אימוראי וגזור והרמב"ם בפ"ד מהל' י"ט כתב וז"ל אבל האשה לא תמוד קמח לעיסה כו' ע"כ פסק כשמואל הגם דקי"ל הלכה כרב באיסורי וגם תניא כוותיה דרב מטעם דכתיבנא דשמואל גזר בהא מלתא שלא לעשות כן ועוד דאביי משני אליביה דשמואל משמע דהכין סביר ותו מדאמר בכה"ג השתא דאמר כו' משמע דהכין סביר להלכה דאי לא אתא אלא לתרוצי קושיא הכי הול"ל כי קאמר שמואל להלכה למעשה ודקאמר הכי ש"מ דאסוקי מלתא להלכתא קאמר והלכה כאביי דבתראה הוא

שם גמרא אין שונין כו' ושוין שאם נפל לתוכן צרור כו' ע"כ למאי דאשכחן אימוראי בסמוך דשרו ע"י שינוי משמע דלא פליגי בברייתא אלא בלא שינוי דמן הסתם מוקמינן דפסקי הלכתא כת"ק ככללין. אלא מדקאמר הש"ס דרש רבא בר רב הונא שונין קמח בי"ט סתם משמע דאפילו בלא שינוי שרי ואשכחן נמי דא"ל רב נחמן פוק חזי כמה מהולתא כו' משמע דבלא שינוי הוו עבדי דאי בשינוי אמאי קאמר ליה שקיל עיבותיך כו' הא קמ"ל דאפילו בלא שינוי דהא סתם קאמר וליכא למימר דלא ס"ל לר"נ דכונת דרשת רבה בר רב הונא היא בלא שינוי משום דהלכתא כת"ק הא ליתא דפשיטא דמצו אימוראי למפסק הלכתא כר' פפייס הגם דרבנן פליגי עליה א"כ מוכחינן מהא דשרי אפילו בלא שינוי וכר' פפייס וכן מדביתהו דר' יוסף דנהלא אגב מהולתא ואמר לה ר"י חזי דאנא כו' הרי דשרי להדיא שלא ע"י שינוי והרמב"ם כתב בפ"ג מהלכות י"ט וז"ל הקמח שרקדו מערב י"ט כו' אין מרקדין אותו פעם ב' וכו' ע"כ ואמאי הא תלמודא מוכח להדיא דשרי בלא שום שינוי. ונראה לומר דהרמב"ם הוקשה ליה במאי דקאמר רב אשי הא דידן ברתיה כו' ואי לאו דחזיא מבי נשא לא עבדי ע"כ קשה מאי קאמר ואי לאו דחזיא לא עבדא משמע דמהדר בתר טעמא למשרי וקאמר אי לאו כו' לא עבדא ואמאי כיון דבשינוי עבדא מאן שמעת ליה דאסר דנסתפק דהוכרח לומר אי לאו דחזיא כו' אלא ודאי דרב אשי ספוקי הוה מספקא ליה בברייתא אי דרבנן דאסרו אפילו ע"י שינוי אסרו או דוקא בלא שינוי ולהכי הוצרך לאהדורי בתר טעמא דהתירא ואמר כיון דדביתהו ברתיה דרמי וכו' דהוה מדקדק במעשיו ש"מ דפשיטא ליה דשרי ע"י שינוי ולהכי שתיק לה ושבקה למעבד הכי הא אי לאו הכי הוה אסר לה אפילו ע"י שינוי וטעמו משום דלא ס"ל דכל הני שמעתי דלעיל משום דפוסק כת"ק דר' פפייס וכיון דכן סליק פסקיה דהרמב"ם ע"נ דפסק כת"ק לאסור בלא שינוי דהא רב אשי בתראה הוא מכולהו אימוראי ותו דמייתי ליה תלמודא בסיומא דמלתא ועקר

שם גמרא הולך אדם אצל כו' הגם דכבר אשמועינן תנא בההיא דאין נמנין על הבהמה בי"ט כו' אבל שוחט כו' ומפרשינן לה בש"ס כיצד הוא עושה מביא בהמה אחרת כו' וגם מתני' דלא יאמר אדם לטבח וגם מתני' דאומר אדם לחברו כו' עכ"ז הוצרך הכא לאשמועינן דשרי ליקח במנין ומאי דמייתי ברייתא דהולך אצל חנוני ג"כ לחידותא דאיסורא דלא יזכיר לו