ראשון לציון על ביצה קעא

דבמוכן לא אשכחן דפליגי ואביי דקא דייק לה מדתני לה בג' בבי ולא משום ושוין כו' משום דלא מכרעא מלתא דרבי סובר במוכן כר"ש ואיכא לפרושי מלתיה דרבי דכרבי יאודה סובר כדפרישית וכפי זה יכולין לפרש ושוין בדין מוכן קאמר דבין ר"ש בין רבי סוברים בנולד ומומו עמו דאין בזה מוקצה לר"ש אם עבר ובקרו ולר"י אפילו לכתחלה וטעמא דר"ש הגם דסובר דאין רואין מומין מידי דהוה נולד בו מום מעי"ט דאם עבר ובקרו מבוקר ואדרבה הא עדיף דהוה מוכן מעי"ט אגב אמיה ולהכי לא קא מכריח אביי אלא מדקתני ג' בבי דליכא למידחי מידי וא"נ דהוה מצי לאוכוחי ממשמעות ושוין דקתני אלא דמשמעותא דג' בבי עדיפא. וראיתי לרש"י ז"ל שכתב בד"ה ושוין וז"ל שאין בזה משום תיקון ומשום דין שלא היתה בו חזקת איסור מעולם וכדמוקי לה לקמן כגון דיתבי דייני התם עכ"ל וקשה דלמאי אצטריך להאי טעמא אי לר' יאודה כיון דמוכן אגב אמו מעי"ט ובשנולד נולד מומו עמו הא קסבר ר"י ורבי דרואין מומין וראית מומין אינה מקצה אותו מהיות מוכן ונפל בו מום מעי"ט יגיד דסובר ר"י דהוי מן המוכן א"כ עכ"ל שנולד בי"ט ומומו לא היה לו אפילו רגע א' שיהי' בו מוקצה ולר"ש נמי השתא היה בו מום מעי"ט קא סבר דהוי מן המוכן לענין אם עבר וראהו זה שהיה מוכן אגב אמו מעי"ט פשיטא דהוי מן המוכן ואמאי אצטריך לטעמא דקיימי דייני התם ובהכרח לומר טעמו דרש"י ז"ל ובא לתת טעמא אמאי רואין וטעמו משום דפי' הברייתא כפי' אביי דדייק תלת בבי הוצרך לפרושי דחלוקת ושוין פי' הוא דשוין דרואין כו' לפי זה קשה אם כן דברי רב הונא נמי דקאמר נולד הוא ומומו עמו דדייק אביי ברייתא אליביה מיירי דקיימי דייני התם אבל לא קיימי דייני התם אין רואין וה"פ נולד הוא ומומו עמו וקיימי דייני התם מבקרין אותו כפי זה מאי פריך ליה ר"נ אבא תני אם עבר ובקרו כו' לא מיבעיא אי מפרשי' כפשטא דמלתיה דאביו הוה תני ברייתא אחת בבכור שנולד ומומו עמו אם בקרו כו' דאמרינן דה"ק אי לא הוו דייני התם דאסור לבקרו אפילו לרב הונא ועבר ובקרו הרי זה מבוקר ולא קשה מידי אלא הגם דנפרש דמאי דתני אבוה דרב נחמן הוא כפירושא דברייתא דידן דושוין אפ"ה לא קשה דאמרינן דאבוה מיירי בשלא הוו דייני קיימי התם והכי נמי דייק מלתיה דקאמר אם עבר ובקרו ולזה דוקא דיעבד ורב הונא מיירי דקיימי דייני התם ומאי פריך ליה ורב הונא ג"כ אמאי לא השיב לר"נ הכי. ותו קשה דהא הך דקאמר אביי לקמן בדקיימי דייני משמע דאי קיימי דייני התם שרי לראותו לכתחלה דמאי איסורא איכא כיון דעם יציאתו קודם שנאסר התירוהו אין כאן תיקון דמתוקן ועומד הוא וההכרח שהכריחו לפרש כן אינו הכרח די"ל דאם נולד ומומו עמו כיון שלא היה לו שעת איסור כל עיקר הקל ר"ש לראות כיון דאיסור דין בי"ט לא הוי אלא מדרבנן ולר"י אפילו מדרבנן לא אסר לא החמיר ר"ש לאסור בכה"ג משום דלא הוי תיקון גמור ובזה פליג ר"נ אדרב הונא ואמר דגם בזה פליג ר"ש ואסר ראיית מומין ואידחו דברי רב הונא אבל אי קיימי דייני התם לכ"ע שרי אפילו לכתחלה לראותו ולא פליג ר"נ בזה

שם גמרא אלא דלא איתחזי לחכם מעי"ט כו' כפי זה מוכח דראית חכם מעי"ט מעכבת דכל שלא ראהו חכם ה"ז מוקצה וטעמא דהוי כבכור תם דאסח ליה מדעתיה

שם גמרא בעא מיניה הלל כו'. ממה דקאמר איתיביה משמע דהלל עצמו מותיב לרבא מהברייתא דושוין דמוכח מינה דאין מוקצה לחצי א"כ מעיקרא מאי בעי ונראה דמעיקרא הוה ס' הלל כרב הונא וכדדייק אביי דאפילו לכתחלה מבקרין מי שנולד ומומו עמו וכפי זה לא הוה מוקצה כל עיקר דהא מבקרין לכתחלה ולזה בעא מיניה ומאי דאותביה הוא בתר דהוכיח הש"ס דדוקא דיעבד קאמר והך משבשתא א"כ הוא מוקצה חצי שבת ופריך שפיר ועיין בדיבור שאחר זה

שם איתיביה ושוין כו'. מהרש"א ז"ל הקשה א"כ דסובר להוכיח דאין מוקצה א"כ מאי אירייא נולד ומומו עמו דקתני והו"ל למימר אפילו נולד תם ונפל בו מום הוי מוקצה לחצי שבת ואין מוקצה לחצי שבת. ותירץ דמוקצה כזה חמיר ופשיטא דנימא ביה מוקצה לחצי שבת. תוספות ישנים ע"כ. ולפי זה אפשר לומר דהיינו טעמא דנסתפק הלל ובעי לרבא ולא הפשיט בעיא מהברייתא משום דהוה קשה ליה בברייתא מאי אירייא ומומו עמו דקתני ולהכי לא החליט להפשיט מינה אבל עכ"פ הקשה לרבא דהחליט לומר יש מוקצה והא מיהא קתני בברייתא בהיכא דנולד ומומו עמו כו' אלא דדברי תוס' ישנים אינם נראין לע"ד דמה לי מוקצה חמור או מוקצה קל לענין אי אמרינן מוקצה לחצי שבת או לא ועוד החילו' מצד עצמו דחוק דהא בעיא דהלל בגרוגרות וצמוקין דדחי בידים דאין לך מוקצה חמור כזה ואפ"ה בעי אם יש מוקצה ותו לדבריהם למאי דפשיט ליה רבא דאין מוקצה לחצי שבת לפי לישנא בתרא נפיק לן דינא בבכור תם שנולד בי"ט ונפל בו מום דיש מוקצה לחצי שבת ולא אשכחן מאן דמפליג בהכי אלא דכולהו רבוותא פסקי אין מוקצה לחצי שבת ולא פלוג בהכי ואפילו הכי בעי אם יש מוקצה

ונראה לי לתרץ דמאי דלא קתני בברייתא נולד בי"ט בלא מום למאי דאסיקנא בהך ברייתא דמשבשתא ותרי בבי בין דהיה בו מום מערב י"ט בין דנפל בו מום בי"ט אינם מן המוכן אם כן מאי ושוין שאם נולד ומומו עמו הרי זה מן המוכן בהכרח בדיעבד קאמר וטעמא דאם איתא דמותר לראות מומו הו"ל לאשמועי' חידותא דדינא ולומר ושוין כו' דרואין מומו ביום טוב בשלמא מאי דקאמר ברישא אינו מן המוכן איכא חידותא דאפילו ראהו אינו מותר אלא סיפא דושוין דאיירי היתירא אי נימא דאפילו לכתחילה רואין מומו לימא בפי' רואין מומו וממילא משתמע דהוי מן המוכן ומדקתני הרי זה מן המוכן מוכח להדיא דאין רואין ומאי דלא דייקי' הכי לסברת ר"ה ואביי משום דכיון דאיכא תלת בבי לא חש התנא לומר בכה"ג דלא חש עלן למיטעי בהכי משא"כ השתא וכיון דכן נקט נולד ומומו עמו לומר דאפ"ה אינו מתיר לך אלא איסור מוקצה דהרי זה מן המוכן אבל ראיית מומו אסור ואתא לאפוקי סברת רב הונא דסבר דרואין והבן

דף כ"ז גמ' הכי אמר רבי זירא הלכה כר"ש וכו' אמי ורדינאה כו' מוכח מהש"ס דהגם דקי"ל ר"י ור"ש הלכה כר"י הכא פסקינן כר"ש אלא דישתנה הדין למאי דנימא דטעמא דפסקינן הלכה כר"ש הוא מטעמא דאמר רבי זירא מדתני בברייתא דברי ר"ש בשם חכמים אם כן פסקינן הלכה אפילו אם עבר וראהו חכם בי"ט אסור כל שלא ראהו מעי"ט ואי אמרינן דלאו מהאי טעמא הוא דפסקינן כר"ש אלא כיון דחמינן לר' אמי דאמר שפיר עבד אמי ורדינאה דלא חזא כו' וטעמיה דר' אמי לא ידעינן ליה כפי זה לא פסקינן הלכה אלא לענין דאין רואין אבל למימר דאם עבר וראהו אסור מנא לן קושטא הוא דכיון דליכא קמן אלא ב' סברות ר"י ור"ש אי פסקינן כר"ש אסור אפילו עבר וראהו ואי פסקינן כר' יאודה אפילו לכתחילה רואין אם נפל בו מום מעי"ט עכ"ז מדחזינן לר' זירא דהשיב לשואלו דבר מה אמר הלכה כר"ש ואמר לו לא אנא מסתברא אמרי מדתני בברייתא מלתיה דר"ש בשם חכמים וכו' ואמאי אמר לו לא לימא ליה אין הכי אמרי מדתני וכו' אלא ודאי דאין טעם זה מספיק לפסוק הלכה כר"ש ולסתור כללין. ותו איכא למדחי דכלום מאי אהני לן דתני לה בשם חכמים לומר דלאו ר"ש לבד קאמר להא מלתא אלא יש עמו תנאים אחרים בדעת זו אם לזאת גם ר' יאודה איכא בהדיה ר' יאודה נשיאה דקתני בברייתא להדיא ירד מומחה ויראה וא"כ הוו להו גם כן רבים ומה גם דתרוייהו הלכתא כוותייהו מבר פלוגתייהו הכא ר' יאודה הלכה כמותו מר"ש ורבי ג"כ הלכה כמותו מחברו לזה נתחכם ר' זירא ואמר לשואלו לא אמרתי הלכה אלא מסתברא שאני סובר כר"ש וסברתי זו לא הייתי מוציאה מפי כיון דכללא